לפני זמן קצר פרסם בג"ץ את פסק-הדין בעתירה שהגישה כוכבת "פרשת המסרונים", השופטת המודחת, רונית פוזננסקי-כץ: בג"ץ הטיל עלייה עונש של נזיפה וקבע כי השופטת תוכל לחזור לשיפוט כבר בחודש מרץ הקרוב. בכך, קיבל בג"ץ באופן חלקי את עתירתה של פוזננסקי-כץ וביטל את גזר הדין של בית הדין המשמעתי לשופטים שלפיו תועבר העותרת מכהונתה לצמיתות.
החלטתו של בית המשפט העליון התקבלה ברוב דעות (השופטים נועם סולברג ו-דפנה ברק-ארז, נגד דעתו של השופט עוזי פוגלמן). השופטים היו חלוקים על מספר סוגיות, ובראשן סוגיית הסמכות להטיל עונש של השעייה על השופטת.
פוגלמן וסולברג תמכו בהחלטתו של בית-הדין המשמעתי לשופטים בראשותו של נשיא העליון בדימוס, אשר גרוניס, בה נקבע כי העונש שעליו הסכימו השופטת והמדינה - השעיה לשנה - אינו מצוי בסמכות ביה"ד נוכח לשונו ותכליתו של החוק.
כך, למשל, התייחס לסוגיה זו השופט פוגלמן: " סביר להניח כי עת עסק המחוקק בגיבוש ההסדר המשמעתי שיחול על שופטים, היה מודע היטב לקיומו של מודל משמעתי בסיסי הכולל אמצעי משמעתי מסוג השעיה, העומד בצידו של אמצעי משמעת שעניינו סיום מוחלט של אפשרות העיסוק במקצוע הנדון. אף על פי כן, נמנע המחוקק מלאמץ הסדר משמעתי הכולל את שני אמצעי המשמעת האמורים גם ביחס לשופטים. תחת זאת בחר המחוקק לאמץ הסדר משמעתי ייחודי שאינו כולל אמצעי משמעת מסוג השעיה... אין מקום לספק כי היה מדובר בבחירה מודעת ומכוונת של המחוקק, אשר סבר כי אמצעי משמעת מסוג השעיה אינו אמצעי מתאים לשופטים".
לעומתם, השופטת ברק-ארז סברה כי לבית-הדין המשמעתי סמכות להטיל עונש של השעייה. לדבריה, "בעיקרו של דבר, אני סבורה, כעניין עקרוני היפה לעניינם של שופטים כפי שהוא יפה לעניינם של בעלי תפקידים אחרים, כי נכון שסולם הענישה יהיה מדורג ומידתי. עקרון המידתיות, שהתקבל בחוקי היסוד, הוא כיום עקרון יסוד חוקתי בשיטתנו."
עוד ציינה ברק-ארז: "אמון הציבור במערכת המשפט אמור להיות מבוסס על ההבנה שהדרישות משופטים הן גבוהות מאד, אך גם שופטים הם בני אדם. ההכרה בכך אמורה להתבטא בסולם ענישה מחמיר, אך גם מידתי. גישה זו עולה בקנה אחד עם התפיסה הכללית של המשפט הישראלי ובפרט בתחום הפלילי והמשמעתי, והיא מבטאת את המעמד החוקתי של עקרון המידתיות במשפטנו."
במישור האופרטיבי, נחלקו הדעות באופן שונה - סולסברג וברק-ארז סברו כי אין להותיר על כנו את עונש ההדחה לצמיתות, בעוד פוגלמן סבר כי העונש שהטיל ביה"ד הוא העונש הראוי.
דעתו של סולברג היתה כי לאור מכלול "הנסיבות המיוחדות" בתיק - ניתן להטיל על השופטת בדיעבד עונש של נזיפה המאפשר "ביצוע בקירוב" של הסדר הטיעון אליו הגיעה השופטת עם שרת המשפטים.
"הנסיבות המיוחדות" שצוינו בדעתו של סולברג התייחסו בעיקר לכך שהשופטת מושעית זמנית מיום 22.3.2018 ומשולם לה 50% מהשכר; לעובדה שהשופטת הסכימה לצאת לחופשה ללא תשלום עד ליום 22.3.2019; לכך שהשופטת התחייבה להימנע משמיעת תיקים פליליים למשך שנתיים; ולאור התחייבותה להשיב את השכר המופחת ששולם לה בתקופת ההשעיה.
