פרופ' עדי שטרן, נשיא בצלאל: "יש פה רצון שלא יתבטאו נגד הממשל, ועם זה לא נסכים"

לפני שנה וחצי נתלו על קירות בצלאל בירושלים פוסטרים, שבהם נראתה תמונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ליד חבל תלייה. הסערה שקמה עם פרסום המיצג שמה מיד את האקדמיה לאמנות ועיצוב על הכוונת של שרת התרבות מירי רגב, שעוד בשלב שחוק הנאמנות היה בחזקת עובר רעיוני, הצהירה שיש לשלול מבצלאל תקציבים. הסטודנטית ששילבה בין כרזת הבחירות של אובמה, נתניהו והחבל, נקראה למשרדי להב 433 לחקירה בחשד להסתה, הפוסטרים הוסרו ולימים התיק הפלילי שלה נסגר. אף שבצלאל הייתה אז בגירעונות קשים, לקחה ההנהלה סיכון ותמכה באופן ציבורי וחד-משמעי בחופש הביטוי של הסטודנטית. ראש המחלקה לאמנות, אלי פטל, שנקרא למתן עדות במשטרה, זעם על ההתערבות בתכנים, והחליט להציג את הכרזות במחאה בגלריה פרו-פלסטינית, מה שלא סייע להרגעת הרוחות.

חלפה שנה וחצי שקטה יחסית בגזרת רגב-בצלאל, עד שסטודנטים הכינו מיצג בן 63 שלטים שחורים עם שמות הפלסטינים שנהרגו ביום אחד ב"הפגנות השיבה" בגבול עזה, ותלו אותו על הקירות. בנוסף, נתלו שלטים של תמונת רצועת עזה מגואלת בדם ועליהם הכיתוב "IM NOT YOUR TOY" בהשראת זוכת האירוויזיון נטע ברזילי. מנגד, תלו סטודנטים שלטים עם שמות ההרוגים בגל הטרור האחרון, בנוסף לתמונת הרצועה ועליה הכיתוב "גוש קטיף".

רגב זעמה, אולם ההנהלה הוציאה תגובה עקבית: "האקדמיה בצלאל היא מרחב מוגן לחופש הביטוי בישראל ומאפשרת לסטודנטים שיח חופשי, ביקורתי ויצירתי". ואם ההתגרות הכפולה במשרד הכי קולני בממשלה לא הספיקה, היו אלה ראשי בצלאל שיזמו לפני כחודש עצומה נגד "חוק הנאמנות בתרבות". עצומה שאליה הצטרפו הנהלות שנקר והאקדמיה למוזיקה ומחול ובה כתבו שהם מבקשים להביע התנגדות ומחאה כנגד הניסיון לשנות את החוק, ולהוסיף לו מבחנים שישפיעו על התמיכה במוסדות הנתמכים או ממומנים בתחום התרבות.

בימים סוערים כמו אלה, צריך להיות או אמיץ או טיפש כדי לסכן את תקצוב המוסד שבראשו אתה עומד - כשגם ככה מצבו הפיננסי לא יציב - על-ידי הממשלה. הדבר האחרון שאפשר להגיד על פרופ’ עדי שטרן, נשיא בצלאל, שמוביל את הקו התקיף נגד חופש הדיכוי, זה שהוא טיפש. שטרן, מומחה לפונטים, שעמד שנים בראש המחלקה לתקשורת חזותית באקדמיה לאמנות, אומר שהוא אכן פוחד מפגיעה תקציבית במוסד, אבל יותר הוא פוחד לחיות בחברה שבה סותמים פיות.

מי שמצפה לפגוש בלוחם חופש מסוקס שנמנה עם מובילי המלחמה בעד חופש הביטוי, יתאכזב. שטרן הוא יותר החנון של הכיתה, שמצייר קריקטורות במחברת לשון, מרכיב משקפיים ומדבר חלש. "יש לנו אחריות לשמר, להגן ולבצר את חופש הביטוי והיצירה ואת העובדה שישראל היא מדינת חוק שאסור לעבור על חוקיה", הוא אומר.

ראש ממשלה מביט אל חבל תלייה בפוסטר, זו לא עבירה על החוק?

"צריך להבין את הקונטקסט ואז לשפוט. היום אין ניואנסים, אלא מבט מכליל שלא יורד לפרטים. זה היה תרגיל יסודי לגמרי, של סטודנטים שנה א’, שהיו רק חמישה שבועות במוסד. תרגיל טכני לגמרי בלי יומרה להבעת דעה, שנתלה על קירות האקדמיה כחלק מתרגיל".

אתה מיתמם. הטענה הייתה להסתה.

"הטענה הייתה להסתה, אבל אין הסתה כי אין קהל שיוסת. אין פה מוטיבציה אלא תרגיל טכני, בתוך הגבול של בית הספר. אם הסטודנטית הייתה יוצאת להפגין עם הכרזות, זה משהו אחר. אנחנו נעמוד בחזית המאבק על חופש היצירה והביטוי".

