פעמיים כיתה א'

מסתבר שישנם הרבה אנשים המתנדבים ללמוד פעמים כיתה א', אבל באוניברסיטה. אין לי דרך אחרת להגדיר את ההחלטה ללמוד מינהל עסקים גם בתואר ראשון וגם בתואר שני, משל מדובר במקצוע שמחייב מינימום שני תארים.

המוזרים שבחבורה לומדים את שני התארים ברציפות, לעתים קרובות בעידוד המוסדות האקדמיים שמפתים אותם עם התמחויות בכל מיני מסלולים שנשמעים חדשניים ומבטיחים אבל לא מעניקים יתרון אמיתי בשוק העבודה.

כרטיס כניסה נחות

למה מוזרים? נתחיל בזה שיש החושבים כי תואר במינהל עסקים הוא כרטיס כניסה ישיר לתפקידי ניהול, שמייתר את הצורך לצבור ניסיון מקצועי משמעותי בתחום כלשהו, בוודאי אם ברשותם שני תארים במינהל עסקים. שנית, הם בטוחים שמינהל עסקים זה מקצוע, לא מודעים לעובדה שמדובר בתואר כללי בלבד, המקנה ידע בסיסי בביזנס, כאשר לכל התפקידים שעבורם הוא משמש כרטיס כניסה, ישנם תארים שמהווים מקפצה איכותי בהרבה. למשל, תארים בכלכלה, חשבונאות, סטטיסטיקה, הנדסת תעשייה וניהול, מערכות מידע ועוד, אם כי מדובר בתארים הרבה יותר קשים - ובהתאמה גם תנאי הקבלה.

בנוסף, טווח האפשרויות המקצועיות של בעלי התארים הללו הוא רחב ואיכותי יותר בהשוואה לבעלי תואר ראשון במינהל עסקים, כנ"ל פוטנציאל הקידום (למעט במכירות ושיווק), כשתואר נוסף במינהל עסקים לא סוגר את הפער הזה. אז אם מלכתחילה למדתם תואר שערכו היחסי נמוך, למה לבזבז עוד כמה שנים ועשרות אלפי שקלים בתמורה לאותו ערך שוק?

חשוב להבין שלבעלי שני תארים במינהל עסקים אין יתרון בשוק העבודה על פני בעלי תואר ראשון בלבד, כיוון שגם התואר השני הוא כללי, ועל כן ערכו השולי נמוך, גם לבעלי תואר הראשון במקצועות אחרים. יתרה מכך, לימודי התואר השני מחבלים בהתפתחות הקריירה ומעכבים אותה כמעט תמיד, בוודאי עבור מי שהחליט ללמוד שני תארים ברציפות. מדוע? כי מי שאחרי התואר הראשון צבר ניסיון מקצועי של שנתיים יזכה בתפקידים איכותיים הרבה יותר ממי שלמד 5 שנים מינהל עסקים, גם אם עבד במקביל ללמודים. זאת משום שעבודה סטודנטיאלית, אפילו בתפקיד רלוונטי להשכלה, היא כמעט תמיד איכותית פחות מתפקיד שממלאים במשרה מלאה, אלא אם מדובר ב"סטודנטים על הנייר" במכללה נחותה, רק שאז ערכו של התואר הוא בהתאם.

הסטודנט הנצחי

האבחנה הזו נכונה לכל המקצועות שאינם דורשים תואר שני מינימום (מדעי החיים, פיזיקה, כימיה, מתמטיקה, פסיכולוגיה וכדומה), לרבות תארים בהנדסה. כלומר, לא משנה מה למדתם בתואר ראשון, עדיף לצבור ניסיון מקצועי משמעותי ורק אחרי מספר שנים לשקול לימודי תואר שני, אם בכלל. אחרת גיל הכניסה לשוק העבודה הופך מבוגר מדי וכבר פחות מתאים לתפקידי כניסה, מה גם שהתדמית שתידבק אליכם היא של "סטודנטים נצחיים", בפרט כשמדובר בתארים כלליים כמינהל עסקים.

להמחשה, פוסט שכתב בן 34, בוגר תואר ראשון במינהל עסקים שמתקשה למצוא עבודה מספר חודשים. הוא מתלבט האם להירשם לתואר שני במינהל עסקים, ומבקש את עזרת חברי הקבוצה שעניינה עולם העבודה. מאמנת קריירה טענה שזה תלוי אם השיג את המטרה והזמינה אותו לשיחת אימון ממקדת, ואילו מהנדס עם תואר שני במינהל עסקים כתב לו בנחרצות: "תואר שני במינהל עסקים ממש לא יעזור לך למצוא את העבודה הבאה שלך, מקסימום ייתן לך סט כלים טוב ואפשרות להתקדם בשלב יותר מאוחר בקריירה. יתרה מזאת, רוב האנשים בארץ לא מעריכים לימודי מינהל עסקים ללא ניסיון, כך שזה יהיה אפילו בעוכריך".

אם לומר את האמת, מינהל עסקים הוא לא הדוגמה היחידה לתארים שהראשון והשני בהם משמעו פעמיים כיתה א', אלא רק הנפוצה שבהם. ישנם תארים כללים נוספים כמו למשל הנדסה ביו-רפואית, רק שלהבדיל ממינהל עסקים, תואר שכמעט כל אחד יכול ללמוד, בוודאי במכללות, להנדסה ביו-רפואית מתפתים הטובים ביותר, מבלי לדעת שמדובר בתואר שאין יותר מדי מה לעשות איתו בשוק העבודה, לא עם הראשון, ובטח שלא עם השני.

מתי בכל זאת כדאי ללמוד פעמים כיתה א', או כל תואר שני שערכו נמוך? כשעובדים במגזר הציבורי. שם משלמים על ותק ועל השכלה, לא משנה מה האיכות שלה - בניגוד למגזר העסקי שמשלם על ידע, ניסיון וביצועים. לכן לפני שאתם מזדרזים להשקיע זמן וכסף בתארים נוספים, ודאו שיש להם ערך אמיתי בשוק העבודה, וזכרו: ממש לא חייבים שני תארים כדי להצליח בקריירה. באחריות.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com