צרות של עשירים: מה קורה עם תחזוקת מגדלי היוקרה?

איש העסקים דני פורת עבר למגדל השופטים בסוף 2012. הוא ורעייתו נורית, חוקרת בתחום הביופיזיקה באוניברסיטת בן גוריון, התגוררו בבאר שבע וסביבותיה לאורך השנים, וכשעברו לתל-אביב השתכנו בתחילה בדירה שכורה ברחוב בארי. לידם בנו את מגדל היוקרה בארי נהרדע והם בחנו גם אותו - וגם מגדלים אחרים - אבל לבסוף הגיעו למסקנה שמגדל השופטים יהיה המתאים ביותר עבורם. אחרי הכול, מה כבר יכול להיות רע במגדל שבו קנו דירות או התגוררו על-פי הפרסומים באותה תקופה גם אישים כמו שרי אריסון, אהוד ברק, יו"ר בנק לאומי לשעבר איתן רף וראש אמ"ן לשעבר, האלוף במיל’ עמוס מלכא.

צרות במגדלי האלפיון

מהר מאוד התברר להם שלא מעט. בני הזוג מרבים, למשל, לנצל את הבריכה, "אבל מהיום הראשון", מספר פורת, "הגג שמעל הבריכה לא נפתח, והמוזאייקות שבקרקעית שלה התקלפו, מה שבהמשך הוביל לפציעות של אנשים". והליקויים ממש לא נעצרו שם. "החלונות בבתים לא אטומים ויש רטיבות. אי אפשר לנקות אותם כי הצלונים בתוך החלונות שורטים אותם. היו בעיות עם התריסים - לי נמאס בסוף שיש לי דירה מדהימה ותריסים שעולים ולא יורדים, אז טיפלתי בזה על חשבוני. מה שכן תוקן על-ידי היזם, בחלק מהמקרים לא נעשה כמו שצריך ובהמשך חלונות התנפצו", ממשיך פורת.

חלק מהדוגמאות שהוא מספק נראות קטנות או קטנוניות, אך די מדהים לשמוע עליהן כשמדובר בפרויקט כל-כך יוקרתי. "קחי למשל את הצלונים, המנגנון שלהם הוא מנגנון זול עם חיישן שנמצא ברצפה, שזה הזוי. כשהחלפנו חיישנים, באמת שמו לנו חיישן בתקרה. רואים שהם חסכו על כל מיני דברים - פעם הגיעו לסדר לנו את הדוד, ואיש הדוודים היה בהלם: ‘זה הדוד שנתנו לכם בבית כזה?’. יש המון דברים רשלניים, ועם חלקם אתה לומד להשלים, אבל זה לא הגיוני שהבריכה תהיה מסוכנת. לא הגיוני שבחלק מהדירות לא מצליחים להזיז את הדלתות מרוב שהן כבדות".

 איפה גרים העשירים

הליקויים והתקלות במגדל השופטים, המגדל היוקרתי בן 31 הקומות בפינת הרחובות אבן גבירול ושאול המלך בתל-אביב, הפכו באחרונה לעניין פומבי כשלדייריו נמאס והם הגישו תביעה משפטית נגד היזמים שהקימו את הבניין - גינדי החזקות. יו"ר נציגות הדיירים בבניין, האלוף במיל’ מלכא, מספר כי ההתדיינות מול גינדי החלה למעשה כמעט עם אכלוס הבניין: "במהלך השנים 2014-2013 היו התדיינויות, ויכוחים, פגישות, אי-מיילים. כל מה שניתן על ידם זו עזרה ראשונה ולא מענה כולל". לטענתו, הדיירים עמדו להגיש תביעה כבר ב-2015, אך לבסוף, עקב פנייה של גינדי ליישב את המחלוקת, הם ויתרו על ההליך שבו פתחו עכשיו.

אלא שהסיפור של מגדל השופטים, כך מתברר, אינו חריג כפי שניתן היה להניח. מגדלי היוקרה שבהם מתגוררים רבים מעשירי ישראל, ושרבים אחרים נושאים אליהם עיניים בקנאה, הפכו מקור ללא מעט קרבות ייצריים, סכסוכים ומחלוקות מתמשכות בין דיירים ליזמים, וגם - במקרים נדירים יותר - לתביעות שהתבררו בבתי משפט.

