התוכנית של רשות ני"ע לפירוק הריכוזיות בשוק ההון: בעלי שליטה שימכרו מניות יקבלו הטבות מס

המדינה בוחנת בשלבים מתקדמים מתן הטבות מס לבעלי שליטה בחברות ציבוריות שימכרו מניות שליטה שבידם. רשות המסים, רשות ני"ע והמועצה הלאומית לכלכלה עמלות בימים אלה על תוכנית למתן תמריצי מס למכירת מניות כאלה, וזאת במטרה להמריץ את שוק ההון המקומי ולהגדיל את ההון הצף בבורסה לניירות ערך המקומית, מתוך תקווה לעודד את המסחר ולהביא לפה משקיעים חדשים ובעקבותיהם עוד ועוד חברות ציבוריות.

כך עולה מראיון בלעדי וראשון בתפקידה של יו"רית רשות ני"ע, ענת גואטה, ל"גלובס", ושבו היא מגלה, בין היתר, כי "אחת הבעיות בשוק ההון המקומי היא שאין פה מספיק סחורה צפה, כאשר ביותר מ-90% מהחברות הציבוריות שנסחרות בשוק יש בעל שליטה מובהק, שמחזיק ברוב המניות ולא סוחר בהן. אנחנו כבר עובדים יחד עם רשות המסים שבראשה עומד ערן יעקב, ועם המועצה הלאומית לכלכלה שבהובלת פרופ' אבי שמחון, לבנות תמריצי מס ותמריצים רגולטוריים לבעלי שליטה לשחרר סחורה לציבור. או אז הנזילות בשוק ההון המקומי תגדל".

 שיעור ההחזקות במניות של בעלי עניין

"מלכודת נזילות" למשקיעים מקצועיים

יו"רית הרשות, שבימים הקרובים תציין שנה לכהונתה, מסבירה בנוסף במסגרת הראיון שיפורסם במלואו בסוף השבוע, כי "שווי השליטה בחברה ציבורית נשחק בשוק בשנים האחרונות", ועל כן "אני מאמינה שיהיה פיזור רב יותר של מניות עם תמרוץ נכון".

בדבריה כיוונה גואטה, שבעבר הייתה מנכ"לית אנטרופי שירותי מחקר, הפועלת מול המוסדיים כחלק מהיותם בעלי מניות מיעוט בחברות הציבוריות בישראל, ושמחזיקה בנקודת ראייה ייחודית ומרכזית בשוק ההון המקומי, לעובדה שהשוק הישראלי שונה מהותית משווקים מפותחים אחרים, ובראשם השוק האמריקאי.

במה מדובר? נתוני הבורסה לניירות ערך בנוגע ל"החזקות הציבור בניירות ערך" לחודש אוקטובר 2018, מלמדים כי מתוך מניות בשווי כולל של כ-800 מיליארד שקל שנסחרו בסוף אותו חודש בבורסה בתל אביב, כ-34.7% היו בידי בעלי עניין למיניהם, ואילו 65.3% היו בידי הציבור. על פניו תמונה יפה ושונה מזו שאליה מתייחסת גואטה. אלא שהנתונים הללו מוטים מאוד בגלל כמה חברות גדולות שבהן אין בעיית נזילות, ושבהן גם מתנהל רוב המסחר בבורסה.

כך, בחנו מהו שיעור המניות שבידי בעלי העניין בבורסה המקומית מתוך סך המניות בכל המניות, להוציא 14 החברות ששוות סכום דו-ספרתי במיליארדי שקלים כל אחת, ומצאנו כי כבר מדובר בשיעור החזקות בעלי עניין של 51.5%. כשהוצאנו ממאגר המניות בבורסה את 40 החברות הגדולות מצאנו שמדובר כבר בשיעור החזקות בעלי עניין של 57.5% מכל המניות, כשבנטרול 125 החברות הגדולות כבר היה מדובר בשיעור החזקות בעלי עניין של יותר מ-60%. כלומר, התמונה של הון צף ועניין במסחר הולכת ונהיית בעייתית יותר ויותר ככל שאנו מוציאים מהמשחק את המניות הגדולות ביותר. למעשה, מבחינת רבים בשוק, יש בישראל כמה עשרות מניות שהמסחר בהן נזיל דיו כדי שהן תהיינה "מעניינות למסחר".

מציאות זו יוצרת חוסר בהיצע של מניות, ובעקבות כך גם חוסר בביקוש, במניות רבות מדי בבורסה בתל אביב, מה שיוצר כאן "מלכודות נזילות" רבות עבור משקיעים מקצועיים. דבר זה גורם למשקיעים זרים ואחרים להדיר רגליים מהשוק המקומי, בעוד שמשקיעים מוסדיים ישראליים מסיטים בעקבות זאת יותר ויותר מכספי החסכונות של הציבור הישראלי אל מעבר לים, במקום להשתמש בהם כמקורות להשקעה ולהגדלת הפעילות במשק הישראלי.

כמו כן, בדבריה מבהירה גואטה כי מבחינתה העסקאות שכבר בוצעו על ידי בעלי עניין בתקופה האחרונה, למשל בהפניקס, על ידי בעלת השליטה קבוצת דלק ועל ידי בעלת השליטה הקודמת קבוצת מאיר; בפיבי (החברה-האם של הבנק הבינלאומי) ובפז, על ידי צדיק בינו; בבז"ן, על ידי המפעלים הפטרוכימיים והחברה לישראל; באינרום, על ידי קרן פימי; בקרסו מוטורוס, על ידי חיים דנון; בשופרסל, על ידי דסק"ש של אדוארדו אלשטיין, ובחברות אחרות, עדיין לא מבשרות על מגמה ברורה וחד-משמעית עצמאית, ובטח שלא משפיעות מספיק מבחינת המאקרו - ולכן על המדינה להתערב בהיבט זה על מנת לשנות את השוק.

