מפעל הפלדה הסיני שמטלטל את המסחר העולמי

סין השאירה מאחור עשרות שנות עוני כשסגן ראש הממשלה, דנג שיאופינג, טס ליפן ב-1978 לחתום על הסכם שלום היסטורי בין שתי המדינות. מסעותיו של דנג ביפן כללו ביקור מוצנע במפעל ייצור פלדה שפעל בטכנולוגיות העדכניות ביותר.

מפעל הפלדה היפני ההוא נחשב למודל שעליו התבסס מפעל הייצור הראשון, באוסטיל (Baosteel) שממשלת סין רצתה לבנות בשנחאי כאחד מעמודי התווך של תוכניתה להפוך את כלכלתה החקלאית של המדינה לכלכלה תעשייתית רבת עוצמה.

תג המחיר הראשוני של באוסטיל היה גבוה: 6 מיליארד דולר, או פי 36 מיתרות המט"ח של סין באותה העת. תגובתו של דנג הפכה לחלק מהפולקלור הלאומי: "אם אנחנו כבר עושים את זה, בואו נעשה את זה בגדול".

דנג, שנפטר ב-1997, לא זכה לראות לאיזה גודל הגיע הפרויקט. בעת ביקורו ביפן, ייצרה סין 4% בלבד מהפלדה בעולם. השנה עומדת סין לייצר יותר מ-50% מהפלדה בעולם - כמות שיא של 923 מיליון טונות, על פי אומדן הממשלה. ב-1993 ייצרה סין לראשונה יותר פלדה מארה"ב, וב-1996 יותר מיפן, ואשתקד היא ייצרה פי שלושה מכמות הפלדה שייצרו ארה"ב, רוסיה ויפן ביחד. הפלדה הפכה את תעשיות בניית כלי השיט והרכב של סין לגדולות ביותר בעולם.

בארה"ב משמשת הפלדה הסינית לייצור כל פריט שהוא - החל בגשרים וצינורות נפט וכלה במכשירי חשמל לבית וסכו"ם.

בתוך ארבעים שנים של מאמצים חסרי לאות הפכה סין למעצמת פלדה. הודות לביקוש העולמי, הסובסידיות הממשלתיות, ההלוואות הזולות והטבות המס, הפכה כלכלת המדינה מאחת העניות ביותר בעולם לכלכלה השנייה בגודלה. זוהי אחת הסיבות העיקריות למתח הנוכחי ביחסי הסחר בכלכלה העולמית.

במארס הטיל הנשיא טראמפ, מטעמי בטחון לאומי לדבריו, מכס מגן בסך 25% על כל יבוא הפלדה. משרד האוצר אמר שיבוא הפלדה - בייחוד מסין - הוא שגרם לסגירת מחצית ממפעלי פלדה בארה"ב מאז 2001, ולצניחה של 35% במספר עובדי תעשיית הפלדה.

"השווקים החופשיים ברחבי העולם נפגעים מעודפי הפלדה הגדולים והכרוניים, וסין היא הסיבה העיקרית לכך", אמר משרד המסחר האמריקאי. המתח ביחסי הסחר בין ארה"ב לסין ממשיך לבעבע באיטיות. ההסכם שהשיגו החודש טראמפ ונשיא סין שי ג'ינפינג מהווה הפוגה זמנית במקביל להימשכות המו"מ.

עימות רב שנים עם המערב

מי שרוצה להבין כיצד הפכה סין לשחקנית דומיננטית בתחום הפלדה, ומה עלולות להיות ההשלכות העולמיות של הדבר, יוכל למצוא תשובות בסיפורה של באוסטיל, שהיא היום יצרנית הפלדה השנייה בגודלה בעולם אחרי ארסלור מיטל. החברה הפכה ליעד מוכר בעימות רב-השנים שלה עם מתחרות ורגולטורים באירופה ובארה"ב, וכן במסגרת ארגון הסחר העולמי.

כמה חודשים לאחר ביקורו ביפן הפך דנג למנהיג העליון של סין, ובאוסטיל פרצה את הדרך במצעד עטור בלונים באזור ששמו באושן - "הר האוצר" - ששטחו גדול פי שבעה משטחה של מנהטן.

