בנק ירושלים לא מתכוון לוותר לקבוצת דיסקונט על דקסיה ישראל ללא קרב

1.

הסיפור לא תם - הוא רק מתחיל, וזה לא הולך להיות רגוע. לא מבחינה בנקאית ולא מבחינה פוליטית. בעיקר כשרוחות הבחירות מנשבות בחוזקה. הפעילות כבר בשיאה: לחצים על שרים, על ח"כים ועל ועדות הכנסת. לוביסטים ומקורבים כבר עובדים ומייצגים את זה, את זה וגם את ההוא וההם. שתי הודעות שלח בנק דקסיה הבוקר לבורסה. הראשונה: מכתבה של יו"ר דקסיה לבנה שיפמן ליו"ר בנק ירושלים, זאב נהרי - הדוחה באופן חד משמעי את הצעת בנק ירושלים ובעליו, משפחת שובל, לרכוש ולהתמזג עם דקסיה.

 זאב נהרי / צלם: ענבל מרמרי

בהודעה השנייה דירקטוריון דקסיה מסר כי אתמול, 13.11, חתם על הסכם מיזוג, במסגרתו יימכר דקסיה כולו למרכנתיל מקבוצת דיסקונט. הצעת ירושלים נדחית, כך שיפמן לנהרי, בהיות "הצעתכם נחותה מההצעה המוצעת על ידי קבוצת דיסקונט. נמוכה באופן משמעותי מהתמורה המוצעת על ידי קבוצת דיסקונט". משום כך, קובעים שיפמן והדירקטורים, הם בחרו במכירה כוללת של דקסיה לדיסקונט, תמורת 670 מיליון שקל במזומנים לבעלי המניות, תוך חיסול דקסיה, הבנק הקטן והוותיק שהתמחה באשראי מוניציפלי ובליעתו אל תוך קבוצת דיסקונט. המועד האחרון למימוש הסכם דיסקונט-דקסיה הוא ה-1 ביוני 2019.

2.

מטרת העל: משה כחלון, שר האוצר שעלה על גל התחרות במערכת הבנקאית ומניעת מיזוגים בין בנקים. "גלובס" הפנה אליו היום בקשת התייחסות, אולם כחלון סירב להגיב. עד כמה תשפיע הקדמת הבחירות עליו ולאיזה כיוון - לטובת דיסקונט או לטובת בנק ירושלים - עוד לא ברור. אלי כהן, שר הכלכלה, כבר התבטא בפומבי נגד מיזוג עם דיסקונט, שיפגע במאמץ לתחרות בין בנקים. לעמדתו - התנאי לאישור הרכישה של דיסקונט הוא שהבנק הזה לא יוכל עוד ליהנות מההסדר שמאפשר לו להמשיך להחזיק בחברת כרטיסי האשראי כאל. רוצים לקנות - תמכרו את כאל. הוא אומר.

 משה כחלון. "בחלק גדול מהסוגיות יש בינינו הסכמה" / צילום: איל יצהר

3.

3-4 בנקים משחקים במגרש: דקסיה, מרכנתיל שהוא חלק מקבוצת דיסקונט, וירושלים. כמה מילים על כל אחד מהם.
דקסיה הוא בנק ללא גרעין שליטה. מועסקים בו כ-45 עובדים ויש לו כ-300 לקוחות, כולן רשויות מקומיות. בשנתיים האחרונות, תחת המנכ"ל אוליבייה גוטמן, אימץ הבנק תוכנית להרחבת תחומי פעילות מעבר לרשויות המקומיות. זה נעשה, אבל עד היום בצנעה רבה.

מרכנתיל שחוגג 100 שנים בישראל, עם 76 סניפים, מתמחה בעיקר בעסקים קטנים ובינוניים, במגזר החרדי ובחברה הערבית. היו"ר יאיר אבידן והמנכ"ל שוקי בורשטיין, מתגאים בבנקאות מסורתית ומגלים עניין רב לגדול בתחומי המומחיות שלהם. בהיותם פרוסים בישובים רבים, הם פועלים גם לשלוט באשראי לרשויות מקומיות, בעיקר קטנות ובינוניות - תחום המצוי היום בשליטת דקסיה.

בנק דיסקונט. האסטרטגיה של הבנק היא להכריע חד משמעית את מעמדו כבנק השלישי בישראל. המנכ"לית, לילך אשר טופילסקי, יחד עם היו"ר הנכנס שאול קוברינסקי, שקיבל השבוע את אישור בנק ישראל, נלחמים על מעמדם נוכח המחלוקת הקיימת, והיא האם מזרחי-טפחות עבר את דיסקונט או לא. דיסקונט מעוניין להיכנס בצורה מאסיבית לתחום המוניציפאלי, לא רק בתחומי הרשויות של דקסיה אלא בכלל, בעיקר בגלל שרשויות מקומיות גדולות, 10-15 הערים הגדולות, פועלות מול שני הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי.

 לילך אשר / צילום ארכיון: תמר מצפי

4.

השאלה היא מה יעשו בנק ירושלים ובעלי השליטה בו, 86%, משפחת שובל המיוצגת על ידי גידי שובל? הם כבר פתחו במאמץ. בקרב הישרדות. גם ציבורי גם משפטי. הרי לא לוקחים את עו"ד פיני רובין אם לא מתכוננים למלחמה - בעיקר כאשר שובל שם עין על דקסיה כבר לפני חמש שנים, ואף אמר את זה בגלוי ובכל הזדמנות. אין גם ספק שדיסקונט ישיב מלחמה, הוא כבר משיב, בעזרת אנשי דקסיה שחייבים להגן על החלטתם.

