למה הלפרין כן וזליכה לא?

בימים האחרונים מתנהל קמפייין תקשורתי נגד מינויו של פרופ' ירון זליכה לעמוד בראש ועדה שתבחן את יוקר המחיה בישראל.

הקמפיין הזה נראה כמקודם על-ידי המונופולים הגדולים, בעיקר בגלל שהם חוששים שמי שיבחן את ההתנהלות שלהם ושל הרגולציה הרופסת בתחום יהיה אדם שכבר הביע דעה על היעדר התחרות בשוק הישראלי ועל הריכוזיות שלו.

באופן לא מפתיע, אותם דוברים היו בדיוק אלה שתמכו מעל כל במה במינויה של עו"ד מיכל הלפרין לממונה על ההגבלים העסקיים, אחרי שנים שבהם היא ייצגה את המונופולים כעורכת דין במגזר הפרטי - כלומר אחרי שנים שבהן טענה את הטענות של המונופולים ופעלה על-מנת שיוכלו להמשיך וליהנות ממחירים מונופוליסטיים על חשבון כולנו.

אלא שאז לא הפריע לשלל עורכי הדין ויתר הדוברים של המונופולים שיש למיכל הלפרין ניגוד עניינים, וממש לא הפריע להם שהיא השמיעה דעות וניהלה שלל הליכים משפטיים לטובת המונופולים. נהפוך הוא - לא הפסיקו לספר לנו עד כמה זה טוב שיש מישהו רציני מהמגזר הפרטי שמוכן בכלל לחלוק את הידע הרחב שלו בתחום ולשרת בתפקיד ציבורי, גם אם הוא היה בפוזיציה מטעם אותם גורמים שהוא אמור לפקח עליהם, וגם אם הוא ניהל הליכים משפטיים מטעמם של המונופולים.

אלא שכנראה שמה נכון וטוב כאשר רוצים למנות את הלפרין, לא נכון ולא ראוי כשרוצים למנות את פרופ' ירון זליכה. העובדה שירון זליכה השמיע, רחמנא ליצלן, דעות מלומדות על הכשלים בכלכלה הישראלית והריכוזיות שלה, משמשת את אותם דוברים לטעון שהוא בניגוד עניינים. כאשר מסתבר שהוא הגיש תביעה ייצוגית לפיצוי של הציבור כנגד ניצול לרעה של מונופול - זה גם משמש כדי לנסות ולטעון שהדעה שלו פוסלת אותו מלעמוד בראשות ועדה. פשוט צביעות לשמה!

צריך לומר ביושר - תחום ההגבלים העסקיים סובל מזה שנים מתת-אכיפה, שנובעת בין היתר מתופעת הדלתות המסתובבות, כאשר לעתים אותם בכירים במשרד הממונה מחפשים תפקידים ומשרות אצל הגורמים שעליהם הם מפקחים. שנים על גבי שנים שבהם ממונים להגבלים לא הפעילו את הסמכויות שלהם נגד המונופולים ואפשרו להם להתמזג ולעשות הסכמים כובלים שיפגעו בתחרות.

שנים של הזנחה ורשלנות בטיפול במונופולים הגדולים יצרו מצב בלתי נסבל של ריכוזיות והיעדר תחרות כשורה ארוכה של מגזרים - החל ממגזר המזון שנשלט על-ידי יצרנים שמאוגדים במונופולים ומעט רשתות שיווק, המשך במגזר הבנקאות שנשלט על-ידי שניים וחצי בנקים שעושקים את כולנו בעמלות מנופחות ובאשראי צרכני יקר, כאשר ביד השנייה הם מחלקים מיליארדי שקלים לבעלי שליטה ממונפים, המשך במגזר התרופות, רכבים, חלפים, תקשורת ומה לא.

כולנו משלמים מחיר מונופוליסטי מופרז כמעט בתחומים רבים מדי, וזה לא משנה לצורך העניין אם מדובר במונופול פרטי כדוגמת קוקה-קולה, או במונופול ממשלתי כחברת החשמל.

אין-סוף מומחים ומחקרים כבר קבעו כי הצרכן הישראלי משלם מחיר גבוה בהרבה מהצרכן המקביל באירופה ובארצות-הברית, וזה למרות שהשכר הממוצע של הצרכן הישראלי נמוך דרמטית מהשכר הממוצע באותן מדינות. אנחנו מרוויחים פחות ומשלמים הרבה יותר על אותם מוצרים, באופן שפשוט דוחק דור שלם למצב של מצוקה ומחסור בלי שום הצדקה.

והנה, עד שסוף-סוף שר האוצר מגיע למסקנה שצריך לעשות מעשה אקטיבי, רציני, ולהעמיד בראש ועדה בתחום אדם שאין לו מורא מהתאגידים הגדולים - קמה צעקה שמזכירה לכולנו שמדובר באדם שכבר הביע דעה על הריכוזיות ועל המונופולים ואפילו עשה כמה פעולות בכיוון.

אני תקווה שיהיה לשר משה כחלון את עמוד השדרה הדרוש כדי לעמוד מאחורי החלטתו, וכולנו צריכים לקוות שיותר אנשים כדוגמת זליכה, שלא נרתעים מגודל המשימה ולא נרתעים ממאבק מול הגורמים הגדולים וחזקים במשק, יתנו כתף במאבק החשוב הזה.

הכותב הגיש שורה של תביעות כנגד מונופולים וכן עתירות נגד הממונה על ההגבלים העסקיים, ובכללם הליכים שבהם השתתף פרופ' ירון זליכה