בכך לא מסתכם חוסר שביעות הרצון של גואטה ממצבו של שוק ההון המקומי, כשהיא מסמנת בראיון הראשון שלה עוד מטרות, שנמצאות בין כוונות מבחינתה ושהרשות בראשותה תוביל, למשל "נושא פיתוח השוק בהיבט של היצע המוצרים, החל ממתן השקעה בסטר'קצרים, גם אם עדיין בסיסיים".

"רגולטורים עצמאיים הם נכס למשק"

גואטה חולקת לראשונה, ובפרוטרוט את התפיסה שהביאה לרשות ני"ע ושתוביל את הרשות בשנים הקרובות. "האג'נדה שלי היא יצירת אקו-סיסטם חדש בשוק ההון הישראלי", היא אומרת. את הדברים היא מבססת על ניסיונה כשפעילה בשוק ההון. "אני מגיעה משוק ההון, את כל חיי עשיתי בשוק ההון על חלקיו השונים. הייתי בכל הפינות שיכולות להיות ובתפקידי האחרון הייתי בצומת מרכזי", היא אומרת בכוונה לחברת המחקר והייעוץ למוסדיים אנטרופי שאותה ניהלה במשך שנים, כשהיא מוסיפה כי "בעשור שקדם להגיעי לרשות ני"ע נעשתה המון רגולציה שתיקנה המון קשיים וכשלים, כך שלי יש את הזכות לבנות שוק פורח על האדנים שכבר נבנו".

האקו-סיסטם שהיא מבקשת ליצור פה, הוא יותר חופש פעולה לשוק ולשחקנים העסקיים, רגולציה תומכת בעסקים, גיוון בהיצע המוצרים בשוק ההון, ויותר שחקנים שימצאו אטרקטיביות בשוק ההון המקומי ויבקשו לפעול בו.

גואטה התייחסה לנושא זה לאחרונה, כשבנאום פומבי שנשאה אמרה בין היתר: "מהם הכוחות העיקריים הפועלים על חברה ציבורית? בדרך כלל מדובר בבעל השליטה שהוא הכוח המשמעותי בעולם התאגידי, ולצידו יתר הכוחות שהם ההנהלה, הדירקטוריון, בעלי המניות מהציבור. לעתים יהיו אלה משקיעים מוסדיים, המסגרת החוקית והרגולטור עצמו. לאורך שנים רבות, ובמידה רבה גם כיום, שוק החברות הציבוריות בישראל היה שוק של חברות עם בעלי שליטה דומיננטיים. מרבית בעלי השליטה גם חלשו על חלק ניכר מהחברות הציבוריות האחרות במשק באמצעות קבוצות שליטה, אשר לרוב אופיינו במבנה החזקות של פירמידות, מה שחוק הריכוזיות נועד לתקן.

"במצב שהיה עד לאחרונה בשוק הישראלי, הופעלו על החברות הציבוריות שני כוחות חזקים: האחד, כוחם של בעלי השליטה הדומיננטיים, והשני, הרגולציה שעוצבה מחדש כדי לאפשר למיעוט להתמודד עם כוחם הגובר של בעלי השליטה. אבל הזמנים משתנים".

גואטה פירטה כי מבחינתה "מבלי להעמיק בסוגיה על מהו מבנה השליטה העדיף: ריכוזי או מבוזר, השינויים שאנו חווים עכשיו בשוק ההון הישראלי הם תופעה מוכרת באבולוציה של שווקים שעברו תהליכים דומים במעבר משוק עם מבנה שליטה ריכוזי לשוק עם מבנה שליטה מבוזר והוסיפה כי "המשוואה של יותר מעורבת מוסדית-פחות התערבות רגולטורית, נראית לי מובנת מאליה".

בראיון מתייחסת גואטה גם למה שלמדה בשנה הראשונה לכהונתה: "יש הרבה מה ללמוד, אך תפיסתי לא השתנתה הרבה מאז שנכנסתי לתפקיד. הכרתי את עבודת הרשות היטב והיו לי הרבה ממשקים עמה", תוך שהיא מוסיפה כי "יש לי חוויה בלתי רגילה לעבוד עם הצוות המעולה פה. זו אכן חוויה אחת לראות מבחוץ את הרגולטור, וחוויה אחרת לראות זאת מכאן. כמנהלת, בסופו של דבר, צריך צוות מאחוריך, וכזה יש פה. תפקידים מסוג זה נותנים מרווח אפשרויות בלתי מוגבל כמעט, ובלבד שאתה מחליט שזה הדבר הנכון שאליו יש ללכת. אך יחד עם זאת, העבודה מאוד מורכבת, והובלת תהליכים והשלמתם מצריכה יותר מאשר השוק הפרטי. למשל, היא תלוית חקיקה וח"כים". בהקשר זה היא מדגישה כי "הרשות יחסית חסרת דרגות חופש, בעוד שרגולטורים עצמאיים הם נכס למשק, וזה אקוטי במיוחד בעולם כה טכנולוגי ומשתנה מהר".

הראיון המלא יתפרסם ב"גלובסופ"ש", 7.12.18.