 מגדל השופטים / צילום: איל יצהר

 הברכה שהתקלפה במגדל השופטים / צילום: איל יצהר

כך קרה במקרה של דיירי מגדל נווה צדק שהגישו לפני כמה שנים תביעה נגד היזם, חברת ים סוף, בטענה לליקויי בנייה, ודרשו פיצוי של כ-4 מיליון שקל, וכך קרה גם במיזם אחר, פרויקט שרונה בתל-אביב - שגם הוא כמו מגדל השופטים הוקם על-ידי גינדי החזקות. גורמים הבקיאים בתחום ידעו לספר השבוע כי בצנרת יש סכסוכים במגדלים מוכרים נוספים שככל הנראה לא יהיה מנוס מכך שגם הם יתבררו בבתי משפט.

"דיירי המגדלים רוצים צומי"

"מגדל יוקרה זה כאילו לקחת מאה בתים בכפר שמריהו", נאנח גורם בתחום כשאנחנו מבקשים ממנו להסביר את התופעה. "כשאתה מאכלס מאה אנשים אמידים, שכל אחד מהם מסתכל על השני ולכל אחד מהם יש עורך דין - באופן טבעי יותר קשה לרצות אותם".

מה הם דורשים?

"דיירים במגדל יוקרה רוצים מעבר לטיפול בבעיות גם יחס. הם רוצים צומי: שתתעניין, שתשאל אם הכול בסדר, שתתייחס אליהם. הם מרגישים שהם שילמו הרבה מאוד כסף, וחלק מזה - חוץ מהדירה המפוארת, והפסיליטיז הציבוריים, זה תשומת לב. קחי גם בחשבון שחלק לא קטן מהדיירים במגדלים האלה הם אנשים מבוגרים, פנסיונרים, שיש להם זמן. אז הם מתעסקים בענייני הבניין והדירה ומתלוננים, וכותבים, ופונים. לפעמים, כל מה שדרוש זה התייחסות".

זה לא קצת קל מדי להאשים את הדיירים המפונקים והזמן הפנוי שלהם? הם שילמו הרבה מאוד כסף בדיוק כדי שהכול יהיה מושלם וכמו שהבטיחו להם. נשמע לגיטימי.

"נכון, אבל במציאות תמיד יהיה משהו להתלונן עליו: פה דייר לא טוב, שם דמי ניהול גבוהים. ובסופו של דבר, כשהדיירים מוציאים את זה החוצה לתקשורת במקום לפתור את זה מול היזם, הם בעצם מביאים את הנזק הכי גדול על עצמם כי מי ירצה לבוא לגור במקום שבו יש בלגנים? כשהם ירצו למכור את הדירה, יהיה להם קשה למצוא קונה במחיר המתאים".

"במגדלי יוקרה, בדרך כלל הדיירים יותר קשים, לוחמניים, לעומתיים ותובעניים", מצטרף לקו גורם באחת מחברות הבנייה הגדולות. "השוק הזה הוא לא שוק רגיל. כמו שכשאתה קונה שברולט ומרצדס, לא תסתפק בזה שבסך הכול האוטו נוסע".

עניין נוסף שהוא מפנה אליו את הזרקור זה נושא חברות הניהול: "חברות הניהול בבניינים האלה מתחלפות כמו גרביים. תמיד יש דייר שיש לו איזה חבר שיש לו חברת ניהול והוא רוצה שהיא תיכנס. התוצאה היא שחברות הניהול לא מחזיקות מעמד יותר משנתיים, וגם לא משקיעות. יש לחץ על המחיר מצד הדיירים, וחברת הניהול יודעת שאף אחד לא ימחא לה כפיים על איזו השקעה שהיא עשתה שתמנע בעיה בעוד חמש שנים".