5.

אין ספק שהיכולות הכספיות של דיסקונט גוברת על אלה של ירושלים. זו הסיבה שדיסקונט קונה הכול במזומן, בעוד ירושלים מציע מיזוג בתמורה למזומנים וגם מניות בגוף הממוזג. השאלה המכרעת: מה כדאי יותר לבעלי המניות של דקסיה.

לעמדת דירקטוריון דקסיה - עדיף למכור לדיסקונט. עמדה זו מגובה בחוות דעת של בנק ההשקעות המלווה וליו בייס וגם של פרופ’ אמיר ברנע. הדירקטורים גם מודעים לכך שהעניין וגם הם עוד עשויים להגיע לביהמ"ש.

לעמדת בנק ירושלים, הערך הכלכלי של ירושלים ודקסיה ממוזגים עבור בעלי המניות, עולה על יתרון המזומנים של דיסקונט. ויש לזה גם יתרונות ציבוריים מובהקים. לעמדתם, חוות הדעת של יועצי הבנק היא בעייתית, אפילו בעייתית במיוחד. לשיטתם, היועצים עבדו רק על בסיס הדוחות הכספיים שמתפרסמים, אבל לא היו בידיהם הנתונים הנוספים מבנק ירושלים שנדרשים כדי לבצע הערכות כלכליות, עתידיות, אמיתיות ואובייקטיביות, לטובת ציבור בעלי המניות.

עוד עניין שבמחלוקת הוא האם התקיימו פגישות אמיתיות בין אנשי דקסיה לאנשי ירושלים? אנשי דקסיה אומרים: שובל-ירושלים שלחו מכתב שהם רוצים לרכוש ולהציע הצעה, אבל הם לא הציעו בזמן. הם נזכרו מאוחר מדי. רק אחרי שדיסקונט התקדמו בהצעתם וקיבלו על פי דרישתם התחייבות זמנית שלא לנהל משא ומתן עם אחרים. ובכל מקרה הצעתם פחותה משל דיסקונט.

6.

מה צפוי בנק ירושלים לעשות? קודם כל, לקראת האסיפה הכללית, ינסו שם לשכנע את בעלי המניות, שמחזיקים חבילות בדקסיה שלהם, כלכלית כספית, הרבה יותר כדאי מיזוג עם ירושלים מאשר מכירת החיסול לדיסקונט.

מאז יצאה דקסיה העולמית מהבנק בישראל, הופצו המניות שלה למשקיעים מוסדיים ביניהם, הראל, מיטב דש, הפניקס, הלמן אלדובי, אלטשולר ואחרים. לצידם גם השלטון המקומי, ועל פי שמועות, יש גם אחזקות פרטיות של למשל טדי שגיא, רועי ורמוס, ואחרים.

במקביל, וזה כאמור כבר החל, בנק ירושלים פועל אינטנסיבית בצירה הציבורית, בממשלה בכנסת ובתקשורת. הוא טוען לפגיעה באינטרס הציבורי - פגיעה בתחרות הבנקאית בעצם העלמתו של בנק. צפויה גם פעילות מקדמית בשלב המשפטי. גם בקשה לצו מניעה נגד כינוס האסיפה הכללית וגם מכתבים לדירקטורים בדקסיה על אחריות אישית שלהם כלפי בעלי המניות.

7.

מסלול נוסף הוא עניין הציבורי. הפועלים ולאומי עדיין שולטים בכוח בשוק, עם 63%-60% (הם טוענים שפחות) והם צריכים דחיפה תחרותית נמרצת. לכן, מצד אחד דיסקונט חזק יותר, תחרותי ו"רעב", שהיום מחזיק כ-15% מהשוק הבנקאי, יכול להיות גורם לתחרות המיוחלת, לצד מזרחי טפחות. זה גם היה הבסיס להחלטה שהתקבלה אחרי ועדת שטרום, בלחץ בנק ישראל, שלא לאלץ את דיסקונט למכור את חברת כרטיסי האשראי שלו, כאל, בניגוד לדרישה החד משמעית מלאומי והפועלים.
מצד שני: מדובר בהורדה של בנק מתמחה. מה שאומר הפחתת התחרות. בדגש מיוחד: ירידה דרמטית בתחרות בענפי השירותים הציבוריים והקהילתיים. נכון להיום, ההערכה היא שבתחומים הללו ממשיכים שני הגדולים לשלוט ביד רמה. לאומי עם 32%, פועלים עם 26%, אבל דקסיה מיד אחריהם עם 15%, דיסקונט 10%, מזרחי טפחות 8% והבינלאומי 8%. היבלעות דקסיה בדיסקונט - תפגע קשות בתחרות בענפים הקהילתיים מוניציפליים.

8.

ככל הידוע כבר לפני שבועיים אישרה נשיאות הכנסת דיון מהיר בנושא, והוא צפוי להתקיים בוועדת הכספים, תוך מעורבות ועדת התחרותיות והח"כים מוועדת החקירה הפרלמנטרית לאשראי הבנקאי. צפויה גם התייחסות ישירה לבעייתיות בדיסקונט: הטענה היא שהיכולת הכספית שלו, שמתבטאת בהצעה לקנות את כל דקסיה ב-670 מיליון שקל, מפריכה את טענות הבנק שבעקבותיהם קיבל את ההטבה להשאיר בידיו את כאל. במילים אחרות: דיסקונט יצטרך להחליט - כאל או דקסיה.

9.

וכל זה לפני שהפיקוח על הבנקים התערב והרבה לפני הפניה לממנה על ההגבלים העסקיים, שכזכור דחתה לא מזמן את מכירת איגוד למזרחי טפחות.