לדעתי, איזנקוט לא סיפק את הסחורה

כשגדי איזנקוט מונה לרמטכ"ל היו ציפיות רבות ממנו. עכשיו שהוא מסיים את תפקידו, אני מנסה לערוך את מאזן מעשיו והישגיו, ולצערי קשה להיזכר במהלכים משמעותיים. אחת הציפיות ממנו הייתה שיעצור את תהליך ההדתה בצה"ל, אבל שום דבר לא השתנה בתחום זה. גם הוא חשש מעימותים עם הציבור הדתי-חרדי, והעדיף להשאיר את המצב ללא שינוי.

מה עמדתו בנוגע לדוח בריק?

יכול להיות שאני גורם לאיזנקוט עוול, אולי נעשו דברים חשובים שנותרו חסויים. אני כמובן לא יכול להתייחס אלא רק לדברים שהם ידועים. העיקרי שבהם, לטעמי, הוא שאיזנקוט לא היה כמו נציב קבילות החיילים, אלוף (במיל') יצחק בריק שטוען כי צה"ל לא מוכן למלחמה, וגם לא ממש תמך בו. אם תהיה בדיקה, כפי שבריק ממליץ, אני משוכנע שיתברר שכל מילה אצל בריק היא בסלע. הליקויים עליהם הצביע, קיימים. מדוע איזנקוט אינו נוקט עמדה בעניין זה?

דובר צה"ל מכחיש

למעשה הייתה איזו אנקדוטה בעניין זה. אביגדור ליברמן, לאחר התפטרותו ממשרד הביטחון, אמר בכנס איגוד דוברי הרשויות המקומיות כי "שמע בעצמו את הרמטכ"ל איזנקוט אומר שהוא מקבל "בין 90% ל-95%" מהביקורת שמתח בריק על צה"ל". יופי, גם זה משהו. אבל אז מסרו מדובר צה"ל כי "הדברים המיוחסים לרמטכ"ל נאמרו בהתייחס לדוח נציב קבילות החיילים לשנת 2017", לא לדוח בריק. נותרנו, אם כן, ללא ידיעת דעתו של הרמטכ"ל על הדוח.

אקורד סיום צורם

אקורד צורם מאוד היה לאחרונה כאשר הרמטכ"ל פטר את האחראים למחדל האוטובוס שספג נ"ט בגבול עזה בהערה פיקודית. אתם זוכרים? אוטובוס מלא בחיילים. החיילים יורדים מהאוטובוס וכמה שניות לאחר מכן טיל נ.ט. של החמאס הורס את האוטובוס. חייל אחד נפצע קשה ועשרות חיילים ניצלו בנס. אולי הסיבה לכך היא שהחמאס לא היה מעוניין להחריף את המצב ובכוונה לא פגע באוטובוס כאשר היה מלא בחיילים. בכך נמנע אסון גדול, אבל לא נמנע מחדל גדול.

ברור שאם היו נפגעים חיילים רבים, שלא לדבר על הרוגים, זה לא היה נגמר בהערה פיקודית. וכאן מתבטאת חלק מהביקורת של בריק. המהלכים של צה"ל לא צריכים להתבסס על דברים שקרו בנס או במקרה לא קרו. כלומר, ההתייחסות של צה"ל לאירוע הייתה חייבת להיות על בסיס ההנחה שנפגעו שם חיילים רבים באוטובוס.

ככה לא בונים הרתעה

איזנקוט הוכיח שוב רכות לב ואוזלת יד. הוא עשה הנחה גדולה לקצינים האחראיים על המחדל. נתן להם הערה פיקודית. ככה לא בונים הרתעה מפני מחדלים בעתיד. כך בוודאי לא יוצרים אצל אנשי הצבא הרתעה עונשית על מחדליהם. אדרבא, התייחסות סלחנית כזאת גורמת להמשך המחדלים והתגברותם. מאיזנקוט ציפיתי, ציפינו, שיביא לצבא מודל חדש של התנהגות ופיקוד. זה לא קרה, מה שמחייב עוד יותר בדיקה, ויישום, של דוח בריק.