להעניש מעסיקים שלא הפקידו כספי פנסיה

פעמים רבות אי-עשייתו של מעשה מהדהדת הרבה יותר מעשיית המעשה עצמו. החל מנובמבר כל העובדים במשק יכולים להפקיד את כספי הפנסיה שלהם בקרנות פנסיה שזכו למעמד של "קרנות מוזלות", המציעות דמי ניהול נמוכים. לכאורה מדובר בהישג משמעותי של אגף שוק ההון באוצר, אלא שבפועל, לצד חשיבותו של המהלך, הוא אינו פותר כלל ועיקר את אחת הבעיות המשמעותיות ביותר של הזכויות הפנסיוניות של העובדים המוחלשים בישראל.

עובדים רבים במשק מגלים, בדרך-כלל באיחור וכאשר החברה נקלעת לקשים, כי המעסיק לא "טרח" להפריש את כספי הפנסיה שלהם. כך יוצא שהורדת דמי הניהול של קרנות הפנסיה היא הדאגה האחרונה שלהם. הביטוח הפנסיוני של העובדים כולל כיסוי בעבור נכות ואובדן כושר עבודה, קצבה לשארים במקרה מוות חלילה וכמובן גמלה בעת היציאה לפנסיה והפרשה בעבור פיצויים.

למרבה הצער, לא מדובר במקרה בודד. אנו עדים לקבוצות עובדים שמקום עבודתם בסכנת פשיטת רגל, ורק בשלב הזה הם מגלים כי תוכנית הביטוח הפנסיוני שלהם לא קיימת עוד, והסיכוי שלהם לזכות בזכויותיהם - שואף לאפס. 

הפגיעה בכספי הפנסיה של עובדים אינה בבחינת "רעם ביום בהיר". מדובר בתהליך סדור, הדרגתי ובדרך-כלל מתוכנן מראש. אחרי מספר חודשים שכספי הפנסיה לא מגיעים ליעדם, מקבל העובד התרעה לתיבת הדואר בביתו. על-פי רוב, מספרים לנו העובדים, הם מגיעים עם המכתב למחלקת הכספים ו/או למחלקת משאבי אנוש. שם בדרך-כלל הם מקבלים תשובות מתחמקות שמאפשרות למעסיק להמשיך בדרכו, עד הסוף המר של העסק, שהוא לא פחות מקטסטרופלי מבחינת העובדים, שנותרים מחוסרי כל.

התנהלות זו, הרווחת כל-כך לאחרונה, היא גניבה של ממש. לא רק שהמעסיק לא ביצע את החובה המוטלת עליו בדין, הפרשת מעסיק לקרן הפנסיה, אלא הראה מצג של עסקים כרגיל וניכה את חלקו של העובד אך לא העבירם לקרן הפנסיה.

המחוקק הסמיך את קרנות הפנסיה "להיכנס לנעליו של העובד" ולהגיש במקומו תביעה להשבת הכספים. אלא שבפועל, לעתים קרובות הקרנות מועלות בתפקידן ואינן שומרות על העובדים. הן לא מתאמצות לנצל את עוצמתן הכלכלית ולתבוע בנחרצות את כספי העובד - למרות שלחברות יש סמכות ואחריות לפעול בשמם של המבוטחים, לדאוג לשלמות הקרן ולמנוע פגיעה במבוטחים.

בדרך-כלל הקרנות מסתפקות במכתב למעסיק, המבהיר כי הכספים לא הופקדו, ובכך מסתכם ההליך. כך מוצא את עצמו העובד בודד במערכה מול המעסיק מחד ומול חברות הביטוח מאידך ומנסה לעשות את אשר ביכולתו כדי שתוכנית הביטוח שלו לא תאבד מערכה ותתכלה. זו מערכה שמרבית העובדים לא יכולים לנצח בה.

ריבוי המקרים בהם העובדים נותרים מחוסרי כל מחייב את המדינה לעשיית מעשה. במקרים שבהם חברות הביטוח וקרנות הפנסיה משתהות ואינן תובעות בנחרצות את כספי העובד, המדינה צריכה לחייב אותן לנהוג אחרת. הרגולטור צריך להפעיל את מלוא כוחו כדי למנוע מקרים של פגיעה אנושה בזכויות הסוציאליות של עובדים בישראל ולייצר סנקציות מיידיות ואכיפה הדוקה נגד מעסיק שגורם לחיסול קרנות הפנסיה של עובדיו. המדינה צריכה לעשות הכול כדי לוודא שהעובדים לא יצטרכו לעמוד לבדם אל מול מעסיקים ולהגיש תביעות משפטיות כנגדם, בניסיון להחזיר את ביטחונם הסוציאלי שנגזל מהם. הורדת כמה אחוזים בדמי הניהול הפנסיוניים זה טוב ויפה, אבל מה היא שווה כשהעובד נותר בלי פנסיה?

הכותבת היא מומחית לדיני עבודה ולייצוג ועדי עובדים ואיגודים מקצועיים