הבצורת באוסטרליה מפצלת את החקלאים לעשירים ועניים

היבשת המיושבת השחונה ביותר בעולם, אוסטרליה, מתקשה להמשיך את המאמץ החלוצי שלה להעביר את אספקת המים לידי כוחות השוק, כאשר הרשויות מתמודדות עם בצורת ועם תלונות של חקלאים שטוענים שהשיטה החדשה מרוששת אותם.

באוסטרליה קיימת מערכת מסחר במים שהיא מהמתוחכמות בעולם, ורשויות במקומות שחונים אחרים בעולם - למשל קליפורניה וסין - מסתמכות על הניסיון שלה כדי לנהל את מה שהבנק העולמי מכנה "המשאב היקר ביותר בעולם".

השיטה האוסטרלית, שפותחה אחרי בצורת קשה מאוד בשנות ה-2000 שגרמה לכך שמערכת הנהרות החשובה ביותר במדינה התייבשה כמעט, מיועדת להבטיח שכל גלון של מי נהרות יופנה לשימוש בעל ערך גבוה יותר. אבל שובה של בצורת קשה במזרח אוסטרליה, באזור ששטחו כפול ויותר מזה של טקסס, מאתגר את השיטה.

גארי ווייט, בן 46, חושב שהוא יהיה בן המשפחה האחרון שיגדל עדר של פרות מניבות בקוהונה במחוז ויקטוריה. העיירה שסובלת מהבצורת נשענה שנים רבות על השקיה מאחד הנהרות הארוכים במדינה כדי לגדל כרי מרעה לבהמות משק בתעשיית החלב, שצריכת המים שלה גבוהה.

כעת, כאשר אספקת המים מצומצמת, ווייט אומר שהוא כבר לא יכול לשלם את המחירים שמשלמות החברות היריבות בענף גידול הפרות המניבות, והמשקיעים שקונים מים ליבולים אחרים.

"שוק המים הוא כישלון"

"שוק המים באוסטרליה הוא כישלון", אמר ווייט. "המים הפכו כעת לסחורה של תאגידים גדולים שעושים מהם כסף, כשמקומות כמו העיירה שלנו נשארים מאחור".

קביעת מחיר למים נחשבת לבלתי אפשרית מבחינה פוליטית במדינות רבות, שבהן הגישה לאגמים ולנחלים או נהרות נחשבת לזכות בסיסית, והמים מוקצים בתקנות מנהליות ולא על ידי כוחות השוק.

שוקי מים שכן קיימים בימינו רק מאפשרים לבעלי אדמות לקנות ולמכור זכויות למים. אוסטרליה מאפשרת משנת 2007 לכל אחד לסחור ב"חבילות מים", וכך ההיצע נתון להשפעות של כוחות השוק במערכת ששווייה נאמד כעת ב-21 מיליארד דולר (ארה"ב). אלו שיכולים לקנות ולמכור מים בחופשיות הם חברות השקיה, חקלאים, ברוקרים של מים או משקיעים, באמצעות ארבע בורסות - H2OX, ווטרפיינד, ווטר אקסצ'יינג' ורוראלקו - שמאפשרות קביעת מחירים בזמן אמת.

האתגר של ניהול ההיצע כאשר המים הם משאב נדיר הולך וגדל בעולם של אוכלוסייה מתרחבת וביקוש גובר למזון. יותר ממחצית מהערים בעולם ו-75% מכל המשקים החקלאיים בהשקיה (שלחין) חווים בקביעות מחסור במים, לפי הסוכנות לשמירה על הסביבה של האו"ם, Nature Conservancy. המחסור הזה פוגע בחקלאות ובצמיחה הכלכלית, ומאיים על שטחים פוריים.

כאשר אוסטרליה כתבה מחדש את חוקי משק המים שלה בעשור האחרון, כדי להתמודד עם משברי הבצורת שלה, חקלאים רבים החליטו למכור את רישיונות או זכויות המים שלהם, ולהסתמך על קניות חד-פעמיות של מים כדי להמשיך לגדל יבולים או בהמות משק.