סולברג ביקש להדגיש כי "נזיפה, כשלעצמה, אינה הולמת את חומרת מעשיה של העותרת. תמימי-דעים אנחנו, חברי, חברתי ואנוכי, כי צדקו שופטי בית הדין המשמעתי בכל אשר אמרו על אודות החומרה ועל הפגיעה הקשה באמון הציבור בשפיטה. לכתחילה, לוּ היתה בידינו הסמכות, ראוי היה לנקוט אמצעִי-משמעת חמור יותר של השעיה מן התפקיד."
עם זאת, ציין סולברג "אלא שסמכות אַיִן, ובמצב דברים זה יש לחתור לתוצאה המשקפת, עד כמה שניתן, את עמדתה העקרונית של הקובלת, שרת המשפטים, לגבי העונש ההולם, המידתי והמאוזן בנסיבות העניין. על דרך ההיקש, הרי זה מעין 'ביצוע בקירוב' של הסדר הטיעון."
לנוכח התפצלות הדעות ועל מנת שניתן יהיה להכריע בעתירה ולו בדעת רוב, השופטת ברק-ארז הצטרפה לתוצאה העונשית אליה הגיע השופט סולברג, אף שסברה כאמור כי לבית הדין המשמעתי יש סמכות להטיל עונש של השעיה.
השופט פוגלמן סבר בדעת מיעוט כי אין עילה להתערב בעונש שנגזר על השופטת וכי יש להותיר על כנה את החלטת בית-הדין להדיחה.
לדידו, "אין ספק כי הגנה על אמון הציבור במערכת המשפט אינה מחייבת לסיים את כהונתו של שופט בגין כל טעות באשר היא. ככל אדם בשר ודם, גם שופט עלול לטעות. אין למהר לקטוע את דרכו שבדרך כלל נבנתה בעמל רב, ובמקרים המתאימים יש לאפשר הזדמנות שנייה... ואולם, השקפתי היא כי הגנה על אמון הציבור מחייבת כי נקבע שישנן טעויות שביצע שופט שעוצמתן מחייבת הפסקת הכהונה לצמיתות".
פוגלמן התייחס להחלפת המסרונים בין פוזננסקי לתובע, שחם-שביט (וראו בהמשך), וציין כי מדובר במעשים חמורים: "לא ניתן להפריז בחומרת ההתנהלות המתוארת ובעוצמת פגיעתה בערכי היסוד השיפוטיים", הוא ציין. עוד הוסיף פוגלמן: "מדובר בהתנהלות פסולה של העותרת (פוזננסקי-כץ), העומדת בזיקה ישירה ללב תפקידה בהליך השיפוטי, ויש בה משום פגיעה מהותית בטוהר ההליך השיפוטי. ודוקו: אין בכוונתי לרמוז כהוא זה כי הדברים נעשו מתוך מניע פסול או מתוך כוונה שאינה טובה. דא עקא, ש'העיוורון הנורמטיבי' שבו לקתה העותרת בהקשר זה, והפגיעה בטוהר ההליך כפועל יוצא מכך, מחייבים תגובה משמעתית הולמת שגם נושאת בחובה מסר ברור לכל שופטי ישראל".
התנהגות שאינה הולמת שופט
"פרשת המסרונים" התפוצצה ב-25 בפברואר האחרון, אז נחשף במהדורת החדשות של ערוץ עשר כי בהארכות המעצר בפרשת בזק הוחלפו מסרונים בוואטסאפ בין השופטת פוזננסקי-כץ שדנה בדיוני המעצר - בין היתר של ניר חפץ, לשעבר יועץ התקשורת של ראש הממשלה בנימין נתניהו; ושל שאול אלוביץ, בעל השליטה בבזק - לבין עו"ד שחם-שביט, שייצג באותם תיקים את רשות ניירות ערך החוקרת ביחד עם המשטרה את הפרשה.
מוקדם יותר השבוע התקבל ערעורו של עו"ד שחם שביט על החלטת בית הדין המשמעתי של נציבות שירות המדינה שקבע כי יש להדיחו מתפקידו בעקבות הפרשה עד לשנת 2020, ונקבע כי הוא יוכל לשוב לתפקידו בעוד כחודשיים.
ב-27 בפברואר המליץ נציב התלונות על השופטים, השופט אליעזר ריבלין, להעמיד את השופטת פוזננסקי-כץ לדין משמעתי בבית הדין המשמעתי לשופטים - אך לא לדין פלילי. ב-15 באפריל הורשעה פוזננסקי-כץ על-ידי בית הדין המשמעתי בראשות נשיא העליון בדימוס, אשר גרוניס, במסגרת הסדר, בעבירת משמעת של התנהגות באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל ובהפרה של כללי האתיקה לשופטים.