הדיירים עצמם הודפים כמובן את הטענות האלה. "גם מי שקונה דירה ב’מחיר למשתכן’ תובע", אומר דייר באחד הבניינים הללו שמבקש לא להיחשף. "זה נובע מכך שהקבלנים עובדים על תקציב גבולי, וזה נכון לגבי כולם (כלומר, גם למגדלי יוקרה וגם לבניינים רגילים). השאלה היא מי תובע ומי מוותר. מדריכת הכושר שלי גרה בדירה של מיליון שקל והיא תובעת. יש תעשייה שלמה של כמה משרדי מהנדסים ועורכי דין שהתמחו בהגשת תביעות בתחום. זה לא שייך דווקא למגדלי יוקרה. יש בעיה עם קבלני ביצוע בארץ, הם בונים ברמה שהיא לא תמיד גבוהה בגלל תקציב גבולי".

יזם של מגדלי יוקרה שהתבקש על ידנו להתייחס לסוגיה, טוען שמה שמייצר את ההבדל הוא עניין הפיקוח: "אם היזם לא מוכן להוציא על פיקוח כמו שצריך, ואם אין פיקוח על הקבלן, הקבלן ‘יזייף’. לשווק זה רק חלק מהעניין, מה שיותר חשוב זה להשקיע בפיקוח, בבקרה על הקבלן. זו לא חוכמה לשווק בהצלחה, אבל לא לשלם על פיקוח כמו שצריך. כשאין פיקוח מתאים - זו התוצאה".

אז מה, יש יזמים שלא מבינים את זה? הם לא פוחדים להסתבך אחר כך עם הדיירים? ועוד דיירים חזקים ומקושרים.

"מי שנכנס לזה כיזם צריך להיות מוכן להכניס יד לכיס. הדיירים במגדלי יוקרה הם דיירים שיודעים לעמוד על שלהם, ואם צריך, הם יתבעו. אין חוכמות. חשוב שיהיה קבלן טוב, אבל גם הקבלן הכי טוב יעשה פאלטות. לכן צריך לשים כסף על פיקוח. בסוף, את הדייר לא מעניין מי בנה, איך בנה, מה קרה. אתה, כיזם, מכרת לו, ואתה אחראי כלפיו. ומי שלא מבין את זה, שלא ייכנס לשוק הזה".

יזם אחר מזכיר תופעה נוספת שנפוצה בענף הבנייה הישראלי ובאה לידי ביטוי גם כאן: "ברוב המקרים, היזם הוא לא הקבלן, והקבלן הוא לא הקבלן שבונה בפועל, וכך הלאה. יש כאן שרשרת של קבלני משנה - שגם הם לא תמיד ממש קבלני משנה אלא צוותים חיצוניים - שמבחינתם, הדבר המרכזי הוא מינימום עלויות ולא איכות ולא מוניטין. זה בא לידי ביטוי במיוחד בכל הקשור לאלומיניום ולעבודות צנרת, ששם צצות מרבית הבעיות".

עו"ד אריאל דינוביצקי ייצג יחד עם שותפו, עו"ד אבי וינרוט, את דיירי מגדל נווה צדק שהגישו כאמור תביעה, והוא מרבה לעסוק בענייני נדל"ן. לדבריו, "הבעיה היא שלא כל היזמים הם אוריינטד לפלח הזה של שוק היוקרה. חלק גדול מהיזמים עושים גם יוקרה, בין הרבה פרויקטים של בנייה רגילה, וכשעושים יוקרה על הדרך, כל צורת החשיבה היא אחרת. "בסופו של דבר, צריך לזכור שיש מעט מאוד חברות ביצוע שמבצעות רק בנייני יוקרה. בהרבה מקרים, מי שבונים את בנייני היוקרה אלה אותן חברות שבונות גם את הבניינים היותר שכונתיים. וכמו שיש ליקויים בבניינים רגילים, יש ליקויים גם במגדלי יוקרה, רק ששם זה זוכה ליותר תהודה".

ויש יזמים שבאמת אדישים לזה? הם לא חוששים מההד הציבורי ומהפגיעה במוניטין ברגע שהם מסתבכים עם דיירים מוכרים ומקושרים?

