ההורים בבית תפילה, הילדים בשמרטפייה. מי צריך לשלם ארנונה?

האם עירייה יכולה לחייב פעוטון השייך לבית תפילה בארנונה? במקרה המיוחד שנוגע לקהילה משיחית שהפעילה בית תפילה בחיפה, חייבה העירייה את מרתף המבנה בארנונה משום ששימש כפעוטון. הקהילה הגישה ערעור לבית המשפט, שקיבל את טענתה כי מדובר במספר זעום של ילדים שהוריהם משאירים אותם בפעוטון בזמן התפילה. על כן, קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה את הערעור וקבע כי מרתף המבנה שמשמש פעוטון פטור מארנונה.

מדובר בקהילה משיחית בשם "בית חסדא" שהיא עמותה רשומה, המחזיקה בנכס ברחוב אלנבי 59 בחיפה. הנכס משמש ברובו כבית תפילה, שבו מתכנסים חברי הקהילה בכל יום רביעי ובכל שבת באופן קבוע, ובימים אחרים לא קבועים לתפילה וללימוד בכתבי קודש. הנכס כולל אולם קהילה בשטח 158 מ"ר המסווג כבית תפילה ויש לו כניסה נפרדת. בחלק נוסף של הבניין ישנו מרתף בשטח 28 מ"ר, קומת קרקע וקומת חדרי לימוד לילדים מגיל הגן עד כיתה ז', בשטח של 102 מ"ר.

במאי 2015 נערך ביקור מטעם מפקח מטעם העירייה, שכתב בדוח כי קיימת כניסה נפרדת לגן ילדים מבית התפילה, ושאת הגן פוקדים ילדים שהוריהם באים להתפלל. על כן הודיעה עיריית חיפה לעמותה כי עליה לשלם ארנונה על החלק של הגן הנפרד מבית התפילה תחת סיוג "פעוטון".

בפברואר 2016 הגישה העמותה השגה על החיוב, ולאחר שההשגה נדחתה הגישה ערר לוועדת הערר של עיריית חיפה. הטענה העיקרית כי המרתף משמש ביום שבת שעה אחת ביום לשמירה על ילדי המתפללים באולם הקהילה הנמצא סמוך למרתף על ידי מתנדבים, וכי לא היה מקום לחייב את המרתף בסיווג עצמאי של "פעוטון" ויש לראות בו חלק המשמש לצרכים של העמותה הנובעים מקיום תפילה ולימודי דת שלה.

כזכור, פקודת העיריות קובעת כי מוסדות דת כגון בית כנסת, מסגד או כנסייה, וכן חלק ממבנה שייעודו העיקרי הוא בית תפילה ולימודי דת, ושאין בו פעילות עסקית, פטור מארנונה, והעמותה טענה בערעור כי המרתף משמש לצרכים הנובעים מקיום התפילה ולימודי הדת.

למרות זאת קבעה ועדת הערר בספטמבר 2017 כי המרתף אינו עונה על הגדרת שטח הפטור מארנונה וקיבלה את עמדת עיריית חיפה כי המרתף שוכן בבניין נפרד מבית התפילה, ולמרות שלא מדובר בפעילות עסקית, השימוש במרתף אינו נלווה לבית התפילה, כאשר הפטור מוענק רק לנכס שייעודו העיקרי הוא קיום תפילה.

"לא ניתן לקיים תפילה כשתינוקות בוכים"

על החלטה זו הגישה העמותה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה באמצעות עו"ד מרווין קרמר, ובה נטען כי העמותה ביקשה לאחד את שתי היחידות, וכי מדובר באותה חלקה ובאותו בניין וכי "לא ניתן לקיים תפילה כאשר תינוקות בוכים ולכן נדרשת שמרטפייה בה שומרות על התינוקות מתנדבות מהקהילה".

שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה ברכה בר-זיו, הזכירה כי הפטור מארנונה ניתן לבית תפילה שיעודו קיום תפילה ושימושים נוספים כמו לימודי דת או צרכים הנובעים מקיום התפילה ושאין בו פעילות עסקית. "אין חולק כי אין מדובר בפעילות עסקית בכל חלקי הנכס", קבעה בר-זיו, "אין גם חולק כי החלק העיקרי של הנכס משמש לתפילה או ללימודי דת".

בר-זיו התייחסה גם לעדות נציגת העמותה בפני ועדת הערר במסגרתה טענה כי הילדים שוהים שעה עד שעה וחצי בפעוטון בזמן שהוריהם מתפללים, ונערות צעירות שומרות על הילדים, כאשר בכל זמן נתון שוהים בפעוטון 3-7 ילדים החל מתינוקות ועד פעוטות בגילאי 3-3.5.

"בשים לב לאופי הפעילות, היקפה ומועדיה - אני סבורה כי יש לראות במקום 'שמרטפיה' שפעילותה אינה עומדת בפני עצמה , אלא שהיא חלק בלתי נפרד מהפעילות העיקרית - התפילה", קבעה בר-זיו. "היא פועלת אך ורק בשעות בהן יש תפילה, השמירה על הילדים לא מבוצעת על ידי גננת או אלא על ידי אחת מחברות הקהילה וילדות העוזרות לה, ומספר הילדים מצומצם ביותר".

לדבריה, כל הפסיקה אליה הפנתה ועדת הערר שדחתה את הבקשה לפטור את הפעוטון מתשלום ארנונה, שקבעו כי יש לפטור חלקים של נכס שאינם משמשים לתפילה, התייחסו לחלקים של נכס שהפעילות בהם עומדת בפני עצמה ולא תלויה בפעילות של בית התפילה. היא הוסיפה כי הזיקה בין בית התפילה לשמטרפייה היא זיקה של ממש ואף זיקה הכרחית. ובנוסף דחתה את הטענה כי למרתף כניסה נפרדת וקבעה כי מדובר בטענה לא רלוונטית לצורך סיווג הנכס. "לפיכך אני מקבלת את הערעור וקובעת כי המערערת זכאית לפטור מארנונה למרתף" קבעה בר-זיו והחליטה שלא תחייב את עיריית חיפה בהוצאות.

"גם למיעוטים חופש פולחן"

לדברי עו"ד מוטי איצקוביץ ממשרד כץ, גבע, איצקוביץ (KGI) המתמחה במיסוי מוניציפלי, "בנוסף לפטור בחוק הקיים לבתי כנסת, המחוקק נתן פטור מארנונה גם לבתי תפילה של עדות אחרות, לרבות למסגד, כנסייה או לבית תפילה אחר. מדובר בהוראת פטור נפרדת. מטבע הדברים, בשל היות הפטור פטור מוחלט, עושות הרשויות מאמץ לצמצם את תחולתו רק לאזורי התפילה. אולם, גם המחוקק הכיר בכך שהפטור חל גם על שימושים נוספים, הנובעים מהצורך של תפילה, שלא נועדו לשימוש עסקי.

"בפסק הדין הכיר בית המשפט ב'שמרטפייה' שנועדה לשמור על ילדי המתפללים, שממוקמת באותו הנכס, וקבע שהיא מהווה חלק מהפעילות הכוללת של בית התפילה. פסק הדין מאפשר גם למיעוטים חופש פולחן ומכיר בכך שמדובר בפעילות רחבה, שכוללת גם פונקציות תומכות, ובמקרה זה שמרטפייה".