העברת הטיפול הרפואי לקהילה - רק צעד ראשון

בתי החולים במתכונתם הנוכחית כבר מזמן שאינם תואמים את המציאות המתפתחת, רפואית וכלכלית כאחד. עומסים בלתי סבירים במחלקות האשפוז לצד גירעונות תקציביים הולכים ותופחים. כיום רבים הם המטופלים המאושפזים במחלקות האשפוז השונות, ולבית החולים אין שום יתרון יחסי על פני טיפול שיכול וראוי היה להינתן בקהילה. בפרט באותם מצבים רפואיים, שפוטנציאל הסיכון מעצם השהות במחלקות האשפוז בבית החולים עולה על התועלת הצפויה (לדוגמה עקב חשיפה לזיהומים נרכשים). לכן יש לברך על היוזמה החדשה של משרד הבריאות לקדם פיתוח מערך של אשפוזי בית באמצעות תמריצים כלכליים לקופות החולים (מבחני תמיכה).

עם זאת, פיתוח מערך אשפוזי בית כפי שמשתקף מתוכנית משרד הבריאות מגלם אתגרים ארגוניים, מקצועיים ותפעוליים רבים ומורכבים. להדגיש, מה שהיום מתקיים בצורה חלקית (לא בכל הארץ ולא בכל תחומי האשפוז) ובמספרים יחסית קטנים (בין עשרות למאות בודדות של מיטות אשפוז בית שפועלות במקביל) צריך לצמוח למערך לאומי משוכלל ואיכותי. הצלחתה של התוכנית, כמו גם היכולת האמיתית לשנות את המציאות האשפוזית בישראל, תלויה בעיקר ביכולתן של קופות החולים לספק שירות של אשפוז בית איכותי, לאורך זמן, במספרים גדולים ובפריסה ארצית מלאה.

מעבר לתמריץ הכלכלי שמוצע לקופות החולים (חשוב ככל שיהיה), על מנת להוביל שינויי כיוון מהותי וחשוב זה במערכת הבריאות יש להתמודד עם מספר אתגרים נוספים.

בשונה מהמצב הנוכחי, בתי החולים צריכים להתמקד בשירותי בריאות שמצויים בליבת הפעילות האשפוזית. התמקדות בטיפול במצבים רפואיים רגישים (לדוגמה יחידה לטיפול נמרץ), בפרוצדורות רפואיות מורכבות (לדוגמה ניתוחים) או בטיפולים שדורשים מיומנויות מיוחדות.

כחלק מאבולוציה של מערכות בריאות, ולנוכח אתגרי העתיד (בפרט הזדקנות האוכלוסייה ושיעור החולים הכרוניים), על המערכת האשפוזית בישראל לספק את אותם שירותי בריאות שבהם לביה"ח יש להם יתרון יחסי על פני טיפול במסגרות אחרות. הלכה למעשה, יש לבסס תפיסה מקצועית, לפיה כל טיפול או פרוצדורה רפואית שלביה"ח אין בה יתרון יחסי, המענה הטיפולי יכול וצריך להינתן במסגרת הקהילה. במקביל, יש להתאים את מערך התמריצים הכלכליים על מנת לקדם תפיסה מקצועית זו, ולמנוע מצבים שבהם האשפוז או הארכת משך האשפוז נגועים בשיקולים כלכליים.

אתגר כוח האדם הוא אולי אחד מהחסמים הכי משמעותיים בדרך למימוש תוכנית לאומית לאשפוזי בית. במערכת הבריאות הישראלית 'שמיכת כוח האדם' קצרה מאוד. כבר היום ובעוצמה משתנה מאזור לאזור נאלצים בתי החולים וקופות החולים להתחרות ביניהם על אותם רופאים ואחיות. מכאן, שללא תכנון מוקדם של כוח האדם בראייה לאומית ארוכת טווח, כל מעבר עתידי של כוח אדם רפואי וסיעודי במספרים משמעותיים מהמערך האשפוזי הקיים לטובת פיתוח מערך אשפוזי הבית, עשוי הדבר להשפיע על בתי החולים, ולא לחיוב.

בפועל, התמודדות עם מגבלת כוח האדם טמונה, בין היתר, ביכולת לשלב ולחזק את הקשר בית חולים - קהילה באמצעות קידום שיתופי פעולה מקצועיים ושמירה על רציפות הטיפול. אסור שיווצרו שתי מערכות רפואיות נפרדות המנותקות זו מזו מבחינת התפיסה המקצועית, כוח האדם ומערך התמריצים. מערכות שבמקום לעבוד בסימביוזה יתחרו אחת בשנייה על המשאבים המוגבלים.

כחלק מהתמודדות עם האתגרים התפעולים ומצוקת כוח האדם יש להטמיע בקהילה מערכות טלא-רפואה לניתור ואיתור מרחוק של שינויים במצב רפואי. טכנולוגיה שתדע לזהות ולהתריע על התדרדרות במצב הרפואי - ולא פחות חשוב מזה תדע לתת מענה בזמן אמת על מנת למנוע החמרה.

חובה לוודא שהמעבר לאשפוז בבית לא מציב את בני משפחתו של המטופל בפני משימה בלתי אפשרית. לא פחות חשוב מתמיכה רפואית יש לפתח גם מנגנוני תמיכה סוציאליים ורווחה שילוו את המטופל ובני משפחתו.

■ הכותב הוא עו"ד מומחה למשפט רפואי ומדיניות בריאות; מרצה בביה"ס לרפואה באונ' ת"א