באחרונה פורסם בתקשורת דוח חדש של רשות החדשנות, לפיו בענף ההייטק הישראלי ישנן 15 אלף משרות לא מאוישות, נכון ליוני 2018, לעומת 12 אלף משרות ב-2017. אלא שנוצרה בענף אליטה מלאכותית שמקפיצה את כל סולם השכר לדרגה בלתי נסבלת עבור המעסיקים, ולכן הם מעדיפים לחפש מתכנתים בחו"ל במקום בישראל. עם זאת את הפיתוח עצמו הרי אפשר לעשות בארץ, בפריפריה. אז אם אפשר לעבוד מרחוק עם המזרח הרחוק או אוקראינה - למה אי אפשר לעבוד עם מכללות בנגב או בגליל?
ישנה הילת זוהר סביב בוגרי 8200. נכון, יש שם אנשים מוכשרים מאוד שבאמת עושים דברים מופלאים, אבל הם יוצרים שתי בעיות. ראשית, הם רגילים לעבוד בסביבה מסוימת - להתמודד עם סייבר, לעבוד בסביבה צבאית של צוות קטן וסגור בתוך צה"ל, לא מול קהילה בינלאומית, או מול סטנדרטים אמריקאים או אירופיים. ולכן, כבר שמעתי מכמה מנהלי חברות שיוצאי היחידה לא תמיד מביאים את התועלת הגבוהה ביותר.
שנית, וזו הבעיה היותר גדולה, בוגרי 8200 והאוניברסיטאות יצרו את תופעת הניידות הבלתי נסבלת בהייטק הישראלי: התחרות עליהם בין החברות גורמת להם לדלג מחברה לחברה. בנוסף לכך, בהיותם אליטה בשוק, ובעיני עצמם, הם יצרו סולם שכר ותנאי העסקה גבוהים ויקרים מאוד עבור החברות. כמו שאמר לי מנכ"ל מיואש באחת החברות: "הפסקתי לראיין את המתכנתים, הם מראיינים אותי: שואלים איזה רכב מקבלים, כמה בונוס מקבלים והאם הטיסות שלהם יהיו בביזנס".
מיתוס אחר קיים לגבי בוגרי מדעי המחשב באוניברסיטאות, הנחשבים למוחות מבריקים. אך משיחות עם אנשים בשטח, ניתן לקוות שמיתוס זה מתחיל להשתנות. לפני זמן מה פגשתי אדם שסיים דוקטורט בטכניון והיום מנהל במרכז פיתוח של חברה גדולה וידועה, שאמר לי: "בזמן האחרון אני מראיין יותר בוגרי מכללות מאשר בוגרי אוניברסיטאות. אלגוריתמאים יש לי כבר עד השמיים, אני צריך אנשים שיודעים לעבוד". בניגוד לדעה קדומה רווחת, דווקא המכללות הן אלו שמכינות את הבוגרים לעבודה בסביבות עבודה מתקדמות, חדשניות, טכנולוגיות ומעשיות. בהקשר הזה הם עשויים להביא לחברות הרבה יותר תועלת בפיתוח מאשר המוחות הגדולים של האוניברסיטאות, שיש להם חשיבה תאורטית מעמיקה - אבל בפרקטיקה הם פחות טובים.
מספיק לראות את תכניות הלימודים במכללות לעומת האוניברסיטאות. המכללות שמות דגש הרבה יותר חזק על קורסים עם זיקה פרקטית ופרויקטים תעשייתיים, בעוד שחלק ניכר מחברי הסגל בפקולטות למדעי המחשב באוניברסיטאות סבור שתפקידו איננו להכשיר מהנדסים אלא חוקרים וממציאים.
אנשי תוכנה בוגרי מכללות אינם דווקא היזמים עצמם אלא תומכי יזמות. היזמים יכולים לבוא מכל מקום - רפואה, אנרגיה, אלקטרוניקה ועוד. אבל בשורה התחתונה, בלי אנשי תוכנה שיממשו את המצאותיהם אי אפשר לקדם שום סטארט-אפ בעולם.
אחד הדברים שעולים מהדוח של רשות החדשנות הוא, שהסטארט-אפים מתלוננים שאין להם אנשים. זאת, בשעה שלסטארט-אפ ממוצע שרוצה להוכיח את היתכנות המצאתו, מספיק לעיתים זוג סטודנטים שנה ג' בהנדסת תוכנה ממכללה ולאו דווקא תכנתים הודים. ברוב המכללות לסטודנט שנה ג' יש כבר לא מעט ניסיון בתכנות, ברוב התחומים הנדרשים לסטארט-אפים בתחילת דרכם. סטארט-אפ לא מבוסס שנותן הזדמנות לתכנתים בעלי ניסיון מועט יכול, בהשקעה כספית שפויה, לצמוח יחד איתם למוצר עסקי משגשג.
כן, החברות צריכות לחפש את האנשים שלהן בפריפריה לפני שהן פונות לחו"ל. אין ספק שהאיכות של הישראלים טובה בהרבה מההודים - על כך יש תמימות דעים בתעשייה, אבל היא מעדיפה בכל זאת לפנות להודים ולאוקראינים כי התשלום עבור העסקתם נמוך יותר.
במקום לחפש פתרונות מעכשיו לעכשיו כמו "סיירות תכנות" ודומיהן, צריכה להיות פעולה יזומה ליצירת משוואה חדשה של win-win בין התעשייה לבין בוגרי המכללות בפריפריה: עבודה טובה ומובטחת לאורך זמן אבל בשכר שפוי יותר. אני מאמין שהסדר כזה יביא לכך שחלק גדול מהבוגרים הצעירים בפריפריה יעדיפו להישאר בסביבה והכלכלה כולה תרוויח.
פרופ' עמיר תומר הוא ראש המחלקה להנדסת תוכנה במכללה האקדמית כנרת
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
