איך הפכו חברות הביטוח בישראל למעצמות פיננסיות שרוב הרווחים שלהן בכלל לא מגיעים מביטוח

דוחות של חברות ביטוח הם לא כמו של חברות "רגילות" - יש בהם סעיפים מיוחדים ומשונים. המאזן נראה הפוך ודוח רווח והפסד כולל שורות כמו - פרמיות שהורווחו, תשלומים בגין חוזי ביטוח, מבטחי משנה ועוד. אלה לא הדוחות הקלאסיים עם מכירות, עלות מכירות, רווח גולמי ויתר הסעיפים. זה עולם אחר.

 רווחי מגדל מפוליסות משתתפות ברווחים

דוחות של חברות ביטוח הם קופסה שחורה. למרות שמדובר בחברות ענק, סוג של גורליות פיננסיות, גדולות וחשובות אפילו מהבנקים - משקיעים לא באמת יודעים לקרוא אותם, ובהתאמה לקבוע את שוויי החברות; מנהלי השקעות ואנליסטים מתרחקים מניתוח שלהן, והחשיפה שלהן בשוק ההון נמוכה ביחס לבנקים.

מאזני בנקים הם פשוטים (יחסית). אנליסטים מנתחים דוחות בנקים תוך דקות, ומבינים אם מדובר בדוח טוב או לא. גם השלב הבא, התמחור, הוא לא מסובך - קובעים את השווי לפי מכפיל ההון, לפי התשואה על ההון. עבודה פשוטה.

אולי זו הסיבה שיש הרבה אנליסטים שמכסים את דוחות הבנקים. אבל לא תראו אנליסטים שמכסים ומנתחים חברות ביטוח. אולי בגלל שזה קשה (מאוד), אולי בגלל שזה ארוך (מאוד), אולי בגלל שפשוט אי אפשר לנתח דוחות של חברות ביטוח.

חברות ביטוח מרוויחות מביטוח, לא?

חברות ביטוח עוסקות בניהול סיכונים. הן גובות כסף כדי שנהיה רגועים, בידיעה שיצטרכו לשלם לחלקנו (כשהאירוע יתממש) - אבל בממוצע כללי יש להן מרווח ביטחון מספק ורווח ברור. זה נכון, כל עוד אין קטסטרופה. אחרת הן בבעיה.

אבל, הביטוחים הם בכלל לא הסיפור הגדול. פעילות חברות הביטוח הישראליות מוטה להשקעות. חברות הביטוח הן מנהלי ההשקעות הגדולים ביותר במשק - הן מנהלות לנו את הפנסיה, את קופות הגמל ואת קרנות ההשתלמות. הן שולטות בניהול הכספים לטווח ארוך (חיסכון פנסיוני) ומחזיקות גם בחברות שמנהלות את הכספים בטווח הקצר (בעיקר דרך קרנות נאמנות).

חוץ מזה, הן מצאו שיטה נהדרת ליהנות משני העולמות - הן ייצרו מוצר שנחשב מוצר ביטוחי, אבל הוא מוצר השקעה - פוליסות חיסכון/פוליסות פיננסיות. מוצר שמתחרה בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות, והגיע תוך שנים בודדות להיקפים של כמה עשרות מיליארדים. איך? בזכות החיילים של חברות הביטוח - סוכני הביטוח.

סוכני הביטוח משווקים במרץ את הפוליסות האלה, בעיקר כי זה רווחי להם הרבה יותר ממכשירים פיננסים אחרים. בשנה האחרונה התגמול של סוכני הביטוח השתנה והפך לקבוע, להבדיל מתגמול לפי שיעור מסוים מדמי הניהול. המשמעות - יותר אובייקטיביות ופחות אינטרסים סמויים שהיו עלולים לגרום לדחיפת מוצרים פחות רווחיים ללקוחות (אך מתגמלים לסוכנים).

השקעה היא סוג של ביטוח ממצב של חוסר

שני העולמות של חברות הביטוח משלימים וסינרגטיים. עולם ההשקעות הוא סוג של ביטוח מפני מצב של חוסר - אנחנו חוסכים היום כדי לבטח את תקופת הפרישה. שילוב זה מתבטא במוצרים רבים - ביטוח חיים (עם מרכיב חיסכון), ביטוח מנהלים ועוד.

כניסת חברות הביטוח לתחום ניהול הכספים התרחבה במקביל לרפורמה בשוק ההון - שחייבה את הבנקים למכור את גופי ניהול הכספים. חברות הביטוח, שכבר החזיקו מערך השקעות, רכשו גופי גמל ופנסיה וניהול השקעות בכלל - והפכו למובילות בעולם ההשקעות המקומי. רוב רווחיהן מגיע מניהול השקעות ולא מביטוח. 

אלא שניהול ההשקעות הקלאסי הוא לא התחום הרווחי ביותר. מקור הרווחים הגדול הוא מוצר שכבר לא קיים - פוליסות משתתפות ברווחים.