הצדדים הגיעו להסכמה כי העונש שיוטל על פוזננסקי-כץ יהיה עונש של השעיה משיפוט. התביעה עתרה לכך שההשעיה של פוזננסקי-כץ תהיה למשך שנה, ואילו השופטת וסנגוריה ביקשו כי ההשעיה תהיה לתקופה מינימלית - מהיום שבו נחשף אירוע המסרונים (אז היא הושעתה באופן זמני) ועד מתן גזר הדין. ב-18 ביולי דחה בית הדין המשמעתי את ההסדר והורה על הדחת השופטת. אחד הנימוקים המרכזיים להשעיה היה קביעת בית הדין המשמעתי כי אין לו סמכות חוקית להטיל סנקציה משמעתית של השעיה.
בחוות-הדעת המרכזית שכתב גרוניס, נפסק כי בחוק בתי המשפט לא נכלל אמצעי של השעיה מכהונה כעונש שבית הדין המשמעתי יכול להטיל, וכי "אי-כלילתה של השעיה ברשימת אמצעי המשמעת המנויים בסעיף 19 לחוק בתי המשפט, נובעת מבחירה מודעת ושקולה של המחוקק, לא מטעות, לא משכחה, לא מחוסר תשומת-לב. אף אין מדובר בתוצאה אבסורדית". עוד נפסק כי "הסכמת הצדדים כשלעצמה אינה יכולה להוות מקור סמכות להטלת אמצעי משמעת".
באשר למקרה הספציפי של פוזננסקי-כץ, צוין כי אמנם במבט ראשון נראה כי אמצעי של השעיה חמור הוא יתר על המידה, אולם בסופו של דבר החומרה היתרה בה ראה בית הדין את התנהלותה של השופטת הובילה למסקנה כי יש להורות על סיום כהונתה.
השופטים ניל הנדל ואסתר הלמן הצטרפו למסקנתו של הנשיא גרוניס והוסיפו הערות שונות לתמיכה במסקנה, שלפיה הסעד של העברה מכהונה הוא כאמור הסעד ההולם לנסיבות המקרה.
תום-לב, טעות ותמימות
השופטת פוזננסקי-כץ עתרה לבג"ץ נגד החלטת בית הדין המשמעתי לשופטים. בעתירה לבג"ץ טענה השופטת המודחת - באמצעות עורכי הדין רם כספי ופיני רובין - כי בית הדין המשמעתי טעה כשהגיע למסקנה כי אין לו סמכות להשעות אותה לתקופה קצובה משיפוט, ולכן בחר להדיח אותה משיפוט לתמיד.
לטענה השופטת המודחת, בניגוד לקביעת בית הדין המשמעתי, "לבית הדין המשמעתי סמכות להטיל עונש משמעתי של 'העברה מן הכהונה' לתקופה קצובה", וכי "גם אם בית הדין נעדר סמכות (שלא כדעתנו) להטיל עונש משמעתי של השעיה או העברה מן הכהונה לתקופה קצובה, הוא בחר, לצערה של העותרת, בחמור מבין העונשים הקבועים במדרג הענישה, חרף קיומו של ההסדר המשמעתי המוסכם, וחרף העובדה שהמעשים והמחדלים המיוחסים לעותרת במסגרת הקובלנה נעשו על-ידה בתום-לב, בטעות, בתמימות ולא בזדון" .
פוזננסקי-כץ ציינה עוד כי ההסדר שנחתם בינה לבין התביעה, שלפיו היא תיטול על עצמה את האחריות לאירועים, והתביעה תעתור להשעייתה מכהונתה כשופטת לתקופה קצובה בת שנה אחת (ללא תשלום), "מגלם בחובו לא רק את עצם ההודאה שלה בנטען בקובלנה (המתוקנת) תוך נטילת האחריות על-ידה, אלא ובעיקר את העובדה שהעברה מכהונה, ובפועל - הדחה לצמיתות - אינם הולמים את חומרת המעשים או המחדלים שיוחסו לעותרת, שנעשו על-ידה בתום-לב, בטעות, בתמימות ולא בזדון".