"אז יש יזמים שבאמת אין נגדם תביעות על ליקויים, שתודעת השירות שלהם מאוד גבוהה וגם אם הקבלן לא ביצע הכול כמו שצריך, הם לקחו אחריות, ובקצה התחתון יש את אלה שרגע אחרי שמכרו לך, לא מעניין אותם כלום. ויש כאלה שמצליחים להחליף תקליט, שבאמת אחרי שהדיירים התעקשו מולם, הם הסכימו על מנגנון בירור אמיתי, וזו בדרך כלל הדרך שבה הדברים נפתרים: ממנים מומחה שעובר טענה-טענה ומחליט מה באחריות היזם. ברוב המקרים שבהם טיפלתי, התיק הסתיים הרבה לפני שזה הגיע לבית המשפט. בסוף, מבחינת היזמים, מתן פתרון של מרבית הבעיות זו לא השקעה גדולה מדי והם משמרים לעצמם את המוניטין ואת הלקוחות".

ומנגד, מה ההתרשמות שלך מאופי הדיירים במגדלים האלה? אומרים שיש שם הרבה אנשים עם יותר מדי זמן פנוי שמחפשים יחס מיוחד.

"מטבע הדברים, מדובר בלקוחות שמשלמים יותר על הדירה, והם מרגישים שיש להם יכולת לדרוש יותר ומצפים לסטנדרטים מאוד גבוהים. הציפיה שלהם היא לגיטימית. גם רוכש דירה בבניין הממוצע לא מצפה שיתגלו אצלו ליקויים, אבל נכון שהרבה פעמים בבניינים הרגילים, לאנשים יש יותר נטייה להשלים עם המציאות".

אינספור ויכוחים ודיונים

בתל-אביב יש כ-20 מגדלי יוקרה המאכלסים את עשירי המדינה. בין הבולטים בהם אפשר למנות את מגדלי פארק צמרת (למעלה מ-10 מגדלים שמרוכזים יחד בשכונה אחת), מגדלי אקירוב הסמוכים להם, מגדל השופטים שכבר הזכרנו וגם מגדלי מאייר, רוטשילד 1, סוטין, רמז, אסותא, בארי נהרדע, הגימנסיה, פרישמן 46 ועוד.

כל אחד מהמגדלים הללו מאכלס עשרות בתי אב, לעיתים מאות, מה שמטבע הדברים מזמן הרבה קשיים ומחלוקות, עוד לפני שמגיעים לליקוי בנייה ולתביעות משפטיות. טענות על תפקודה של חברת הניהול, גובה דמי הניהול שהיא גובה, עניינים הנוגעים לשטחים הציבוריים במגדל, והשימוש שנעשה בשטחים מסחריים במתחם הבניין - כולם יכולים לייצר אינספור שעות של דיונים ו-ויכוחים, וזה עוד לפני שנכנסים למחלוקות בין הדיירים לבין עצמם. העובדה שחלק גדול מהדיירים בבניינים האלה הם בעלי ידע משפטי, ולעיתים, כאמור, גם בעלי לא מעט זמן פנוי, לא בדיוק תורמת לצמצום התופעה. קחו, למשל, נושא כמו הבריכה המשותפת המצויה במגדל. מצד אחד, הדיירים שרכשו דירה במגדל שכולל אטרקציה כזאת רוצים לנצל אותה כדי לארח ולהרשים את בני משפחתם וחבריהם. מצד שני, מי שהגיעו למגדל כזה לא בדיוק מצפים שהבריכה היוקרתית שלהם תהפוך למקום סואן והמוני.

סביב הבריכה במגדל אקירוב, לדוגמה, התעוררו בשעתו תקריות שבעקבותיהן טענו המאבטחים בבניין כי דיירים הפעילו נגדם כוח בלתי סביר, וזאת על רקע הדרישה של חברת הניהול ונציגות הדיירים להנפיק כרטיס מגנטי לזיהוי הדיירים בעת שהם מבקשים להיכנס לבריכה. תקרית כזו אירעה בין היתר מול טדי שגיא, שהוא בעליהן של כמה דירות בבניין, אך אינו מתגורר בו.

מחלוקת נפוצה אחרת נוגעת לגובה דמי הניהול. דמי הניהול של דירה בבניין יוקרה יכולים להגיע לאלפי שקלים בחודש, והדיירים, מטבע הדברים, רוצים לשלם כמה שפחות. מצד שני, תחזוק מוקפד שיישמר את הרמה הגבוהה של הבניין - בהנחה שהוא אכן נבנה בסטנדרט כזה - דורש גם הוצאה שוטפת נכבדת.

