מעגל הקסמים של האי-שיוויון במערכת החינוך

בשקט-בשקט, מתחת לרדאר, הצליחו ילדי ישראל להגיע לשלישייה הפותחת בדירוג עולמי. הפעם שרת התרבות לא הזילה דמעה ושר החינוך אפילו לא בירך על ההישג. יתרה מכך, ההישג הזה לא זכה להתייחסות של אף גורם בממשלה.

מפתיע בהתחשב בכך שילדי ישראל זכו במקום השלישי מהסוף בפערי השכלה בחינוך. וכשאנחנו מתייחסים לפערים הכוונה לקריאה, כתיבה ואורינויות בסיסיות.

איך זה עובד? דירוג אי-השוויון בחינוך ילדים במדינות מבוססות, מדרג 41 מדינות החברות באיחוד האירופי ובשוק המשותף, בנוגע להיקף תופעות של אי שיוויון בחינוך בגיל הרך, בחינוך היסודי והעל-יסודי. המחקר משתמש במאגר הנתונים העדכני ביותר הזמין, בכדי לבחון את הקשר בין הישגי ילדים לבין משתנים כמו עיסוק ההורים, רקע של הגירה, מגדר ומאפייני המוסד החינוכי.

עד כמה המצב גרוע? בגילאי 6-15, ישראל היא מהמדינות שבהן חוסר השוויון במיומנויות הקריאה והבנת הנקרא הוא מהגבוהים ביותר.

הילדים שלנו לא הופכים לטיפשים יותר או לעצלנים יותר מבעבר, הם פשוט לא זוכים להזדמנויות שוות. איך אנחנו יודעים את זה? פשוט, כי הפערים הם לא רק בחינוך.

דו"ח נוסף שפירסמנו ב-2016 מראה שישראל נמצאת במקום הגרוע ביותר בעולם המערבי מבחינת אי־שוויון של ילדים. הפערים החברתיים־כלכליים בין ילדים בעשירון התחתון בישראל לבין ילדים בעשירון האמצעי הם הגבוהים ביותר מבין 41 המדינות המערביות שנבדקו. הפערים הללו נשמרים כמעט בכל הקטגוריות - חינוך, בריאות, רווחה נפשית ורמת הכנסה.

מממצאי הדו"ח עולה כי באופן אבסולוטי ילדי ישראל הם העניים ביותר, כש־27.5% מכלל הילדים בישראל הם עניים. במדד זה הם עוקפים את ילדי צ'ילה, מקסיקו, רומניה, בולגריה, ארה"ב, טורקיה ויוון.

לאי-שוויון יש השלכות קריטיות לא רק על חייהם של הילדים וחוסר היכולת שלהם למצות את הפוטנציאל הגלום בתוכם, אלא גם עלינו כחברה. הצלחה של ילד היום חוסכת למדינה עלויות בעתיד ותורמת לשילובו בשוק העבודה.

אולי הבעיה היא בהקצאת המשאבים? אז זהו, שלא. חיים במדינה עשירה אינם מהווים ערובה לגישה שווה לחינוך איכותי. ילדים במדינות פחות מבוססות מציגים לעתים קרובות ביצועים גבוהים יותר בבית הספר על אף המיעוט היחסי במשאבים לאומיים. בשנים האחרונות מושקעים יותר כספים בתקציב החינוך, אבל לצערנו מסתמן שהם לא מנותבים למקומות הנכונים. כסף לא קונה הצלחה וברור לכל שרמת החינוך בישראל אינה גבוה מספיק ולא מבוססת על חשיבה לטווח ארוך.

הישגים הם לא רק מדליות וכוכבים בודדים שנוצצים מעל כולנו, הם גם האפשרות להעניק לכל ילד סיכוי שווה להתחלה הכי טובה שיכולה להיות לו כדי להצליח בחיים. הגיע הזמן להתייחס לא רק לממוצע אלא גם למרכיביו, צמצום הפערים הוא תנאי הכרחי ליצירת מוביליות חברתית.

■ הכותבת היא מנהלת תקשורת וגיוס המשאבים ביוניס"ף ישראל.