 מירי רגב / צילום: רויטרס

רווח לך עכשיו, אחרי שחוק הנאמנות לא עלה להצבעה בסופו של דבר?

"בוודאי ובהחלט. חברה זקוקה לאמנות ולאמנים שיאתגרו אותה, יפריעו לה, יהיו חתרניים ולעומתיים. אנחנו אומת הייטק, מה שמחייב אותנו לחשיבה חופשית. כשמגבילים אותה ואומרים מה מותר ומה אסור לחשוב באמצעות חופש המימון - מה שמייצר אפקט מרתיע - יש פה רצון שלא יתבטאו נגד הממשל, ועם זה לא נסכים".

אתה לוקח סיכון שתקציב בצלאל ייפגע.

"אני חושש. רוב התקציב שלנו מגיע מהמועצה להשכלה גבוהה".

שעליו אחראי משרד החינוך, שם יש בינתיים יותר טולרנטיות.

"והשאר תרומות ושכר לימוד. אני רואה את עצמי כשליח ציבור ועושה את העבודה שלי עבור הציבור הישראלי. בצלאל קם לפני 112 שנים, מוסד ציוני שתרומתו למדינה לא ניתנת לכימות, זכה בלמעלה מעשרה פרסי ישראל ומוציא מתוכו אנשים שיוצרים את הנראות הישראלית. האחריות שלי היא לפתח אותו לטובת החברה".

ולכן תמכת במיצב "מצעד השיבה"?

"בדיוק באותה מידה שבה תמכתי במיצב עם שמות ההרוגים הישראלים בפיגועי טרור. ראיתי בשניהם ביטוי יפה לפלורליזם תרבותי כשהוצגו אחד לצד השני".

חתמת על עצומה נגד גירוש מבקשי המקלט.

"כאן אני מתבטא כעדי שטרן ולא כנשיא בצלאל. אנחנו מוסד שדוגל בחשיבה ביקורתית, הומניזם ופלורליזם, ומי שבא ללמוד או ללמד בבצלאל, צריך לקבל את זה".

"אין אמת אחת"

הבחירה בפרופ’ שטרן כנשיא בצלאל לא הייתה טריוויאלית. במשך שנים עמד שטרן בראש המחלקה לתקשורת חזותית, שהיא אומנם המחלקה הגדולה באקדמיה, שבה לומדים 400 סטודנטים, אבל הניסיון הניהולי לא בהכרח מתאים לניהול מוסד ציבורי גדול כזה. "זאת שאלה שגם אני שואל את עצמי הרבה", הוא מודה בגילוי לב. "האם ניתן לנהל אחרת, ולא כמו שמלמדים בבתי הספר למנהל עסקים, ואיך אדם שעוסק ביצירה יכול לתרום לשדה הניהולי".

ומה התשובה?

"שאני משוכנע שיש משמעות עצומה להיכרות שלי עם המוסד ולהיכרות עם עולם האמנות והעיצוב, ועם השפה שהיא מעל לכול. אצלנו באקדמיה רועים חתולים. אנחנו מדברים על ניהול בסביבה ייחודית ושונה, גם בשפה וגם בגלל שסוג הסמכות וההבנה שלה נמצאות בבעיה".

יש הבדל בינך לבין נשיא האונ' העברית?

"יש פער בתוקף האקדמי והחופש שלו. יוצרים מאתגרים ובוחנים כל דבר ותפקידם הוא להיות לעומתיים בתפיסת העולם, לאתגר, לבחון גבולות. אתן דוגמה: נגיד שמזמנים איש סגל בכיר להיפגש עם הנשיא והוא אמר, אני לא בא. בחברה עסקית ואולי גם באוניברסיטה העברית הוא ילך הביתה. באקדמיה לאמנויות זה תקין, כי זה נובע מתפיסה היסטורית. בעבר הרחוק, המנהל האקדמי היה שליחו של הסגל. עכשיו, בשביל מי אני עובד, איך אני מוביל תהליכים כשהסגל אומנם מחויב, אבל הוא רחב ועובד רק פעם בשבוע, כך שרוב הזמן הוא לא נוכח פיזית, כי אצלנו המחקר לא מתרחש במעבדות, אלא בסטודיו, ואנחנו מעדיפים מרצים שהם יוצרים. ויש את הממד של ניהול חשיבה מחוץ לקופסה".

גם בעסקים כיום, דרישת הסף היא חשיבה מחוץ לקופסה. זה באזז-וורד. מה ההבדל?

"אבל אצלנו זאת היכולת לראות תמונה מכמה זוויות וחתירה לחדש. זה נכון שעולם העסקים מאמץ את התפיסה הזאת. האמנות עוסקת בחדשנות עוד מימי הציורים במערות, לעשות את מה שלא עשו קודם, ותפקידנו היום הוא לקשר בין האמנות, העיצוב והטכנולוגיה".

לפני שבועיים התראיינה ל-G האמנית רועי ויקטוריה חפץ, שביקרה את האופן שבו המורים בבצלאל ניסו להכניס אותה לשבלונה מחשבתית שלא התאימה לה.