עוד לדברי פוזננסקי-כץ בעתירה לבג"ץ, בזכות הסכמתה להודות בעובדות שנטענו נגדה ולחתום על הסדר, לא נחשפנו להתנהלות המערכתית של התביעה, של בית משפט השלום בתל-אביב ושל בתי משפט אחרים.
המדינה מגבה את השופטת
בתגובת המדינה לעתירתה של פוננסקי-כץ היא גיבתה את השופטת ואמרה באופן מפורש כי עמדתה היא שאין להדיח את השופטת. "עמדת המדינה הייתה ועודנה כי הסנקציה המתאימה בנסיבות העניין היא העברה של העותרת מתפקידה השיפוטי לתקופה של שנה; וכן הימנעות העותרת מעיסוק בתחום המשפט הפלילי למשך תקופה של שנתיים ממועד חזרתה לכהונתה. העותרת מצדה מסכימה, הלכה למעשה, לתנאים אלה", נכתב בתגובת המדינה.
המדינה הזכירה עוד כי בעת מתן גזר דינו של בית הדין המשמעתי, פוזננסקי-כץ הייתה מושעית מתפקידה מזה כ-4 חודשים, בהתאם להחלטתה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות. בינתיים ההשעיה נמשכת, והיא עומדת כבר על כ-7 חודשים.
גם באשר לפרשנות של חוק בתי המשפט, המדינה תומכת בפרשנות שמציעה פוזננסקי-כץ, שלפיה בית הדין המשמעתי לשופטים מוסמך להורות על העברה זמנית של שופט מכהונה. לטענת המדינה, "עמדה זו משקפת פרשנות תכליתית של הוראות החוק, הנותנת ביטוי הולם לחשש מפני פגיעה בלתי מידתית בזכויות יסוד, ובראש ובראשונה בזכות לכבוד; והיא מאפשרת לבית הדין להטיל את אמצעי המשמעת ההולם והמתאים בנסיבותיו של כל מקרה המובא בפניו".
עוד הוסיפה המדינה כי מבירור מול הנהלת בתי המשפט עולה כי לא ידוע על מקרה שבו החליט בית הדין למשמעת להעביר שופט מכהונה באופן זמני, אך גם לא ידוע על מקרה שבו בית דין למשמעת גזר על שופט בישראל עונש של העברה מכהונה (לצמיתות). לעומת זאת, מוכרים מקרים שבהם שופטים הודיעו, במרוצת השנים, על פרישתם מכס השיפוט בשל אירועים כאלה ואחרים.
מהי עמדת השרה?
בדיון שנערך בבג"ץ לפני כחודשיים נשמעו טענות הצדדים והמדינה. בין היתר, הורה בג"ץ לשרת המשפטים, איילת שקד, להבהיר מהו העונש הראוי לשופטת לשיטתה, ככל שבג"ץ ייאמץ את עמדת בית הדין המשמעתי לשופטים וייקבע כי עונש ההשעיה לשנה - שהוא העונש שעליו הוסכם בין השופטת המודחת לבין הפרקליטות - אכן אינו בסמכותו של ביה"ד.
זאת, לאחר שהממונה על ענייני הבג"צים בפרקליטות, עו"ד נחי בן-אור, נמנע במהלך הדיון מספר פעמים מלהשיב על השאלה האמורה. "אני מבין שאתה לא מוסמך לתת תשובה בגלל הפוזיציה שלך", פנה בדיון השופט פוגלמן לנציג המדינה, "אבל אנחנו צריכים תשובה מאדוני למקרה שנכריע שאין סמכות: מהי עמדת השרה במקרה שייקבע שאין סמכות? מה יהיה העונש הראוי?".
גם לאחר שהוגשה תגובתה מטעמה של שקד, לא נחה דעתו של בג"ץ. בתגובה של שרת המשפטים נטען כי נזיפה היא עונש קל מידי, אך עיקרה היה במחזור הטענות של השרה כפי שנטענו בתגובה שהגישה לעתירה. לפיכך, ביקש בג"ץ משקד פעם נוספת להבהיר עמדתה בעניין.
עו"ד פנחס רובין ראש משרד גורניצקי ושות' אשר ייצג ביחד עם עו"ד רם כספי את כבוד השופטת פוזננסקי כץ מברך את השופטת על החלטת בית המשפט הגבוה לצדק בעשייתו צדק: "שופטי בית המשפט העליון גילו אוזן קשבת ואורח רוח לטיעונים שהושמעו על ידי עו"ד כספי ועל ידי בעניין זה ומסתבר כי טיעוננו נפלו על אזניים קשובות".
כתבות
ני"ע
