מחיר לצרכן הוא לא חזות הכול

שוק הסלולר בישראל מצוי לא מעט שנים במצב של פרדוקס: ככל שרמת התחרות עולה, איכות הרשת בהשוואה למקבילותיה של ישראל בעולם המערבי יורדת. אכן, תיאוריות כלכלת התחרות גורסות כי הגברת תחרות מובילה לרוב לשיפור במחיר, באיכות ובפרמטרים נוספים, והדבר גם הובע בפסקי דין ובהחלטות רשות ההגבלים העסקיים. ובכל זאת, אם אכן המדובר במושכלת יסוד, מדוע בשוק הסלולר הגברת התחרות משפיעה רק על המחיר, שהלך וירד משנה לשנה, ולא על איכות הרשת שכבר מספר שנים "תקועה" בדור הרביעי ולא מראה סימנים של תזוזה קדימה כמו ברוב מדינות העולם המערבי? היעלה על הדעת שדווקא מעצמת חדשנות וטכנולוגיה כישראל תפגר שנות דור (במונחי תקשורת) אחרי מקבילותיה?

תשובה אפשרית לפרדוקס, סיפק לאחרונה מכתבו של סמנכ"ל בכיר במשרד התקשורת, חיים גרון, שפורסם בתקשורת. לדבריו, בשוק התקשורת ישנה סתירה מובנית בין התחרות על המחיר לעידוד השקעות. דהיינו, ככל שהמחיר נמוך יותר, כך נוצר תמריץ שלילי להשקעה בתשתיות מתקדמות. גרון קורא לחשב מסלול מחדש, לרבות בדמות הטלה של פיקוח על מחירי מינימום לצרכן. בדעה שנחזית דומה מחזיק ד"ר עופר רז-דרור, סמנכ"ל הכלכלה במשרד התקשורת, שבראיון ל"גלובס" ציין כי רמת המחירים בענף הסלולר איננה מאפשרת השקעות בטווח הארוך, ושלא יזיק אם ההכנסה החודשית של חברות הסלולר מכל לקוח תעלה בכמה שקלים, לטובת הצרכנים בטווח הבינוני והארוך.

עמדת שני הסמנכ"לים משקפת את ההבנה שרמת הרווחיות הנוכחית בשוק הסלולר מקטינה את התמריצים של החברות להשקיע בתשתיות, ושהצעדים שננקטו בשנים האחרונות להגברת התחרות על המחיר לצרכן, ובמיוחד הכנסתם של מפעילים חדשים לשוק, באו על חשבון התמריצים להשקעה בתשתיות. הנה לנו התנגשות קלאסית בין רווחת הצרכן שבאה לידי ביטוי במחיר השירות, לבין הרווחה המצרפית שבאה לידי ביטוי בהשקעות בתשתיות. האמנם מדובר בערכים מתנגשים? האם כעת צריך משרד התקשורת לשנות כיוון ולהעדיף רווחה מצרפית על פני רווחתו של הצרכן?

למען האמת, הדילמה בדבר בכירות שיקולי תחרות על המחיר ורווחת הצרכן על פני שיקולים אחרים, כדוגמת שיקולי יעילות כלכלית והגדלת הרווחה המצרפית, איננה חדשה. המדובר בסוגיה שהתחבטו בה רשויות תחרות משך שנים רבות. אחת הטענות המרכזיות נגד שקילת שיקולים של יעילות כלכלית היא שיתרונותיה אינם וודאיים, בעוד שהפגיעה בצרכן ודאית יותר. מסיבה זו, ואחרות, נקבע בהנחיות של רשות ההגבלים העסקיים שגם אם יש מקום לשקול שיקולים של יעילות כלכלית במסגרת בדיקה של מיזוגים, יש לעשות זאת במקרים בהם יוכח שהיעילות תביא בסופו של יום להגדלת הרווחה של הצרכן - בין אם על-ידי ירידה במחיר ובין אם על-ידי שיפור באיכות של המוצר או השירות - וזאת תנבע מהמיזוג עצמו.

לדעתנו, ענף הסלולר הוא ככל הנראה אחד מאותם מקרים חריגים בהם מן הראוי לשקול גם שיקולים "חוץ-מחיריים", ובפרט את האינטרס הציבורי בעידוד השקעות בתשתיות. ייתכן כי בשוק הסלולר היעילות המקסימלית תושג במספר מועט יותר של מפעילים המחזיקים בתשתית עצמאית ורק כך תתאפשר השקעה בשיפור האיכות של תשתיות הסלולר בישראל.

אם אכן זה המצב, הרי שהפתרון לסטגנציה בהשקעות לא צפוי להימצא בדרך של הוספת רגולציה כדוגמת פיקוח על מחירי מינימום, אלא בדרך של הסרת רגולציה, כגון זו המונעת מיזוגים מתבקשים בשוק הסלולר ואיחוד של תשתיות.

כיום נראה כי יש לערוך חשיבה מחודשת בנושא זה ולהשתחרר מה"מונופולין" שהעניקו הרגולטורים למחיר השירות, משל היה חזות הכול. לנוכח מיזוגים אפשריים בענף, שלהערכתנו במוקדם או במאוחר יהיו בלתי נמנעים, צפויה נקודת מבחן ביחס לעמדת הרגולטורים, וזו תטמון בחובה גם, כמקווה, הזדמנות לשינוי המגמה לקראת שובן של ההשקעות הנדרשות בתחום ושובה של ישראל למקומה הראוי גם בענף חשוב זה.

הכותבים הם ממשרד גורניצקי ושות'. ייצגו את גולן טלקום בבקשת המיזוג עם סלקום.