2018 הייתה בשביל נתניהו פרומו לשנת בחירות

בדמי ימיה של הממשלה ה-34, אם יש מילה שנכון לעכשיו מסכמת יותר מכל את הקדנציה האחרונה של בנימין נתניהו כראש ממשלה זו עזה.

הקדנציה הרביעית של נתניהו החלה כחצי שנה אחרי מלחמת צוק איתן. היא היתה ארוכה יותר, ממושכת יותר ומטילת אימה בהרבה משתי המערכות הקודמות לה: עופרת יצוקה ועמוד ענן. היא הסתיימה בתיקו מהדהד עם נטייה קלה לטובת ישראל. למרות הכל היא לא סיכלה לנתניהו את האפשרות להרכיב ממשלה נוספת ולגרוף הישג מרשים של 30 מנדטים לליכוד.

בקרוב יסתיימו ארבע שנים נוספות של שריפות, רקטות, אלימות בגבול, ופתרון מדיני עדיין לא נראה באופק - אף אחד מאלו לא מסכן גם עתה באופן מהותי את מעמדו הפוליטי של נתניהו.

לרגעים ספורים בקדנציה האחרונה היה נדמה שזה כבר לא ככה. שתדמיתו הציבורית של נתניהו כמר ביטחון נסדקת. ברקע ניתן היה למצוא הדלפות חוזרות ונשנות מהקבינט, קולות ששי קרב מימין, שני שרי ביטחון שהתפטרו, אולטימטום של הבית היהודי, מחאות אזרחיות אותנטיות של תושבי הדרום (מצד כאלה שמשתייכים ל"בייס" של נתניהו), תמונות קשות של מזומנים שעוברים לעזה במזוודות ובאישור ישראלי, ובעיקר מציאות יומיומית מטרידה, סיזיפית ומורטת עצבים.

כל אלו הסתיימו כשלפי שעה ידו של נתניהו על העליונה, לפחות מהבחינה הפוליטית. מועד הבחירות נדחה עד לרגע מתאים שיתאים לו ובוודאי לרגע שיהיה מתאים לו יותר מזה שכמעט ונכפה עליו בחודש הקודם. בינתיים, נתניהו הרחיק את עצמו מהביקורת הציבורית על האש בגזרה הדרומית כשצה"ל יצא למבצע חיסול מנהרות בגזרה הצפונית והוא הצליח לקנות לעצמו עוד כמה שעות מסך בדמות החדשה שלו כשר הביטחון.

אלא שהרחק מעזה, בצפון, במשמרתו של ראש הממשלה שהוא כאמור גם שר ביטחון וגם שר חוץ מתנהל קרב התחמשות המסוכן ביותר עבור ישראל. טילים מונחים-מדוייקים, נושאי GPS שהועברו אל לבנון וכן התבססות כוחות איראניים בתוך סוריה, הם באמת הדבר שמדיר שינה מעיניו ומהצמרת הצבאית-ביטחונית כולה.

הפלת המטוס הרוסי בשטח סוריה עדיין נמצאת ברקע, מבעבעת ומאיימת גם היא לטרוף את הקלפים. הכל בשליטה בינתיים, בעיקר שליטה של איש אחד, הלא הוא נתניהו. גם כשהוא מחזיק במושכות בבטחה, הסיטואציה שבה יש נתניהו אחד שעל כתפיו מונח הכל, יכולה להיות מדאיגה, כמעט מסוכנת, ולו רק מהטעם שאין אדם אחד שגם יכול גלם את כל התפקידים וגם לדבוק בדמוקרטיה ובשלטון תקין.

לכן, את שנת 2018 של נתניהו אפשר בקלות להכתיר ביתר שאת גם כשנת הריכוזיות של ראש הממשלה. הוא אוחז (נכון לכתיבת שורות אלה) מבלי שום רצון אמיתי לשחרר גם בתיקי החוץ והביטחון, הוא גם שר הבריאות (הגם שבתואר ולא בפועל) וכמובן גם ראש הממשלה. הוא שולח את זרועותיו לכל אגפי השלטון בישראל, יש שיאמרו אף באופן שמכרסם בשיטת האיזונים והבלמים הקריטית למדינה דמוקרטית.

נתניהו של שלהי 2018 הוא האיש החזק של מערך הסייבר והמועצה לבטחון לאומי, מוטת כנפיו פרושה על המוסד, השב״כ, אגף המודיעין והמבצעים, הרטמכ״ל וסגנו. הוא אחראי לכשירות הצה״לית ולתקציב הביטחון בימים רגישים ועדינים של פרישת רמטכ"ל. באוויר, בים ביבשה ובשירות החוץ נתניהו הוא האיש החזק, הוא הפנים של מדינת ישראל והוא המוציא והמביא.

ואכן, בהקשר של מדיניות החוץ, אפשר לסכם את השנה כמוצלחת מאוד מבחינתו. ללא ציניות. מהיחסים החמים עם הממשל האמריקאי דרך המפגשים התכופים עם שועי עולם לרבות במדינות שלישראל אין או כמעט ואין יחסים דיפלומטיים איתם. העברת השגרירות האמריקאית לירושלים היא ודאי נקודת ציון חיובית מבחינתו כמו גם נאום הקלסרים וביטול הסכם הגרעין. עם שורת ההישגים הללו לנתניהו אין אלא להצטער שלא פירק את הממשלה כבר בחודש מאי האחרון והלך לבחירות אחרי הזכייה באירוויזיון והישגי הגרעין - וזה עוד בחודש שממילא מועדף עליו לבחירות באופן כללי כשהוא זוכה לזמן מסך ממלכתי ביום הזיכרון והעצמאות. סביר להניח שתהיה לו הזדמנות לשידור חוזר במאי השנה.

לבחירות הקרובות יגיע נתניהו עם מפלגה נטולת כוכבים ומרובת אומרי הן. עם שותפים קואליציוניים פוטנציאליים שמחשבים את קץ שלטונו לאחור ועם ערימה של חשדות פליליים. למרות כל אלו הסקרים מנבאים לו הצלחה כבירה. הציבור עדיין לא מזהה אלטרנטיבה לנתניהו, לא משמאל, לא מהמרכז וגם לא מהליכוד עצמו.

מה שבכל זאת יכול לאתגר אותו הם רגעי ההכרעה המתקרבים בתיקי 1000, 2000 ו-4000. בפעם האחרונה שהיה כאן ראש ממשלה שנגדו הצטברו שלוש המלצות משטרה לכתבי אישום, העניין הסתיים בישיבה בין כתלי הכלא (אהוד אולמרט). גם בתחום העבירות המיוחסות לו, מבלי לנקוט עמדה ביחס לחשדות ברור כבר עכשיו שנתניהו מתכוון לשחק גם את המשחק המשפטי בצורה מתוחכמת יותר, בדיוק כשם שהוא מתמרן בזירה הפוליטית היטב. גם בעניין ההתמודדות עם תיקי ראש הממשלה, כך גם ההתגוננות מפניהם מתבצעת ברובה בתקשורת. אם יש תיק אחד שנתניהו ודאי מצטער שלא יכול היה להמשיך להחזיק בעצמו הרי זה תיק התקשורת. אבל לא נורא, במקומו יושב על הכיסא החנפן המושלם, שהיה יכול להימצא בין שורות הליכוד.