לשלב את המהגרים בשוק העבודה

נתחיל מהשורה התחתונה. לפי ההערכה האחרונה שנעשתה במרכז מקרו לכלכלה מדינית, בישראל מועסקים 376 אלף עובדים לא ישראלים, שהמהווים 10.3% מכלל משרות השכיר במשק. המספר צפוי לגדול ב-2018 ולעמוד על 418 אלף, שהם 11.2% מהמשרות במשק. מתוך מספר זה, מספר משרות השכיר של עובדים מהגרים שהועסקו באישור הוא 306 אלף. בנוסף למועסקים אלו, מועסקים במשק הישראלי כ-40 אלף עובדים פלסטינים בלתי חוקיים וכ-30 אלף מסתננים (23% מכלל כוח העבודה הזרה במשק). בסך הכול, בשנת 2017 היו במשק הישראלי 3.59 מיליון משרות שכיר. כלומר, כשמביאים בחשבון גם את העובדים המהגרים בישראל, שעובדים באופן לא חוקי, מדובר בכ-10.3% מכלל המועסקים במשק.

הצפי הוא כי בשנת 2018 מספר העובדים השכירים הלא-ישראלים במשק יגדל ועימוד על 418 אלף עובדים בשנה. רוב הגידול מגיע מהעלאה בהיקף העסקה של עובדים פלסטינים. עם זאת, את הגידול תמתן מגמת העזיבה הקלה של מסתננים, שמתרחשת בשנים האחרונות.

שיעור העובדים המהגרים המועסקים במשק גדל בקצב מהיר יותר ממספר משרות השכיר, ועל כן תחזית מרכז מאקרו היא כי בשנת 2018 מדובר יהיה בכ-11.2% מכלל משרות השכיר במשק.

מרביתם של העובדים המהגרים החוקיים בישראל הגיעו ממדינות אסיה (61%) וכ-35% הגיעו ממדינות אירופה. עם זאת, המדינות מהן הגיעו מספר הרב ביותר של עובדים מהגרים בשנת 2017 לישראל הן מדינות ברית המועצות לשעבר (25% מכלל העובדים המהגרים שנכנסו לישראל בשנת 2017). מדינות מרכזיות נוספות מהן מגיעים עובדים מהגרים הן הפיליפינים, תאילנד, הודו, סין וסרי לנקה. מרביתם של המסתננים בישראל הגיעו מאריתראה (71%) ומיעוטם מסודאן (21%). בשנת 2017 לא נכנסו מסתננים כלל לישראל, מעל ל-3,000 עזבו את המדינה.

בשנת 2017, 5.7% מכלל משרות השכיר במשק אוישו על ידי עובדים מהגרים. עם זאת, הרוב המוחץ של העובדים המהגרים הועסקו בענפי החקלאות, ייעור ודיג וענף הבינוי. בפועל, בענף החקלאות הייעור והדיג 44.4% מהמועסקים הם עובדים מהגרים (38,900 משרות חודשיות) ובענף הבינוי 27.6% הם עובדים מהגרים (72,500 משרות חודשיות). השכר הממוצע לעובד זר בישראל עמד בשנת 2017 עמד על 5,454 שקל בחודש, כאשר השכר החודש הממוצע בענף הבינוי היה מעט גבוה יותר מהשכר החודשי הממוצע בענף החקלאות הייעור והדיג.

מעבר לכותרות ולשיח הציבורי שישנו סביב העובדים הזרים בישראל חשוב להסתכל על התמונה המלאה, על הנתונים ועל המציאות נכוחה: בענפים כמו הבינוי והחקלאות, הייעור והדיג, קיימת תלות נרחבת בעבודתם של העובדים המהגרים והעובדים הפלסטינים.

מרביתם של המועסקים במשק הם גברים ואלו מועסקים במשרות שלרוב ישראלים לא מעוניינים להחזיק בהן - משרות בעלות אופי פיזי או סיכון גבוה. על כן לא ברור כלל שמדובר בעובדים תחליפיים לעובדים ישראלים, וייתכן שאף מדובר בעובדים משלימים.

כדי להמשיך את מגמת הצמיחה במשק הישראלי נדרש להגדיל את שיעור ההשתתפות של עובדים מהגרים. כמו כן, נדרש לשפר את שיעור ההשתתפות של נשים ערביות וגברים חרדים. אלו אינם מועמדים לתעסוקה במשרות שתופסים כיום העובדים המהגרים. ועל כן, הטענה העיקרית שישנה נגד העסקת זרים בישראל, היא פופוליסטית ואינה מגובה בנתונים.

תעסוקה היא מנוע צמיחה למשק, ואדם עובד מועיל לה. איפה הוא נולד? מה לאיזה דת הוא משתייך? זאת סוגיה של זהות ותרבות. זאת אינה שאלה של כלכלה.

■ הכותב הוא חבר הנהלת האגודה לחקר יחסי העבודה ומנכ"ל מרכז מאקרו לכלכלה מדינית.