כאמור, לפחות בשלושה מקרים, המחלוקות התגלגלו לכדי תביעות משפטיות. לפני כשנתיים הגישו דיירי מגדל נווה צדק תביעה נגד היזם, חברת ים סוף, בטענה לליקויי בנייה, ודרשו פיצוי של כ-4 מיליון שקל. הדיירים טענו בתביעתם כי מאז הסתיימה בניית המגדל ב-2007, הם סובלים מליקוי בנייה חמורים, בהם חדירת מי גשמים, סדקים, ליקויים במתקני חשמל, ואף נפילת אריח (עניין נפילת האריחים עלה גם במגדל יוקרה אחר - בארי נהרדע). תביעתם של דיירי המגדל הסתיימה לבסוף בפשרה.
בשנה שעברה הוגשה תביעה נוספת נגד יזמי מגדל יוקרה, גם כאן מדובר בגינדי החזקות, הפעם על-ידי דיירי פרויקט שרונה. אומנם מרבית הטענות בתביעת הדיירים, שהוגשה בידי עורכי הדין צבי פירון ורונן קצף, נוגעות לשוק האוכל שהוקם במתחם והמפגעים שהוא יוצר, ואולם חלק לא קטן מהטענות בתביעה מזכיר בהחלט את טענות דיירי מגדל השופטים: פערים משמעותיים בין המפרטים היוקרתיים והמהודרים שהוצגו להם בעת הרכישה, בהשוואה למפרטים ירודים ובסיסיים שקיבלו בפועל; תקלות תכופות במעליות מגדלי המגורים, בעיקר כתוצאה מאירועי הצפה רבים שנובעים מבעיות במערכות הצנרת בבנייני המגורים, ועוד.

מחוות הדעת שצירפו, עולה לטענתם כי בבניינים יש כשלים וליקויים רבים, שאי תיקונם המיידי מחמיר את היקפם וחומרתם, והדבר פוגע קשות באיכות החיים של הדיירים ומסכן את יכולתם להתגורר במקום ולעשות ברכוש המשותף שימוש סביר כלשהו. הדיירים, נכתב בתביעה, "הקיצו לסיוט מתמשך כך שגם רמת חיים בסיסית לא נמצאה להם... חלומם לדירה בפרויקט יוקרתי בלב תל-אביב ולאיכות חיים ברמה הגבוהה ביותר התנפץ, ואף חלומם הצנוע והבסיסי יותר, לזכות באיכות חיים סבירה ולמגורים בבניינים תקינים, לא התגשם כלל וכלל".

התביעה הזו עדיין מתנהלת, אך בינתיים, בתביעה אחרת שקשורה לבניין, פסקה השופטת אושרי פרוסט-פרנקל, כי גינדי החזקות תעניק פיצוי של כ-300 אלף שקל לכל תובע מבין קבוצת דיירים שהובטחה להם מרפסת שממנה ישקיפו לנוף מרהיב, כשבפועל המרפסת שקיבלו לידם כללה מעקה בטון, המסתיר למעשה את הנוף. בפסק הדין שלה ביקרה השופטת את "חוסר האכפתיות" של גינדי החזקות כלפי קיום התחייבויותיה.

התביעה האחרונה בשרשרת היא כאמור של דיירי מגדל השופטים. בתביעה, על סך 65 מיליון שקל, שהגישו באמצעות עו"ד גבי ספרן, הם טוענים כי "הפרויקט הוצג על-ידי גינדי כספינת הדגל של הקבוצה כולה וכפרויקט ייחודי מבחינת איכותו במדינה כולה. הדיירים השקיעו את מיטב כספם בדירות ועם קבלת הפרויקט ובהמשך, התבררה תמונה עגומה באשר לקיומם של ליקויי בנייה חמורים ביותר בפרויקט, שקיומם לא היה סביר באף פרויקט, על אחת כמה וכמה בפרויקט יוקרתי ומשובח. "בתוך תקופה קצרה מאז מסירת הפרויקט התנפצו בו עשרות זכוכיות בקירות המסך, תופעה הנמשכת גם היום; אבני חיפוי חיצוניות כבדות ומסוכנות בבניין נופלות ועלולות עוד ליפול; מעקות הזכוכית בפרויקט נמצאו כבלתי בטיחותיים; פסיפסי הבריכות בפרויקט מתקלפים ומתבלים מדי יום, ומתחם הבריכות בפרויקט עמוס ליקויים ובוצע בצורה רשלנית".