בעבר, חברות הביטוח ניהלו וסיפקו לציבור ביטוחי מנהלים שהם סוג של חיסכון פנסיוני (מתחרה בקרנות פנסיה וקופות גמל) כשדמי הניהול היו גם שיעור קבוע (לרוב 0.6%) וגם חלק מהרווחים (15%). הייתם מאמינים - דמי ניהול מבוססי הצלחה. אין את זה בבתי ההשקעות, אין את זה בגופים המוסדיים. המחוקק לא מאשר זאת. אבל בחברות הביטוח - יש.

לדעתי זה נכון יותר מדמי ניהול בשיעור קבוע. אבל באופן גורף, אצל כל מנהלי הכספים, ובטח שלא מהשקל הראשון - אלא לאחר השגת תשואה מינימלית למשקיעים (בדומה למודל של קרנות הגידור).

המוצר ההיסטורי הזה (שעדיין קיים, אבל במתכונת אחרת, ובדמי ניהול קבועים), הוא הסיפור הגדול של חברות הביטוח - על פי הדוחות הכספיים.

מגדל - 100 מיליארד שקל של פוליסות משתתפות

מגדל פרסמה דוחות כספיים טובים, ולצד העלאת הריבית (שתורמת להגדלת רווחי חברות הביטוח - על זה בפעם הבאה), המניה בשבוע הטוב ביותר שהיה לה בשנים האחרונות - זינוק של כ-15% לשווי של 4.6 מיליארד שקל.

ההון העצמי של החברה מסתכם ב-6.3 מיליארד שקל, והיקף המאזן (זו לא טעות) - 156.5 מיליארד שקל. היקף המאזן גדול פי 25 מההון, ובמילים אחרות - ההון מהווה 4% בלבד מהיקף נכסי החברה. היתר, 96%, זה חובות ומחויבויות. זה כמו שעם 400 אלף שקל תוכלו לקבל מימון של 9.6 מיליון שקל - יכולים? ברור שלא.

חברות הביטוח יכולות, אבל חשוב להדגיש כי המינוף הזה כולל גם נכסים ומולם התחייבות שמיוחסת לפוליסות המשתתפות ברווחים. במגדל סדר גודל של 100 מיליארד שקל הוא הפוליסות האלו שרשומות במאזן, למרות שמדובר בכספי הלקוחות.

הרישום הזה נובע מכך שמדובר בהתחייבות חוזית של החברה ללקוחות. זה לא ניהול כספים טהור (כמו בקרן נאמנות או קופת גמל שהכספים מוחזקים בנאמנות) זו מחויבות כלפי המשקיעים, ולכן היא מופיעה במאזן. גם בלעדיה זה מינוף גדול - בערך פי 10 על ההון.

הפוליסות המשתתפות הן מקור רווח אדיר למגדל (ולחברות הביטוח בכלל). מדובר בחיסכון שמניב דמי ניהול של 600 מיליון שקל בשנה (בהערכה גסה) וגם 15% מהרווחים.

ביטוחי המנהלים מייצרים רווח פנומנלי

ההשקעות אמורות לייצר לנו לאורך שנים 4% בשנה. לאורך זמן שוק המניות מניב, על פי המחקרים והבדיקות ההיסטוריות, כ-7% בשנה ושוק האג"ח כמובן מניב פחות - כ-3% בשנה. תיק מוטה אג"ח עם משקל של 20%-30% במניות, אמור לספק (על פני זמן ממושך) 4% בממוצע.

ביטוחי מנהלים לא שונים מתיק ממוצע. הם אמורים לספק את התשואה הזו, וכשהם מצליחים הם מספקים לחברות הביטוח רווח פנומנלי. מגדל, שמנהלת כאמור 100 מיליארד שקל בפוליסות כאלו, מייצרת רווח ממוצע של 4 מיליארד שקל, ולוקחת 15% - 600 מיליון שקל. חוץ מזה יש לה דמי ניהול קבועים. כך שבאופן שמרני (וגס), ועם עיגול משמעותי כלפי מטה - היא מייצרת 1 מיליארד שקל של הכנסות מהפוליסות האלו.

מנגד, יש התחייבות בגין הפוליסות (שנחשבות טובות למשקיעים - מקדם פנסיוני נמוך), והיא גדלה על פני זמן. מכאן שלא כל הסכום הזה הוא רווח, אבל רובו הוא רווח ניהולי -אם התחום הזה לא היה, רוב הסכום היה נעלם מהשורה התחתונה (החברה לא הייתה חוסכת במקביל הוצאות בסכום שמתקרב לרווחים).

הרווח הזה הוא רווח ממוצע. זה לא כל שנה - יש שנים שהמשקיעים מפסידים ובהתאמה הפוליסות לא מניבות רווחים, אבל יש שנים שהן מניבות פי כמה יותר. בתשעת החודשים הראשונים של השנה הרוויחה מגדל 619 מיליון שקל. בשנת 2017 הסתכם הרווח ב-380 מיליון שקל, ב-2016 ב-203 מיליון שקל וב-2015 ב-351 מיליון שקל.

המספרים מעידים שהפוליסות המשתתפות הן ה-X פקטור של חברות הביטוח. הן פשוט גדולות על הדוחות של חברות הביטוח. אלפי עובדים בתחום הביטוח של מגדל יכולים לספק פחות רווח מהחלטה של מנהל השקעות. אבל יש גם תמונת ראי - החלטה לא נכונה, עלולה לחסל את מקור הרווחים של החברה.