מבשלים את המשבר הפיננסי הבא בישראל

"החלום האמריקאי" היה עשרות שנים נר לרגלי הישראלים - עד למשבר הפיננסי הגדול ב-2008, אז גילינו לתדהמתנו שהכלכלה שלנו נותרת יציבה על אף שכלכלות ארצות-הברית ואירופה נכנסו למשבר עמוק. נזכיר מה קרה באותו משבר שהחל בארה"ב לפני עשר שנים.

ריבית נמוכה בשילוב יכולת לקחת משכנתא על כמעט מלוא ערך הדירה, יצרו ביקוש מלאכותי ענק לנדל"ן, דבר שהעלה את מחירי הדירות ויצר תיאבון לרכישת נדל"ן במינוף גבוה, תוך העלאת מחירי הדירות, וחוזר חלילה. בנוסף, נעשה שימוש במשכנתאות ללא "יכולת חזרה" ללווה, אלא רק לנכס וללא קנס פירעון מוקדם.

מעבר לכך, בארה"ב היה קיים שוק אדיר למכירת המשכנתאות מהבנקים באמצעות איגרות חוב מיוחדות, שהעבירו את הסיכון של ההלוואות מהבנקים - לנותני ההלוואות לצד שלישי, שלא ראה את הנכס או פגש את הלווה.

רוכשי איגרות החוב לא חששו מאי-תשלום החובות, כי השיטה כללה ביטוח משכנתאות על-ידי הממשל הפדראלי. כלומר, כדי להבטיח לכל אמריקאי דיור בר-השגה ואת הזכות לממש את החלום ולרכוש דירה בפרברים, הממשל הקים חברות שנתנו ערבות לחובות אלו, ואיגרות-החוב דורגו בדירוגים גבוהים (AAA) ע"י כל סוכנויות הדירוג בהסתמך על הביטוח הפדראלי.

וכך, כל עוד הכלכלה צמחה והאבטלה הייתה נמוכה, הכול היה טוב והחלום היה למציאות.

אבל כשהחלום התנפץ לרסיסים בשנת 2008, נוצר משבר עמוק שהתגלגל ופגע במערכת הפיננסית באופן שהתגלגל ופגע בכלכלת רוב העולם. משלם המסים האמריקאי נאלץ לרכוש בפועל את הבנקים, את חובות הבנקים ואת התחייבויות החברות שהעניקו ערבות למשכנתאות. את עלות המשבר עוד ישלמו דורות רבים בדרך של עליית החוב האמריקאי לרמות עצומות.

ובישראל - להבדיל ממערכת המשכנתאות בארה"ב, המערכת הישראלית לא קרסה כי מחירי הדיור לא היו מנופחים, והמשכנתאות היו ברמות נמוכות יחסית לשווי הנכסים. גם מערכת ההגנה על המלווים הייתה איתנה. ניתן היה לממש נכס אם הלווה לא עמד בפירעון ולתבוע את פירעון היתרה מהחייב; להטיל קנס פירעון מוקדם כדי למנוע מוטיבציה שלא לשלם את המשכנתא כשהריבית יורדת או כשמחיר הנכס יורד.

המסקנות בעולם היו - להוריד את רמות המינוף לרמות דומות לישראל, ולא לאפשר ניתוק של הגורם שנתן את המשכנתא הראשונית, כדי לא לפגוע במוטיבציה לחיתום איכותי כפי שקרה בארה"ב.

אלא שבחלוף עשור מאז משבר 2008 - דומה כי ההגנות שעמדו לזכותנו במשבר דאז, נסדקו, וגדל הדמיון לשוק המשכנתאות בארה"ב ערב המשבר. כך למשל הריבית הנמוכה השוררת בעולם כעשור ניפחה את מחירי הדיור בארץ לרמת שיא, בדומה למצב ערב המשבר בארה"ב. מצד שני, הריבית הנמוכה בארץ מייצרת תיאבון ללקיחת עוד ועוד הלוואות - לרכישות דירה, רכב חדש, חופשות, טיפולי שיניים, תוך הגדלת האשראי של משקי-הבית לשיאים חדשים.

יתר על כן, קיים באחרונה לחץ מצד המחוקקים להקל עוד יותר על נוטלי המשכנתאות. הצעת חוק לחייב את הבנקים להעמיד משכנתאות למימון של 90% מערך הדירה, בשילוב הצעת חוק לבטל את קנס הפירעון מוקדם, הן הצעות מסוכנות שממש מקרבות אותנו למצב בארה"ב ערב המשבר.

גם מכירת תיקי משכנתאות של הבנקים לחברות הביטוח, נעשה שלא כ"דרך המלך", שכן המוסדיים רוכשים הלוואות לא סחירות ולא נזילות, שמתומחרות ללא בקרת שוק וללא שקיפות. הסיכון למוסדות הפיננסיים לא נעלם. נותרנו עם אותו סיכון, רק סמוי יותר מן העין. עדיף היה לאפשר לבנקים למכור תיקי משכנתאות כאג"ח סחיר, שהשוק מתמחרו לפי כוחות השוק והסיכון הגלום בתיק. זאת, בשקיפות ולאור היום, במקום העברת התיק מיד ליד ללא תמחור שקוף וגלוי.

נראה כי עד כה תמרורי האזהרה, והדמיון הגובר בין ההלוואות לדיור כיום למצב בארה"ב ערב המשבר, טרם הופנמו בקרב מקבלי ההחלטות. נקווה, כי ההתפכחות תגיע ללא משבר פיננסי כואב כפי שהתרחש לפני כעשור בארה"ב.

■ הכותב הוא מנכ"ל מידרוג מקבוצת Moody’s.