התביעה מתייחסת גם ל"קירות המסך" של הפרויקט, כלומר החיפוי החיצוני שלו שאמור ליצור בידוד הן מבחינה תרמית ומול פגעי מזג האוויר והן מבחינה אקוסטית. מערך קירות המסך, נטען בתביעה, "אינו אטום לרעש, למים וללכלוך, והוא בעל ביצועים אקוסטיים ירודים ביותר ורחוקים מהרמה לה התחייבה גינדי, כשהמסקנה החד משמעית של המומחים לתחום מטעמם היא שאין מנוס מביצוע החלפה כוללת של כל קירות המסך בפרויקט".

גינדי מצידה טוענת כי מקור הבעיות הוא בתחזוקה לקויה מצד הדיירים. בתגובה רשמית מטעם החברה נכתב כי בפני כתבת G שנפגשה "עם נציגים בכירים של החברה, הוצגו נתונים המעידים על כך שמזה למעלה משנתיים ושמונה חודשים לא נתקבלה אצל החברה אפילו פנייה אחת מהדיירים בנוגע לליקויים המוזכרים. נדמה כי המניע להגשת התביעה היא העובדה שתקופת הבדק ורוב תקופת האחריות בגין הפרויקט שמאוכלס כ-8 שנים כבר הסתיימו. 

"האירועים המוזכרים בכתבה הם אירועים מלפני שנים רבות והליקויים כבר טופלו. למשל, הליקוי בבריכה שמוצג בכתבה נובע מבלאי רגיל שהוא תוצאה של אי תחזוקה ופתרונו הוא תחזוק הבריכה, כפי שעושה כל בעל בריכה פרטית. החברה תוהה מדוע לא נבדקה אמינותן של הטענות ורלוונטיות הליקויים - שמוכחשים באופן גורף - על רקע מועד הגשת התביעה.הפרויקט המדובר הוא אחד הפרויקטים היפים והמושקעים בתל-אביב, וצר לחברה שהדיירים בחרו לצאת למלחמה מיותרת נגדה תוך שהם פוגעים בערך דירותיהם ובמוניטין הפרויקט. כלל הציבור מוזמן להגיע לפרויקט ולהתרשם ממקור ראשון מיוקרתו ואיכותו".

יזם אחר הפועל בתחום מחזק במידת מה את הגישה של גינדי. "יש את חוק הבדק (המטיל אחריות על הקבלן לנושאים השונים, לפרקי זמן משתנים, לפי הנושא הרלוונטי), ואחריו יש איזו ציפייה מצד הקבלן לגמור את האירוע. בהרבה מאוד מקרים, הדיירים מתקמצנים, לא שמים בצד כסף לשיפוצים ולתחזוקה ומשלמים דמי ניהול מינימליים. הם אפילו לא ‘מגרדים’ את המצב של עשיית פעולות שבארצות-הברית כולם עושים כדי לתחזק. כשעובר הזמן והדיירים לא משקיעים כלום, יש בעיות ואז ישר צועקים על היזם או הקבלן ואומרים: אתה נבל. אבל מה? זה לא תוחזק כמו שצריך.

"יש גם מפרט חוק מכר. הקבלן עמד במפרט, אבל דיירים לא יגידו תודה על מה שעמד במפרט. בגינדי הם עשו שם אחלה פרויקט, עשו שם ספא מטורף. וקחי למשל את עניין התריסונים: גם אם אתה לוקח את פרופילי האלומיניום הכי יקרים, חלקים זזים. תמיד יש בלאי. ואז צריך להחליף ולתקן ולתחזק. זה הרי לא שמסרו את זה אתמול, ויש בלאי טבעי של מערכות מורכבות, ויש תחזוקה קלוקלת, אבל מה, ישר מאשימים את הקבלן".