"הדבר הראשון והחשוב בלימודי אמנות, עיצוב ואדריכלות הוא שאין אמת אחת. זו תובנה שקשה לסטודנטים צעירים לחיות איתה. אתה מצפה שיגידו לך מה שנכון ומה לא, כי איך תתקדם אם לא יכוונו אותך. וזאת הדילמה היסודית בלימודי האמנות. מצד אחד אתה רוצה לכוון ומהצד השני, לתת לאמן להתבטא. ריבוי המבטים והפנים הוא מחויב המציאות בעיניי. אין אצלנו תפיסה הומוגנית, אבל מעת לעת יש סיטואציות שבהן סטודנטים חווים חוויה שלא מאפשרת להם להתפתח. אני זוכר את עצמי כסטודנט בבצלאל נמצא בדילמות האלה".

  רועי ויקטוריה חפץ / צילום: טמיר לדרברג

לא לכל סטודנט יש יכולת עמידה מול מרצה.

"לאמן נדרש עמוד שדרה ואנחנו מעודדים התנגדות וספקנות, חשיבה ביקורתית, הרהור וערעור. בשיעור הראשון אני תמיד אומר לסטודנטים שאני עומד לספר להם מה יקרה להם עוד ארבע שנים. תגישו פרויקט גמר ויקום פרופסור אחד ויגיד שהעבודה שלכם היא על-זמנית, ואחר יגיד שהיא לא מעניינת. מה תעשו? והתשובה היא שאמן מפתח עמוד שדרה וקוד אישי ואמנותי".

"כיום אני לא יוצר"

במקרה של שטרן, הקוד האמנותי שלו התנקז לעולם הפונטים, עיצוב האותיות, הסימנים המוסכמים שאנחנו משתמשים בהם כלאחר יד, ובעצם הם כלי להעברת מסר לא רק תוכני, אלא גם צורני. "יש פונטים למטרות שונות", הוא אומר, "בפרסום, לכותרות גדולות, לקריאה ממושכת".

יש פונטים שלא מאפשרים קריאה ממושכת.

"נעשו מחקרים בפרספציה, תפיסה ופסיכולוגיה בעיקר בשני העשורים האחרונים, ויש ידע מצטבר של 500 שנים אצל מעצבי אותיות, שנוגע לקריאה פונקציונלית ולהיבטים של אסתטיקה ומסר. גופנים הם בעצם מערכת של סימנים אבסטרקטיים נטולי משמעות, שצריך להיות קשר ביניהם, זיקה צורנית, דנ"א, שפה וקוד. בד בבד, אנחנו רוצים שיהיו שונים זה מזה, כדי שנוכל לקרוא אותם. בעברית יש לנו הרבה אותיות דומות כמו ב’ ו-כ’, בניגוד ללטינית למשל. יש משמעות לגודל הסט, כמה אותיות הוא מכיל, בסינית יש אלפים".

המצאת פונט בשם "נועם".

"כן, פרויקט שהתחלתי לעבוד עליו לפני 15 שנים, באתי והלכתי ממנו לפי הזמן שהיה בידי. זה היה תהליך של בחינה ובדיקה, שיוף וגילוי, כשרציתי לקחת את אותו הפונט לעברית ואנגלית, מה שלא היה קודם, כדי לייצר טקסט אחד מול השני, או טקסט בתוך טקסט, מעבר משפה לשפה".

איך מתמחרים פונט?

"זאת מין תוכנה קטנה שצריך לרכוש. יש פונטים שגוגל קונה מהמעצב ומספקת לגולשים שלה בחינם. אני לא עשיתי מזה כסף. כל ההכנסות מהפונט עוברות למלגות שאנחנו מחלקים לסטודנטים בבצלאל".

עוד מעט לסטודנטים יהיה קמפוס חדש.

"זה פרויקט שנגרר לצערי במשך הרבה שנים ואנחנו מתחילים סוף-סוף לבנות אותו. הוא יכניס אמנות ללב הפועם של ירושלים, בין העיר העתיקה, מוסררה ומאה שערים, מעל 2000 סטודנטים שיגורו מסביב. זה יחיה את העיר".

נשאר לך זמן לעצמך כדי ליצור?

"לצערי לא, וזה מחיר מאוד כבד בשבילי. אדם שמתעסק בעיצוב גרפי, כמו שאני התעסקתי בסטודיו שלי ובאקדמיה, לא יכול לנהל במקביל את אחד מבתי הספר הגבוהים לאמנות".

פרופ' עדי שטרן | אישי: 52, נשוי + 2, גר בת"א | אקטואלי: בשבוע הבא (20.12) ישיק בצלאל בנצרת את המכון לחקר התרבות הערבית באמנות חזותית, עיצוב וארכיטקטורה. בימים אלה עוסק בהקמתו של מרכז החדשנות והיזמות בירושלים במסגרת מאגד עירוני הכולל את האוניברסיטה העברית, בצלאל ומכללת עזריאלי.