"בסופו של דבר סין תוכל לפתח תעשיית פלדה שווה בגודלה לתעשיות הפלדה של ארה"ב, ברית המועצות ויפן", העריך ה-CIA ב-1979, בדוח ששוחרר לציבור לאחר עשרות שנים. הערכה זו התגלתה כאומדן חסר.

תחילה הגבילה סין את יצוא הפלדה שלה ל-10% מתפוקת באוסטיל, במטרה להבטיח אספקה לשוק הביתי, אבל אז גילתה המדינה שהיצוא מסייע לה לצבור מט"ח, ומגבלת היצוא הוסרה בסוף שנות התשעים. התפשטות מפעלי הפלדה הממשלתיים לכל 23 המחוזות בסין התפיחה את יצוא הפלדה הסיני לרמה של 25% מסך יצוא הפלדה העולמי.

זמן קצר לאחר שסין החליטה לבסס את עתידה הכלכלי על הסחר, החלו מדינות אחרות להטיח בה האשמות שהיא מציפה את השוק, כלומר מוכרת בחו"ל מוצרים במחיר נמוך מעלות ייצורם. מדובר במגוון של מוצרים, החל בחומרי ניקוי וכלה בקולטי שמש ובקרשי גיהוץ. שליש מתלונות הסחר שהגישו המדינות בעלות הכלכלות הגדולות בעולם - 20G - נגד סין מתחילת 2001 מתייחסות להצפת מוצרי פלדה.

ב-2016 העסיקה תעשיית הפלדה הסינית כ-5 מיליון עובדים. תעסוקה זו חילצה את העובדים מהתנודות הברוטליות בענף החקלאות והעניקה להם את הביטחון הכרוך בעבודה במפעלים ממשלתיים שסיפקו לעתים קרובות דיור חינמי או מסובסד וכן גישה לבתי חולים ובתי ספר.

תעשיית הפלדה בנתה אימפריות ספנות כדי להבטיח גישה לפחם האוסטרלי ולעפרות הברזל הברזילאיות המשמשות בייצור הפלדה, ואף שילשה את רשת פסי הרכבת בסין בשנים 1975-2017 - מה שהאיץ את הגאות התעשייתית בסין.

הזינוק בייצור הפיל את המחירים

הזינוק בייצור הפלדה הסיני הפיל את המחירים בעולם בשיעור מדהים של 57% בשנים 2011-2015, והוביל לפיטוריהם של עשרות אלפי עובדים ברחבי העולם. ב-2016 כיתרו עובדי פלדה את מטה האיחוד האירופי בבריסל ודרשו לנקוט צעדים לבלימת ההצפה הסינית.

בערך באותה העת, במהלך המרוץ לבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016, הבטיח טראמפ להטיל מכסי מגן גבוהים על היבוא "הדורסני" לארה"ב של מוצרי פלדה סיניים.

בייג'ין טענה כי ארה"ב תומכת בפרוטקציוניזם בתחום הסחר, וכי סין היא שמגינה על השווקים החופשיים.

במשך עשרות שנים נראו מפעלי הפלדה בסין כמקשה אחת עם ממשלת סין, והם הופעלו בידי המתכננים המרכזיים ונתמכו באמצעות הענקת קרקע חינמית, אנרגיה זולה, הון ממשלתי והלוואות בריבית נמוכה.

במשך שנים לא עורר הסדר זה עניין מחוץ לסין, אך הדברים השתנו כשסין הצטרפה ב-2001 לארגון הסחר הבינלאומי, ונהנתה ממכסי מגן נמוכים משמעותית למוצריה. בחמש השנים שלאחר מכן, זינק היבוא של סין לרמה של 8% מהתמ"ג, לעומת רמה קודמת של 2%, על פי נתונים רשמיים. עובדים בעלי הכנסה נמוכה נהרו בהמוניהם מהחוות החקלאיות למפעלים בערים המתועשות של המדינה.

תפריט הסובסידיות העשיר סייע ליצרניות הפלדה הסיניות למכור את מוצריהן במחירים נמוכים ב-20%-40% ממחיריהן של היצרניות האמריקאיות. ב-2006 ביצעו הרגולטורים האמריקאים את המהלך הראשון שלהם נגד יבוא הפלדה הסיני, ופתחו בחקירה שהעלתה כי בייג'ין סיפקה סובסידיות לייצור צינורות בשיעור של 30%-45% מעלות המוצר.