אז איך אתה מסביר את זה שבאקירוב, למשל, לא תראה דברים כאלה?

"אקירוב נשאר חברת הניהול של המגדל ולכן הוא גובה מספיק כסף כדי לתחזק בצורה יעילה. בדרך כלל, האמון מול הקבלן נגמר והדיירים מוציאים את חברת הניהול שלו ומביאים חברה אחרת שלה הם משלמים מינימום. היא לא מתחזקת כמו שצריך, ואז כשקורית בעיה, צועקים על הקבלן. זו דינמיקה בלתי נמנעת".

אבל יש שם גם תלונות על בלאי מאוד מהיר, למשל מה שקרה בקרקעית הבריכה. זה לא דבר שהיינו מצפים לו במגדל יוקרה.

"יש דברים שנושרים, אי אפשר לצפות בפרויקט מסחרי שישימו פסיפס שמחזיק לשלושים שנה, ועולה בהתאם. השאלה איפה עובר קו הסבירות. הייתי בספא בגינדי, הייתי בלובי, עשו שם משהו יפה, אבל אין דבר יותר קל מאשר לבוא בביקורת. יש בדיחה שאומרת שקבלן שלא פשט רגל, לא היה מספיק זמן קבלן. ובמילים אחרות: לא קל להיות קבלן: היזמויות מאוד מסוכנות, מתחי הרווח נמוכים, והדיירים תמיד רוצים יותר".

"אקירוב מגלה עניין"

אז האם אכן מדובר במתח מובנה ובלתי נמנע שלנצח ישרור בין הדיירים לבין היזם? לא בטוח. במגדלי אקירוב, מראשוני מגדלי היוקרה, מספרים הדיירים על אכפתיות גדולה מצדו של היזם, שהיא אולי לא מפתיעה לאור העובדה שהוא ממשיך להתגורר בבניין. הדיירים גם העדיפו להשאיר את חברת הניהול שלו ולא להחליפה בתום שלוש שנים כפי שקורה בדרך כלל. "אני", אומר אלפרד אקירוב, "לא יכול ללכת מרצוני. רק הדיירים יכולים להחליט להוציא אותי".

הדיירים במגדל מציינים לחיוב את אקירוב ואת חברת הניהול שמתאפיינת לדבריהם בטיפול תמידי בתחזוקת הבניין וטיפול מניעתי לבלימת ליקויים עתידיים. "המפרט מאוד גבוה והתחזוקה ברמה גבוהה", אומר דייר במגדל. "אקירוב מגלה עניין עד היום, והרוח שלו שורה על כל מי שמטפל בבניין. הוא מינה שם את האנשים הכי בכירים שלו. אין פה לא פריצות, לא גניבות, הכול מתוחזק. אנחנו מאוד מתעקשים שהוא יישאר".

לדבריו, "לדיירים הרבה פעמים יש חלק נכבד ב’ברוך’ שקורה בגלל הנטייה שלהם לחסוך בדמי ניהול. אנחנו משלמים דמי ניהול גבוהים - עכשיו, למשל, השקיעו אצלנו מיליונים בצביעה של החניון - אבל זה שווה לנו".

גם שלוה הסל, יו"ר ועד הדיירים במגדל מנהטן שהוקם על-ידי חברת בסר שבבעלותו של היזם נחשון קיויתי, מספרת על שביעות רצון גבוהה. לדבריה, "חברת הניהול מצוינת (מדובר בחברת "נתון", שהיא אגב גם חברת הניהול של מגדל השופטים) ואם יש איזושהי בעיה, אני מרימה טלפון לנחשון, והוא מיד מטפל. הוא לוקח אחריות על הדברים. אין לי מילים. אני רואה מה קורה בבניינים אחרים: ליזם לא אכפת, יש ליקויים והם לא מטופלים, מכדררים את הדיירים בין אחד לשני, ובסוף אתה מוצא את עצמך בדירה ששילמת עליה במיטב כספך, אחרי שנות עבודה, ואתה לא יכול ליהנות ממנה. זו בעיה קשה מאוד ואני רואה איך חברים שלי סובלים מזה".