הסיבה האמיתית שבגללה נשים רופאות מרוויחות פחות

מזה כמה שנים נשים הן רוב (55%) מקרב הסטודנטים לרפואה בישראל וכמעט חצי (45%) מכלל הרופאים. אלא שבכל הנוגע לשכר ומעמד - רופאות משתרכות הרחק מאחורי הרופאים. מדהים במיוחד לגלות, שפערי השכר המגדריים האלה כמעט ולא צומצמו בעשור האחרון.

לפי נתוני אגף הכלכלן הראשי באוצר, ב-2016 רופאות בישראל הרוויחו קרוב ל-600 אלף שקל בממוצע בשנה (עבודה פרטית וציבורית גם יחד), 33% פחות בהשוואה לשכר הרופאים השנתי הממוצע, שהגיע קרוב ל-900 אלף שקל. ב-2007 פערי השכר במקצוע היו די דומים, 38%.

סיבה עיקרית לפערים האלה היא השתכרות נמוכה בהרבה של רופאות מרפואה פרטית: ב-2016 רופאים הרוויחו קרוב ל-300 אלף שקל בממוצע בשנה מרפואה פרטית, ורופאות רק 76 אלף שקל, בממוצע בשנה. או, במילים אחרות, רופאות בוחרות בתחומי התמחות פחות רווחיים בהשוואה לרופאים.

חמשת תחומי ההתמחות הרווחיים ביותר בישראל, הם אלה שבהם ניתן להפעיל גם פרקטיקות פרטיות משגשגות: כירורגיה פלסטית - עם שכר שנתי של כמיליון וחצי שקל בממוצע (כאשר יותר ממיליון שקל מגיע מרפואה פרטית); ואחר כך - קרדיולוגיה, כירורגית חזה ולב, הרדמה וניורוכירורגיה, שבהם השכר סובב סביב כמיליון שקל בממוצע בשנה. שיעור הרופאות בתחומים אלה הוא 5%-25% בלבד, לפי נתוני משרד הבריאות.

כשפורטים את מקצועות הכירורגיה לפרוטות, כך זה נראה: רופאות הן רק 9% מהנוירוכירורגים; 3% מהכירורגים של בית חזה; ו-5% מקרב הכירורגים האורטופדים. היכן הרופאות כן נמצאות? ברפואת משפחה, אנדוקרינולוגיה, גריאטריה וגנטיקה, שם רופאות הן כ-60% מכלל הרופאים. הן גם מחצית מהאונקולוגים ורופאי הילדים.

מדוע רואים חלוקה מגדרית מובהקת כל כך בבחירות ההתמחות של רופאים ורופאות?

כל המרואיינים לכתבה הזו הצביעו על ענייני הורות ואיזון: רופאות נוטות לבחור בהתמחויות שמאפשרות איזון טוב יותר בין בית לעבודה, כשבדרך כלל אלה הם גם מקצועות שנוכחים מאוד ברפואת הקהילה. השאלה היא, כיצד ומתי בדיוק מתקבלת הבחירה הזו, ואם באיזשהו שלב בדרך, רופאות לעתיד מוותרות על חלום, רק מכיוון ששמעו יותר מדי פעמים ש"כירורגיה זה לא בשבילך".

"זו לא לגמרי בחירה עצמאית וחופשית", טוענת פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון בנגב, וכן רופאה גנטיקאית ולשעבר ראש הפקולטה לרפואה באוניברסיטה. "אני אומרת את זה כי שמעתי. שמעתי לא אחת ולא שתיים, שאומרות: 'רציתי. דווקא חשבתי, לקחתי בחשבון, זה היה על סדר היום לבחור במקצוע כירורגי ואחרי ההתנסות במחלקה החלטתי שזה לא בשבילי'".

אחת מאותן 9% בודדים של נשים בנוירוכירורגיה היא ד"ר רחלי גרוסמן, סגנית מנהל המחלקה הנוירוכירורגית במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב) - הרופאה הבכירה היחידה במחלקה. לצדה יש עוד שלוש מתמחות, מתוך 12 מתמחים בנוירוכירורגיה. כיום פועלות בישראל רק 3 נוירוכירורגיות, וגרוסמן ביניהן.