משרד המסחר הסיני הכחיש את הטענה, ואמר כי הפך ל"שעיר לעזאזל של הפרוטקציוניזם בתחום הסחר".

עם הצטרפותה לארגון הסחר העולמי הסכימה סין לחשוף את הסובסידיות באופן מלא. היא נדרשה לדווח מדי שנתיים על הסובסידיות, אך רק ב-2016 - באיחוד של 15 שנים, - סיפקה בייג'ין דין וחשבון על הסובסידיות שמעניקות הממשלות המקומיות. המספרים שבהם נקבה גרמו לאנליסטים להעריך שהסובסידיות גדולות בהרבה, וקרוב לוודאי שמשנת 2000 הן הסתכמו ב"מאות מיליארדי דולרים".

ב-2016 ערכו פקידים אמריקאים חקירה בת שישה חודשים בתגובה לתלונות מצדה של תעשיית הפלדה האמריקאית. הפקידים הגיעו למסקנה שסין סיפקה סובסידיות למוצרים מפלדה עמידה לחלודה, כולל מוצרים של באוסטיל, בשווי של כ-40% מסכומי המכירה.

מי שפוסק בתלונות כאלה הם רגולטורים בוועדת הסחר הבינלאומית של ארה"ב. הם מחשבים את ההשפעה על בסיס ראיונות עם נציגי חברות שנפגעו, ומנתחים גורמים כמו מחירי חומרי הגלם בעולם ותעריפי הובלת המטענים.

באוסטיל הכחישה את הטענות, וטענה שפעילויותיה מבוססות על "כוחות השוק".

מלבד הסובסידיות, זכתה ענקית הפלדה לתמיכה נוספת מבית. בייג'ין - שמתמודדת עם היחלשות המחירים בעולם ועם חוב תופח - אילצה מפעלים קטנים להיסגר. הממשלה סייעה לבאוסטיל באמצעות קידום מיזוגה עם יריבתה הגדולה ביותר ב-2016, במהלך שכמעט הכפיל את יכולת הייצור של באוסטיל.

מבול של מזלגות וסכינים

בינתיים, באוסטיל, שמייצאת ל-40 מדינות, מספקת פלדה לרבות מהחברות הסיניות שחולשות על תשתיות הסחר העולמי. בין היתר היא הספקית הגדולה ביותר של CIMC, החברה הסינית הממשלתית שמייצרת מחצית ממכולות המטען בעולם.

"החברה שלנו הייתה מעורבת למעשה בפריצת הדרך בתחום המכולות ופלטפורמות המכולות בשנות השבעים", אמר פרנק כץ, יו"ר Cheetah Chassis, הפועלת מפנסילבניה. "כיום אף אחד לא בונה מכולות בארה"ב. כולן נבנות בידיCIMC בסין. ולאחרונה החליטה CIMC שהיא הולכת להשתלט גם על עסקי פלטפורמות המכולות".

באוסטיל מספקת פלדה גם לחברה סינית ממשלתית שמייצרת 70% מעגורני נמלי הים בעולם.

ג'ון וולף, מנכ"ל The Northwest Seaport Alliance, שמנהלת פעילויות מטען בכל נמלי הים בסיאטל וטקומה, וושינגטון, אמר כי "אין יצרנית אמריקאית מקבילה של עגורני נמל, ויש מעט מאוד חלופות בעולם ליצרניות הסיניות".

באוסטיל המטירה על ארה"ב גם מבול של מזלגות, סכינים וכפות. ב-1996 סיפקה סין 20% מהסכו"ם המיובא בארה"ב, ואשתקד היא סיפקה 67% ממנו. חנויות כולבו שנהגו להציע מותגי סכו"ם אמריקאיים מציעות יותר ויותר סכו"ם גנרי מתוצרת סין.

בתערוכות של התעשייה ראה מנכ"ל יצרנית הסכו"ם האמריקאית Sherrill Manufacturing, גרגורי אוונס, כיצד הסינים מתפתחים במרוצת השנים ממוכרים לא-מתוחכמים שהציעו את מרכולתם בדוכנים קטנים לבעלים של מותגים מובילים באולם המרכזי.

"נאלצנו להמציא את עצמנו לגמרי מחדש", אמר אוונס.