לשתף את הקהילה בתוכניות הבנייה

פעמים רבות כששואלים אדם "למה לא התנגדת לתוכנית-מתאר X"? הוא משיב "לא ידעתי"! בשל כך נציג כאן כמה כלים שמאפשרים לאזרח לדעת על הליכי התכנון הנוגעים לנכסיו. הכלים מוסדרים בחוק התכנון והבנייה, אך החובה היא ליידע את בעלי-העניין בתוכנית אחרי הפקדתה לעיון הציבור במשרדי ועדת התכנון. זהו השלב שבו ועדת התכנון מחליטה שהתוכנית מקובלת עליה עקרונית, וראויה להתאשר בכפוף לשמיעת התנגדויות מנפגעים ממנה.

קודם לכן, כשהתוכנית בהכנה, אין חובה ליידע. רק לעיתים נדירות תודיע ועדת התכנון על תוכנית בתקופת הביניים לפני אישורה.

עם הפקדת תוכנית, מחייב החוק לפרסם הודעות לציבור, אחת מהן ב"ילקוט הפרסומים", שרובנו לא מכירים, כך שהציבור לא יידע על הפקדת התוכנית מ"הילקוט". בנוסף, יש לפרסם את הודעת ההפקדה בשני עיתונים יומיים בעברית, אחד נפוץ. החוק מתייחס גם לאוכלוסייה הערבית, ובמקום שבו היא מהווה 10%, נדרש פרסום בעיתון בערבית.

מניין 60 הימים שהחוק מעניק לאזרח להתנגד לתוכנית מתחיל מהפרסום האחרון בעיתונים. יש לפרסם את הודעת ההפקדה גם על שלט בולט בתחום התוכנית עד למועד האחרון של ההתנגדויות; וכן מודעה במשרדי הרשויות המקומיות שתחום שיפוטן כלול בתחום התוכנית, ועל לוחות המודעות בשכונות.

בתוכניות מסוימות ישנה דרך פרסום נוספת ומיוחדת ליידוע ישיר של בעלי הקרקעות הנוגעים לתוכנית. לדוגמה, במקרה של תוכנית לאיחוד ולחלוקה שאינה בהסכמת כל בעלי הקרקע, יש למסור את הודעת הפקדת התוכנית לבעלי הקרקע הרלבנטית בדואר רשום. דוגמה נוספת: בתוכנית ששטחה עד 3 דונמים, מחייב החוק שהודעת ההפקדה תפורסם/תימסר לבעלים ולמחזיקים במגרשים הגובלים בתחומה.

כיום, בעידן הטכנולוגי, ניתן לקבל את מסמכי ופרטי התוכנית בלי לטרוח להגיע למשרדי ועדת התכנון. לכל תוכנית יש מספר ושם, ומינהל התכנון מזין את התוכניות לאתר שלו, "תכנון זמין", שדרכו ניתן להדפיס/לשמור את מסמכי התוכנית, להתחקות אחר שלבי הטיפול והדיון, היכן פורסמה הודעת הפקדתה, ומהו המועד האחרון להתנגדות. למינהל התכנון אתר שימושי נוסף לשירות הציבור, "קווים כחולים", שבו רואים כל תוכנית מופקדת באזור מסוים, ולשלבה עם צילום אוויר לשטח.

אמנם בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית במחשוב התכנון, קל יותר לדעת קורה בתכנוני הקרקע בסביבתנו, אך עדיין המון אזרחים אינם שולטים במיחשוב, בעיקר קהילות עניות, קשישים ועוד, שאינם יודעים אפילו שאתרים אלה קיימים. הקהילה השולטת בכלים הממוחשבים האלה, עוסקת ברובה בתכנון. כגון מתכננים, שמאים, עורכי-דין המתמחים בתכנון ובנייה.

כך שבמובן מסוים מחשוב התכנון גרם לתופעה הפוכה: מחד, הנגשת התכנון לאזרחים; ומנגד, הדרת קהילות רבות, רובן חלשות, שאינן נגישות לטכנולוגיות אלה. כך שאין לסמוך עליהן שהן יידעו על תוכנית מסוימת מהאתר/מודעה בעיתון. ובנוסף, לא נעשה די כדי לגרום לאוכלוסיות העניות והחלשות, להיות מעורבות בהליכי התכנון, ליידע אותן, ולתת להן כלים להתמודד עם הליכים תכנוניים.

וכך, חוסר הידע שלהן בהליכי תכנון ואי-הנגישות לוועדות התכנון ולמערכות הממוחשבות - מטעמים כלכלים, חברתיים, פוליטיים - יוצרים אצלן חשדנות ודעות שליליות על ועדות התכנון, ואף לתיאורן כ"ביתם החם של עשירים ובעלי שררה". לכן, לצד הכלים הפורמליים ליידוע הציבור, על הרשויות המקומיות לעשות מאמץ גדול יותר כדי ליידע את התושבים בהליכי התכנון הנרקמים, לשתפם, ולהעניק להם את הידע והכלים הנדרשים להם כדי להביע את רצונותיהם והשגותיהם.

על הרשות להיות הסנגור של האוכלוסייה החלשה ביישובה. זה מצריך שמירת קשר שוטף עם התושבים, בניית אמון ודרכי עבודה משותפים בין הרשות לאוכלוסייתה. בערים רבות בעולם, מקיימות מועצות העיריות מפגשים קבועים עם התושבים כדי לערבם במה שמתרחש או מתוכנן בעיר, ולשמוע את עמדותיהם. בשיטת עבודה זו, האזרח הופך לשותף, ולפחות מתנגד. זו גישה של "תכנון עם הקהילה" ופחות עבור הקהילה.

כלומר, לצד הצעד המבורך של העצמת ההנגשה הטכנולוגית של התכנון לאזרח, יש להנגיש את התכנון, מבחינה אזרחית וחברתית לכולם, ולהפוך אותנו מגורם ששומע על התכנון, לגורם שיוצר את התכנון, ולשותף ביצירתו. לצערי, המחוקק ומקבלי ההחלטות עדיין אינם מקדישים די מחשבה וצעדים אמיתיים למימוש דרך חיים זו.

הכותב מומחה לדיני התכנון והבנייה ודוקטורנט למשפטים באוניברסיטת תל-אביב