אם כבר מטרות לשנה החדשה...

בתחילת שנה חדשה רבים מדברים על הצבת מטרות, אולם נדיר מאוד להצליח להקפיד על ההחלטות לשנה החדשה. לפי הפסיכולוג ג'וזף לוצ'יאני, 80 אחוזים מהן צפויות שלא להחזיק מעמד יותר משישה שבועות מתחילת השנה, ולהתפייד מלוח האג'נדה שלנו כבר בסביבות חודש פברואר.

טימותי פיצ'ל, חוקר מאוניברסיטת קרלטון בקנדה, מגדיר החלטה לשינוי אישי כניסיון להמציא את עצמנו מחדש. לטענתו, נדרשת מוטיבציה אדירה לשינוי קל שבקלים, ובפועל אנשים אינם מוכנים באמת לשנות את הרגליהם, במיוחד השליליים.

איפה טעינו?

למה זה קורה לנו? אולי משום שאנחנו מתחילים בהתלהבות המאפיינת התחלות חדשות, אך מאבדים עניין במהרה, או מפני שכבר בתחילת הדרך אנחנו חווים אי הצלחה, ונותרים חסרי מוטיבציה להמשיך לנסות (וגם מלאי תסכול ופגועי ערך עצמי).

ואולי משום שבמקרים רבים מדי אנחנו פשוט מציבים לעצמנו יעדים בלתי ריאליים, או כאלה שדורשים עלויות גבוהות מדי ("השנה אסיים את הדוקטורט!", "השנה הצוות שלי יהיה במקום הראשון בהישגים ובתפוקה"). הפסיכולוג פיטר הרמן מכנה זאת "תסמונת התקווה הכוזבת" - העובדה שאנשים מציבים לעצמם יעדים ופתרונות שאינם מציאותיים - גדולים, רחבים, לא ניתנים להשגה.

נוספת על כך גם הנטייה להצהיר הצהרות חיוביות, אופנתיות, שנשמעות טוב לכל אוזן אך בפועל אינן מטרות אמיתיות של מי שמצהיר אותן. כך למשל אדם שמצהיר "השנה אתרום לקהילה" - כי זה טרנדי - יצטרך בבוא העת לשלם מחירים כדי ליישם זאת, וייוותר מתוסכל בשל מאמציו לטובת מטרה שאינו מחובר אליה באמת.

הבעיה האמיתית

ניסיוני לימדני שהסיבה המשמעותית ביותר היא היעדר תוכנית עבודה. אנחנו יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע. יש לנו מטרה. הוא אפילו ריאלי. ויש לנו התלהבות ראשונית, וכיוון כללי.

אבל אין לנו תוכנית. אין לנו פירוט של התוצאות הרצויות בדרך, של הפעולות האסטרטגיות הנדרשות כדי להשיגן, ושל המדדים שבעזרתם נוכל להעריך אם השגנו את יעדינו בדרך או לא.

כשמדלגים על שלב התכנון החשוב, מחליטים החלטות שהן בבחינת כותרת כללית ומרוחקת:"מטרתי השנה: לחיות ברווחה כלכלית". ואז יוצאים לדרך עם הרבה רוח במפרשים, אבל מהר מאוד שטים בכל הכוח לכל מיני כיוונים לא ידועים.

לעומת זאת, התמונה אחרת אצל מי שיוצאים לדרך כשהם מצוידים בתוכנית שמפרטת את כל הנתונים(מהי רווחה כלכלית בעבורי?כיצד אמדוד אותה? מה עליי לעשות לשם השגתה?), ומגדירה את היעדים שבדרך להשגת המטרה הכללית.

למשל, להצטרף לפרויקט X וכך להגדיל את שכרי; לבקש העלאת שכר; לבצע עבודה עצמאית נוספת מהבית; להירשם לקורס שיאפשר בהמשך קידום והעלאה - כל אלה ייתפרו לתוכנית פעולה מפורטת, שתוביל את העובד לרווחה כלכלית.

קלעו למטרה

• הגדירו מטרות מותאמות: התאימו את המטרות לאורח החיים שלכם, לסדר יומכם, וליכולותיכם הריאליות.
• שנו זווית: במקום לסבול מהעבודה הקשה בדרך להשגת המטרות ("הימים שבהם אני גם עובדת וגם לומדת הם בלתי נסבלים", "אין לי כוחות", "בשביל מה נכנסתי לזה?"), התמקדו כל העת ב"למה": למה אני עובד קשה? (כדי להשיג את מטרתי - לקבל קידום/לחיות ברווחה כלכלית).
• הנגישו תזכורות: כמו שמשאירים את נעלי הספורט ליד המיטה כשרוצים להתמיד בספורט, פזרו תזכורות למטרותיכם במקומות נגישים: פתקים על לוח האג'נדה, תזכורות בלוח השנה או על הדסק-טופ, פגישות מחייבות ומוגדרות מראש עם שותפים למטרה, הנחת חומרים רלוונטיים במקום נגיש ועוד.
• תתי-מטרות בליווי צ'ופרים: תחת מטרות-העל הנשגבות הגדירו תתי-מטרות לטווח קצר, שלצדן תוכלו לסמן "וי" מעת לעת (קבלת אישור לעבוד כעצמאי - הגשת מועמדות למכרז - סיום סמסטר ראשון בקורס שיפור המיומנות - בניית אתר - תחילת תהליך שיווק עצמי - יצירת קשר עם לקוחות...). ואם אפשר, כדאי לשלב בכל הישג כזה צ'ופר עצמי קטן, וליהנות מהדרך.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית.