"מדובר בראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, ואין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים גורליים כל כך במדינת ישראל. קיים חשש, אני חייב להגיד, אמיתי, לא בלתי מבוסס, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו, ולא על פי האינטרס הלאומי". את הדברים הללו לא אני אומר, הם יוצאים מפיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. ליתר דיוק, היה זה פיו של ראש האופוזיציה נתניהו, שהתייחס בזמנו אל ראש הממשלה אהוד אולמרט.
אינטרס פוליטי
זה לא גילוי, הדברים ידועים וצוטטו לרוב. אני מוצא לנכון להביאם שוב לכבוד המבצע של צה"ל שהחל אמש להשמדת מנהרות החיזבאללה בגבול לבנון. אין לי את הכלים לדעת אם המבצע הזה נחוץ, או שהוא "בא לשרת אינטרס פוליטי של הישרדות". אני לא יודע, וזה כבר לא טוב. הציבור הישראלי רשאי לדעת שכאשר יוצאים למבצע צבאי השיקולים הם ענייניים במאת האחוזים. כפי שאמר נתניהו עצמו, הנתון בחקירות אולי יותר מכפי שהיה עם אולמרט, אנחנו לא יכולים לסמוך עליו. ואת זה, שוב, לא אני אומר אלא הוא, נתניהו.
לקחת את נתניהו ברצינות
יש כל כך הרבה דברים שנתניהו אמר, הבטיח, התחייב, איים - ולאחר מכן אמר ועשה דברים הפוכים. הוא כבר עושה את זה כדבר של שיגרה, סומך על הציבור שלא יבוא איתו חשבון. אבל היום יש מצב של מבצע שבקלות יכול להידרדר ללחימה. נתניהו הזהיר אותנו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאסור שבעת כזאת ינהיג אותנו אדם הנתון בחקירות. חשוב להתייחס לדבריו אלה ברצינות כי הוא נוטל את הפיקוד על המבצע - בידיעה, כאמור, שהכרעותיו עשויות להיות לא על בסיס האינטרס הלאומי, אלא למטרת הישרדותו.
חלש ומוותר
"מי יגן על תושבי ישראל מהחמאס? ציפי ובוז'י?", שאל נתניהו בבוז לקול מצהלות קבוצה של תומכים נלהבים. היום כבר אפשר להצטער מאוד שלא ציפי ובוז'י ניהלו את המערכה בעזה. "הם חלשים ורק רוצים לוותר", אמר נתניהו ומיד ויתר בעזה כמעט על כל מה שהחמאס דרש.
מקרה אשכול ודיין
ערב מלחמת ששת הימים היה לוי אשכול שר הביטחון (וראש הממשלה). הציבור לא הרגיש נוח אתו, ויצא להפגנות בדרישה שמשה דיין, לשעבר הרמטכ"ל, יבוא במקומו. אני לא סומך על נתניהו, הייתי הרבה יותר שקט אם במקומו היה בא אדם שאינו שקוע בחקירות. איפה הציבור שייצא לרחובות כדי לדרוש מביבי להסיר ידיו מההנהגה, כפי שהוא עצמו דרש באותו המצב מאולמרט? אין בארץ ציבור כזה?
כתבות
ני"ע
