הסיכון בהחזקת כספי הילדים

כאשר קטין זוכה בסכום כסף גדול, לדוגמה מירושה או מקבלת פיצויים, הכסף מוחזק עבורו בנאמנות על-ידי הוריו. ההורים אחראים לשמור על ערך הכסף עד לבגרותו של הילד באמצעות השקעות סולידיות, ולקבל את אישור האפוטרופוס הכללי או בית המשפט עבור הוצאות מתוך כספים אלה.

לא פעם ההורים ממשיכים להחזיק בכספים גם לאחר שמלאו לילד 18, מאחר שבאופן מעשי הוא לא עצמאי מספיק כדי לנהל את כספיו, גם אם מבחינת החוק הוא בגיר. עם זאת, פיקוח המדינה על ניהול הכספים מפסיק בשלב זה, ובכך נפתח פתח לטענות עתידיות של הילדים כלפי הוריהם.

מקרה כזה נדון השבוע בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב. ילדה בת 13 נפגעה בתאונת דרכים, ו-6 שנים מאוחר יותר הגיעה להסדר פיצויים מול חברת הביטוח, במסגרתו שולמו לה כ-100 אלף שקל. שנות ההתבגרות בין התאונה לקבלת הפיצויים לא הטיבו עימה, ובגיל 19, מועד קבלת הפיצויים, היא כבר הייתה שקועה בחובות שונים ונרדפת על-ידי נושים. לכן, על אף שכבר הייתה בגירה על-פי חוק, כדי שכספי הפיצויים לא יעוקלו, חברת הביטוח שילמה את הכספים לידי אמה של הנפגעת, אשר התחייבה לשמור אצלה את הכספים עבור הבת בנאמנות.

8 שנים חלפו, והבת הגישה תביעה נגד האם, בדרישה לקבל את 100 אלף השקלים שהתחייבה להחזיק עבורה בנאמנות, בצירוף הצמדה וריבית. האם התגוננה בטענה כי לאורך השנים כבר שילמה עבור הבת כספים בסכומים משתנים מתוך כספי הפיצויים הנ"ל, ואף מעבר להם, לרבות תשלומי שכר דירה, לימוד נהיגה ואפילו חובות למכולת בסך 4,000 שקל עבור סיגריות ו-וודקה.

הבת הודתה כי במהלך השנים אכן קיבלה כספים בסכומים בלתי ידועים מידי אמה כסיוע כלכלי, אך טענה כי תשלומים אלה נעשו מתוך כספים השייכים לאם, כמתנה הנהוגה בין הורים לילדיהם - בעוד שכספי הנאמנות היו אמורים להישמר עבורה ללא פגע בנפרד.

לכסף אין ריח וגם לא צבע, ומאחר שהוא לא הוחזק בחשבון נפרד, אלא נבלע בכספים השייכים לאם, בית המשפט נדרש להכריע האם יש לקזז את הכספים שניתנו מהאם לבתה לאורך השנים מכספי הבת שהוחזקו בידי האם בנאמנות - או שעליה להעביר לבת כעת את כל הסכום אותו התחייבה לשמור עבורה בתוספת הצמדה וריבית, בנוסף לכספים שכבר נתנה לה.

נטל ההוכחה במקרה זה הוא על האם, ומדובר בנטל כבד במיוחד - משתי סיבות עיקריות: האחת היא שקיימת חזקה משפטית הקובעת שכספים ניתנים מהורים לילדיהם מהווים מתנה או סיוע כלכלי ללא ציפייה להשבתם, והשנייה היא שהכספים היו מצויים כל העת בשליטת האם, ובידיה האמצעים להראות ולהוכיח כיצד נמשכו או בוזבזו.

בסופו של יום בית המשפט השתכנע מתוך הראיות שלפניו כי ברמה העקרונית האם לא התכוונה לתת לבת כספים במתנה מעבר לכספי הפיצויים שהיו שייכים לה, הן מאחר שמדובר באישה קשת-יום שבקושי מצליחה לשרוד כלכלית בעצמה, והן לאור מערכת היחסים העכורה ביניהן לאורך השנים. עם זאת, מאחר שהאם לא הביאה ראיות לכלל הסכומים שהעבירה לבת, היא עדיין חויבה לשלם כעת לבת כמחצית מסכום הפיצויים שהופקדו בידיה.

הלקח מפסק דין זה עבור הורים שמחזיקים בנאמנות בכספים השייכים לילדיהם הוא שהאחריות לתיעוד מסודר של הכספים מוטלת עליהם. מומלץ מאד להחזיק את הכספים בחשבון נפרד, כך שניתן לעקוב אחר ההפקדות וההוצאות בצורה מסודרת גם במרחק של שנים. כמו כן, לגבי משיכות מזומנים, כדאי לעשות רישום מסודר של הסכומים שנמשכו ולאיזה צורך, בצירוף קבלות ככל שניתן. 

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il