הרפורמה במעצרים וחילוטים בדרך? אושרה הצעת שקד וארדן להקמת ועדה לבחינת המעצרים לצורכי חקירה

האם אנחנו בדרך לשינוי מהותי בכל הנוגע למעצרי הימים של חשודים בפלילים ולחילוט הרכוש והכספים שלהם?

ב-1995 פסק בית המשפט העליון (בעניין גנימאת) כי "במדינה דמוקרטית, שהציבה בראש חוקתה את הצו כי 'זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין', מעצר ללא משפט צריך להתקיים רק במקרים חריגים ומיוחדים. הכלל הוא החירות, המעצר הוא החריג... מעצר לצורכי חקירה צריך להתקיים רק במקרים חריגים של חקירה. מעצר אינו אמצעי חקירה".

ואולם הלכה משפטית לחוד ומציאות לחוד: במקרים רבים היד על הדק המעצרים בארץ היא קלה, בעיקר כשמדובר במעצרים לצורכי חקירה.

היום (א') הממשלה אישרה את הצעת שרת המשפטים, איילת שקד, והשר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, להקמת ועדה ציבורית לבחינת המעצרים לצורכי חקירה ("מעצרי ימים"). לדברי השרים, הוועדה מוקמת במטרה לוודא כי מתקיים האיזון הנדרש בין הצורך להגיע לחקר האמת לבין ההגנה על זכויות העצורים אשר קיימת להם מ"חזקת החפות". בראש הוועדה תעמוד נשיאת בתי משפט השלום במחוז ירושלים לשעבר, השופטת בדימוס שולמית דותן.

לפי הודעת שרת המשפטים, הוועדה תבחן בראייה כוללת את כלל ההחלטות והטיפול במעצרים לצורכי חקירה - החל בשלב ביצוע המעצר, קליטת העצור, השמתו במתקן המעצר, הבאתו לפני שופט להארכת מעצרו ועד לשחרורו בתנאים או ללא תנאים, תוך התחשבות בעילות המעצר ובזכויות העצורים.

במסגרת זו תגבש הוועדה המלצות ותציע לממשלה קווים מנחים למדיניות, בין היתר בנושאים הבאים:

1.      הבניית שיקול-הדעת המשטרתי בקבלת החלטה על ביצוע מעצר, על הגשת בקשה להארכת מעצר, תוך התחשבות בעברו הפלילי של העצור, במסוכנות שלו וכן בנסיבות האישיות שלו ונסיבות ביצוע העבירה;

2.      אופן ביצוע המעצר, תוך התייחסות לשיקולים כגון מקום ושעת ביצוע המעצר ואמצעי השימוש בכוח שיינקטו (כן או לא לאזוק את העצור).

3.      תנאי המעצר, לרבות התנאים למפגש בין עצור לעורך דינו ולאופן קיום המפגש.

4.      היקף סמכויות המשטרה לשחרור העצור בערובה ובאילו תנאים, תוך בחינת אפשרות לצמצום משך המעצר הראשוני באמצעות חלופות מעצר, לרבות חלופות המבוססות על טכנולוגיות מתקדמות.

5.      אופן ניהול הדיון בבית המשפט במעצר לצורכי חקירה, לרבות הליכי עיון חוזר וערר.

6.      מנגנוני פיקוח ובקרה על ההחלטות בנוגע למעצרים לצורכי חקירה.

בראש הוועדה תעמוד, כאמור, השופטת (בדימוס) שולמית דותן, ויכהנו בה כחברים גורמים בכירים במערכת אכיפת החוק, ונציגי המגזר הפרטי והאקדמיה.

שרת המשפטים שקד מסרה כי "המשטרה והפרקליטות עושות שימוש יתר בכלי החילוט ובמעצרי ימים". שקד ציינה כי "ב-2017, מתוך למעלה מ-60,000 מעצרים, רק בכ-25,000 הוגשו כתבי אישום. מטרת מעצרי ימים היא למנוע שיבוש או מסוכנות ולא כדי לייצר כלי לחץ לחקירה".

לדבריה, "גם החילוט בפתיחת חקירה מוגזם וחסר פרופורציה לעומת החילוט בסוף ההליך המשפטי. כך, חשודים שלא הגישו נגדם כתב אישום מוצאים את עצמם בלי יכולת לנהל את כלכלת משפחתם. זו פגיעה קשה מאד באנשים חפים מפשע".

בהקשר של סוגיית החילוטים נזכיר כי בכתבה שפורסמה ב"גלובס" ב-10 באוגוסט 2018 חשפנו כי בין שנת 2008 לשנת 2017 נתפסו אצל חשודים בשלבי החקירה הראשוניים רכוש וכספים בסך 3.5 מיליארד שקל, שמתוכם רק כ-500 מיליון שקל חולטו - כלומר נלקחו לצמיתות בסוף ההליכים מהעבריין המורשע. מדובר ביחס של 7 ל-1 בין היקף התפיסות להיקף החילוטים.

מנתוני התפיסות והחילוטים שפרסמו רשויות האכיפה עלתה עובדה מעניינת נוספת: 3.5 מיליארד השקלים הללו לא נתפסו בבתיהם של ראשי משפחות הפשע או של החיילים בארגוני הפשיעה - 80% מתוך הסכום נתפס אצל חשודים בעבירות כלכליות, עבירות צווארון לבן, אנשים נורמטיביים לכאורה. כמו כן, בתיקים שאחת העבירות שנחקרו בהם הייתה עבירת השוחד (לרוב יחד עם עבירות של הלבנת הון, מרמה ומס) נתפסו בתפיסה זמנית יותר ממיליארד שקל, ואולם סכום החילוט הסופי באותם תיקים עומד כיום על 42 מיליון שקל בלבד.

הנתונים הללו שרובם נחשפים פה לראשונה, הם המחשה ל"מהפכת התפיסות והחילוטים" שהתחוללה בישראל בשנים האחרונות - "צונאמי" של ממש. מהנתונים עלה כי ייתכן שהשימוש שעושה המדינה בכלי החילוטים חצה את הגבול הראוי, ומי שמחזיק בשלטר צריך לעשות חשיבה מחדש. 

השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, מסר: "המעצר לצורך חקירה הוא חלק קשה, משפיל וכואב ביותר עבור האזרח במסגרת ההליך הפלילי. חובתנו לוודא שהשימוש במעצר אינו הופך לאמצעי לחץ על העצור במסגרת חקירתו, דבר המנוגד לתכלית בחוק של מעצר זה. הוועדה תוודא שמשטרת ישראל ורשויות האכיפה השונות שומרות על חזקת החפות של 'עצורי הימים'. כשר לביטחון הפנים, חשוב לי לוודא שהליכי המעצר במשטרה ובשב"ס נעשים ברגישות הנדרשת, ושלא מתרחשת פגיעה בזכויות הפרט מעבר לנדרש באמת".