נראה שאין מחלוקת של ממש כי עו"ד דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, חרגה מכללי הביטוי המותר לעובדי מדינה. בהופעה שלה בוועדת החינוך של הכנסת היא הביעה דעות שהן פוליטיות למהדרין - וזה אסור. התואר עובד ציבור מחייב את האדם להיות משרת של הציבור, ולא של חלקים ממנו.
אכיפה סלקטיבית
אלה העובדות. אבל יש עוד עובדות. יש בעולם הרבה כללים וחוקים, לא את כולם מקיימים באותה המידה. את מה שזילבר עשתה, עושים עוד רבים כמעט בכל יום. אבל זה הפך להיות לאחד מאותם כללים המנמנמים במגירה - עד שמישהו מחליט לשלוף אותם ולעשות בהם שימוש. הפעם זו הייתה איילת שקד שהרימה את הכפפה עם אמירותיה של זילבר בגנות היוזמות החקיקתיות של שקד והימין. עליהם אמרה זילבר "תרבות היא דמיון חופשי, ויופי, וריבוי קולות, ואומץ, והתרסה, וכנות, וביטוי שאיננו מתחנף ואינו מתאים את עצמו למבחני התאמה שלטוניים".
מי מוסמך לקבוע?
אלה דברים שצריכים להיות מובנים במדינה דמוקרטית ואצל אנשים המאמינים בחופש ביטוי. שקד ראתה בכך ביקורת על הצעת חוק הנאמנות בתרבות של שרת התרבות מירי רגב. שקד הודיעה כי זילבר לא תייצג יותר את הפרקליטות בוועדות הכנסת. היועמ"ש אביחי מנדלבליט התקומם: "אני, ורק אני, מוסמך לקבוע מי ייצג אותי בכנסת". העם הרים גבה או שתיים. קול כזה עוד לא שמענו ממנדלבליט, והנה - אמירה עם עמוד שדרה. יפה, רשמנו לעצמנו. אולי יש סיכוי שהוא יגיש גם כתב אישום נגד ראש הממשלה נתניהו, כפי שהמליצה המשטרה?
חזר להתנהלותו הרגילה
אתמול (א') התייצב שוב מנדלבליט הנרפה והשכיח את מנדלבליט הנחרץ. בעניין הצעת חוק אחרת של שקד על מינוי יועצים משפטיים, זילבר לא תהיה שם. למה? לא ניתן הסבר רשמי, אבל גורמים בלשכת השר אמרו כי "ההחלטה שלא לשלוח את זילבר (לחוקה) היא החלטה אישית שלו שלא נבעה מפנייה של אף גורם".
במילים אחרות: לא דיברתי על כך עם שקד, ולכן אי-אפשר לומר שנכנעתי לה. העניין הוא שלא צריך לדבר שוב עם שקד כדי לדעת את עמדתה. וברור לכל מי שעוקב כי לולא האולטימטום של שקד בוועדת החוקה, מנדלבליט לא היה מונע את השתתפות זילבר בוועדת החינוך.
רע למדינה ולצביונה
כך מנדלבליט סר למרותה של השרה. היא לא עדינה כמוהו, היא לא מהססת, יש לה מנטליות של אחת שלא מוכנה לקבל "לא". מנדלבליט אינו יודע איך להתמודד עם המצב הזה, וזה מצב רע מאוד למדינה ולצביונה החופשי.
כתבות
ני"ע