"רופאה צעירה צריכה לבחור התמחות מתוך עולם הרפואה הגדול בדיוק בגיל שבו מקימים משפחה. ההחלטה על ללכת על נוירוכירורגיה היא קשה ומפחידה", אומרת גרוסמן. "את בוחרת בויה-דלורוזה ונתונה להמון ביקורת. תהיה ביקורת על איזו אמא את. איזו בת זוג את. ביקורת מהקולגות. ובנסיבות כאלה, יש יותר סיכוי שרופאות לא יגשימו את עצמן, יעשו פשרה לאורך הדרך ויבנו לעצמן קריירה שהיא סבירה".

"צריך לעשות מעשה", אומרת כרמי. "לא להצביע על אותן בודדות שכן הגיעו, שאומרות - אם תרצי מספיק, את תגיעי. זה לא עובד ככה. רוב הנשים הן לא עד כדי כך אסרטיביות ומונחות מטרה שלא יהיו מושפעות ממה שהסביבה מחלחלת אליהן.

"נשים צריכות להיכנס לתוך המעוזים הגבריים ברפואה. צריך להפוך את סביבות העבודה בבתי חולים למותאמות יותר להורים. לא לקיים ישיבות מעבר לשעה מסוימת. והכי חשוב, לקדם מודלים. כשאין כמעט מודלים של מנתחות בכירות, אז סטודנטיות יתקשו לראות את עצמן שם. עד השנה החמישית ללימודים הבחירה כבר נעשתה".

כיצד נראה מקום עבודה לא ידידותי לרופאות, בלשון המעטה? לכרמי יש סיפור הנוגע לחברתה מהימים שבהם היו שתיהן רופאות בתחילת דרכן. חברתה היתה מומחית צעירה במילדות וגניקלוגיה - תחום שבו היו מעט מאוד רופאות בתקופה ההיא, לפני כ-50 שנה. "החברה באה לראש המחלקה בזמנו וביקשה להגיע מאוחר לעבודה כי הבת שלה חוגגת יום-הולדת. הוא אמר לה: 'בשום פנים ואופן. מה זה יום-הולדת?' היא הייתה שבורת לב. זמן קצר לאחר מכן פתאום שמעה שאחד הרופאים לא הגיע בבוקר לעבודה כי היה צריך להכניס את האוטו למוסך. אז בפעם הבאה כשהבת השנייה חגגה יום-הולדת, היא סיפרה שיש לה בעיה במכונית והיא חייבת לצאת למוסך - והלכה ליומולדת".

בגינקולוגיה, אגב, ייצוג הרופאות זינק בעשורים האחרונים, ומ-12% לפני כ- 30 שנה הוא הגיע ל-40% כיום. "זו תופעה מעניינת של העשור האחרון", אומרת כרמי. "המגמה הזו לא הגיעה למקצועות הכירורגיים. ובמקום הזה צריך לפעול. לעודד את אלה שרוצות. להגיד להן: 'תמשיכי'. אני לא חושבת שהשינוי יקרה מעצמו".

ניר קידר, סמנכ"ל בכיר לתכנון אסטרטגי וכלכלי במשרד הבריאות, דווקא אופטימי. לדבריו, בעידן שבו רופאים מתמחים נאבקים בעיקשות על כך שהתורנוית שהם מבצעים כיום, בנות 26 שעות, יקוצרו - יכול להיות שנראה בעתיד דפוסי עבודה מאוזנים יותר בקרב רופאים, בכל סוגי ההתמחויות. "זה מאפיין של דור הרופאים הצעיר יותר, דור ה-Y. לא רק של נשים. ואני מאמין שעם השינוי בדפוסי העבודה של כל הרופאים, והכניסה של יותר טכנולוגיות לרפואה ושל טלמדיסין (רפואה מרחוק) - נראה שיותר גברים מגיעים להתמחויות 'נשיות', וההפך".