הטקטיקה הזו עבדה עד שהשנה לא הגיעו גשמי החורף (בקיץ בחצי הכדור הצפוני), ושטחים פוריים הפכו למישורי אבק. ביוני 2017, לפני הבצורת, עלתה חבילת מגה-ליטר של מים כ-3,000 דולר אוסטרלי (2,166 דולר ארה"ב), ואילו כעת המחיר קרוב ל-5,000 דולר אוסטרלי. העלות הגבוהה הזו, עלייה של יותר מ-60%, השאירה את החקלאים הקטנים עם אופציה אחת - להתפלל לגשם.

פיטר הול, שמגדל תפוחי עץ ואגסים ליד גולברן וויר, האזור ההיסטורי שהוקם במאה ה-19 כפרויקט של חקלאות בהשקיה, היה אחד החקלאים שמכרו חלק מזכויות המים שלהם.

"הם עשו טונות של כסף"

"צריך להישאר בשוק המים כל הזמן, וזה נהדר אם אתה משקיע. הם עשו טונות של כסף. הבעיה היא שהשוק הזה פוגע בתעשיות הראשוניות שלנו", הוא אמר. "במדינה שבה מעולם לא שרר רעב עד היום, אנחנו על הברכיים".

הבצורת האוסטרלית מפצלת את המדינה לאזורים חקלאיים שבהם יש מים ואזורים שבהם אין מים.

משקיעים גדולים - כולל קרנות קנדיות ואמריקאיות - קנו זכויות יקרות למים והקימו עסקים חקלאיים בתחומים הרווחיים של גידול שקדים, כותנה והדרים, במבט לשוק האסיאני הצומח. משקיעים אחרים הקימו קרנות ייעודיות להשקעה במים, כאשר המחירים הם הגבוהים ביותר מאז היובש של העשור הקודם.

"כאשר המים עוברים לשימושים של ערך גבוה, מגדלי הפרות המניבות והאורז יהיו בצרות", אמר כריס אולשק, מנהל בחברת הייעוץ Aither Water.

במדינה שבה מחזורי גאות ושפל, כלומר בצורת ושיטפונות, הפכו את המים לסוגיה פוליטית לוהטת, כמה חקלאים ומחוקקים מאזורי הכפר דורשים שממשלה תטה מים לעזרת המשקים החקלאיים המסורתיים.

"מים זולים היו היתרון התחרותי של אוסטרליה שהצמיח את כל הכלכלה", אמר מגדל הפרות ווייט. "ועם כוחות השוק ויתרנו על היתרון הזה לטובת כמה ברונים של מים".

באוגוסט הציע מדינת ויקטוריה במכירה פומבית 20 ג'יגה ליטר (20 מיליארד ליטר) של מים שהוקצו במקור לשמירת סביבה, לחקלאי משקי חלב והדרים באזור העיירה קוהונה ובמורד הנהר המקומי.

כמה סוחרי מים ושוחרי איכות סביבה מתחו ביקורת על המהלך הזה כהתערבות פוליטית בשוק חופשי - וטענו שהוא מסכן את השוק מאחר שהוא נותן עדיפות לחקלאים ופוגע במסחר העתידי במים של גורמים אחרים, כולל חברות השקיה.

יואן פריידיי, מנהל חטיבת המים של קרן ההשקעות בחקלאות ומים קילטר רוראל, אמר שהשוק עושה את מה שהוא אמור לעשות, והזהיר שהנהרות הנפגעים בקלות במדינה, שהם קטנים בהרבה מהנהרות בצפון אמריקה, יהיו במצב קשה ללא כוחות השוק. בתמיכת קרנות פנסיה אוסטרליות, קילטר משקיעה 130 מיליון דולר בקניית זכויות למים ופיתוח מחדש של אדמות חקלאיות.

"יש מאמץ מתואם לנהל שוק יעיל לנכסים הללו כדי לעורר אמון בהשקעות. אי אפשר כעת לבטל את השיטה החדשה", אמר פריידיי.