פלוג נדדה במדבר, אבל טרכטנברג כבשה את הריבית

רגע לפני הביקורת על העלאת הריבית של בנק ישראל -  שתי הערות מסייגות. הרושם בציבור הוא שאת החלטות הריבית מקבלת נגידת בנק ישראל או ממלאת מקומה. זה רושם מוטעה, שלתקשורת יש חלק נכבד ביצירתו. את החלטות הריבית מקבלת ועדה המונה חמישה או שישה חברים ברוב רגיל. במקרה של תיקו בהצבעה, יש לנגיד או לנגידה קול כפול - וזהו.

החלטת הריבית שהתקבלה שלשום (ב') היתה יוצאת דופן מבחינת הרכב המשתתפים. רוב החברים שהצביעו לא היו מבנק ישראל, אלא נציגי ציבור: היו שם פרופ' ראובן גרונאו, חבר הוועדה הוותיק ביותר, ולצידו פרופ' משה חזן ופרופ' צבי הרקוביץ. מולם ישבו המשנה לנגידה ד"ר נדין בודו-טרכטנברג וראש חטיבת השווקים של הבנק, אנדרו אביר. לכן אי אפשר לומר שאת ההחלטה הדרמטית להעלות את הריבית קיבלה מ"מ נגידת בנק ישראל ואפילו לא בנק ישראל עצמו.

הערה מסייגת שנייה - הרבה ביקורת נשמעה ועוד תישמע על ההחלטה שלא להמתין עם העלאת הריבית לכניסתו לתפקיד של הנגיד הבא פרופ' אמיר ירון. זה נכון, אבל כפי שהעיר אחד הפרשנים, הוועדה עשתה לירון חיים הרבה יותר קלים. קודם כל כי בישיבת הוועדה הראשונה שתתנהל בראשותו, בעוד חודש וחצי בערך, יהיה ירון חופשי מלחצים. אף אחד לא יצפה ממנו להעלאת ריבית נוספת (אם לא יקרה כמובן בינתיים משהו מאוד חריג). בנוסף, אילו הוועדה לא הייתה מקבלת החלטה שלשום, היה לירון קשה במיוחד להחליט בינואר על העלאת ריבית. החלטה על העלאת ריבית מיד עם כניסתו לתפקיד הייתה מדביקה לנגיד החדש תדמית מאוד נצית. מה היה ירון עושה? מחכה ומושך עוד חודשיים שלושה למרות שכבר כולם מסכימים שהגיע הזמן להעלות את הריבית?

האינפלציה שחזרה והרכב הוועדה שהשתנה

נחזור לרגע אחורה לימי הנגידה הקודמת, שתדמית ניצית לא הייתה מסימני ההיכר שלה. "אני מרגישה כמו משה", התלוננה ד"ר קרנית פלוג באירוע הפרידה ממנה שערך בנק ישראל בתחילת החודש. פלוג התכוונה לכך שהובילה את הוועדה המוניטרית של בנק ישראל במסע הארוך שארך שלוש וחצי שנים עד שהיעד של החזרת הריבית לרמות "נורמליות" נראה קרוב. אלא שכמו משה רבנו, גם היא לא זכתה להיכנס "לארץ המובטחת" של העלאת ריבית. כמו יהושע בן-נון נפלה התהילה בחיקה של ד"ר נדין בודו טרכטנברג, מספר שתיים הנאמנה של פלוג, שבישיבה אחת ויחידה בראשותה קרה מה שלא התרחש אצל פלוג במשך 57 ישיבות.

"בעלי שואל אותי לעתים קרובות מה אני עושה בעבודה, לאור העובדה ששיעור הריבית לא השתנה בשלוש וחצי שנים האחרונות", סיפרה בודו-טרכטנברג באותו הכנס, "אבל זה דורש לא פחות אומץ לשמור על הריבית מאשר להעלות ריבית כדי לקבל כותרת".

אולי בגלל הנאום ההוא גרמה החלטה הוועדה שלשום הפתעה גדולה כל-כך בשווקים. אבל בינתיים בשעות שחלפו מאז אותה החלטה מעוררת כותרות, הולך ומתרומם לו הר קטן של הסברים, ספקולציות ותיאוריות קונספירציה, בניסיון לענות על שאלה אחת פשוטה: מה קרה עכשיו שלא קרה עד עכשיו?

ההסבר הרשמי המרכזי להחלטת הריבית שלשום, נעוץ בעובדה שקצב עליית המחירים בישראל נמצא בתוך בתחום היעד שבחוק בנק ישראל, כלומר מעל 1% בחישוב שנתי. היא נמצאת שם כבר חמישה חודשים ברציפות, אבל למשך הזמן הזה יש כנראה חשיבות רבה. אם בתחילה היה רק חבר ועדה אחד, פרופ' ראובן גרונאו, שתמך בהעלאת ריבית, הרי שבכל ישיבה נוספת של הוועדה היה סחף לכיוון הגדה הנגדית.

"לא רק חברי ועדה "שלמים" עברו צד, אלא גם "חלקי חברי ועדה" אמר היום ל"גלובס" גורם שהיה שותף לדיונים. כוונתו הייתה לחברי וועדה שהתנגדו נחרצות להעלאת ריבית והפכו להיות מסוייגים יותר בדעתם ואפילו צידדו בהעלאת ריבית בתנאים מסויימים.

ככל שעבר הזמן השתכנעו רוב חברי הוועדה (ואולי כולם, את התשובה נדע סופית כנראה רק עם פרסום הפרוטוקולים בעוד שבועיים) שחזרת האינפלציה ליעד איננה זמנית, אלא תהליך קבוע. התבססות כפי שכינתה אותו פלוג, בתדרוך לעיתונאים בחודש יולי.

לתחושת ההתבססות הזו אפשר להוסיף בשקט גם את הפיחות הזוחל בשקל. שער החליפין הוא ג'וקר, שיקול שיכול לשנות ולהכריע את הכף בהחלטה על עיתוי העלאת ריבית. בודו-טכטנברג עצמה אמרה שלשום כי התחזקות של השקל בעקבות העלאת הריבית, היא הסיכון הגדול ביותר להמשך ההעלאות. בפרמטר הזה של שער החליפין אכן התרחש שינוי משמעותי בין החלטת הריבית הקודמת להחלטה הנוכחית: ביום שישי האחרון ירד שער השקל מול הדולר ל-3.73 שקלים לדולר. בעת ההחלטה הקודמת בתחילת אוקטובר עמד שער הדולר על 3.62 שקלים. היחלשות דומה של השקל נרשמה מול סל המטבעות האפקטיבי. החלפת הקידומת הזו מ-6 ל-7 היא שינוי שרבים דיברו עליו בעבר כמשהו שיסיר את החשש העיקרי שמעכב את העלאת הריבית.

והיה עוד שינוי שאיננו מתחום המקרו-כלכלה בין החלטת הריבית הקודמת וההחלטה הדרמטית שלשום. עזיבתה של פלוג הותירה את הוועדה ברוב של 3 מול 2 לטובת נציגי הציבור. מבלי להיכנס לזהות של התומכים והמתנגדים אפשר להניח שהעובדה שנציגי בנק ישראל נותרו במיעוט החלישה את הדומיננטיות של השיקול המערכתי, ואולי אף אפשרה לחברי הוועדה "להתפרע" קצת.