שבט האנשים שהופכים את עולם למקום טוב יותר

עם לכתו של עמוס עוז, הסתיימו חייו של אדם שחי חיים מלאי תשוקה. התשוקה שלו התבטאה לא רק ביצירתו הספרותית, אלא גם בעשייה הציבורית שלו. אצל עוז היא היתה ברמת עוצמה המופיעה בדרך כלל אצל בני אדם הממלאים את חייהם במשמעות.

תשוקתו הראשונה ומשלח ידו היה כמובן הכתיבה, עליה זכה בהערכה רבה בחייו. אך לסופר והוגה הדעות עמוס עוז היה ייעוד נוסף שיצק משמעות רבה לחייו. הוא היה עשוי מהחומר של בני אדם שאינם חיים רק למען עצמם, אלא מונעים מאכפתיות כלפי סביבתם. הוא היה בן לשבט אנושי המובחר ביותר בעיניי - שחברים בו אלו המוכנים להקדיש את חייהם בכדי להפוך את העולם למקום טוב יותר. לשבט זה משתייכים אלו שמתנדבים, תורמים, פעילים חברתית וציבורית, אלו העוסקים במקצוע עם שליחות, ואף מנהיגים פוליטיים או עסקיים המונעים לא משררה אלא מתוך תחושת שירות. עמוס עוז היה אחד מאלה. במקרה הפרטי שלו - הוא שאף לקדם שינוי מדיני, באמצעותו הוא קיווה כי חלקת אלוהים הקטנה שלנו על הגלובוס תהפוך למקום טוב יותר.

קשה היה שלא להתרשם מהמוטיבציה האותנטית ואידאליסטית שהייתה לעמוס עוז בפעילותו הציבורית. כידוע, האויב המר ביותר בכל מרקם חברתי היא האדישות. כדברי הפילוסוף אדמונד ברק - "כל אשר נחוץ בכדי שרוע ינצח, זה שבני אדם טובים יעמדו מנגד ולא יעשו דבר". לכן כולנו חווים רבות לאנשים מסוגו של עוז, שמעבר לגדלותם בתחום המקצועי, מעבר לחותם שהם משאירים בעיסוקם המקורי - מקדישים מזמנם ומרצם בכדי לשפר את עולמנו, כל אחד בדרכו הוא. אני מעריכה את בני אותו זן משובח גם ביחס לרמתם האנושית, שכן הם חיים מתוך ייעוד להשפיע טוב, וכמובן מתוקף תרומתם לחברה.

אלה אלקלעי על הסולידריות החברתית של עמוס עוז 

חמי פרס על השיחות עם עמוס עוז

גם בקרב אלו החולקים על דעותיו, לעמוס עוז הקשיבו. בתקופה בה הסולידריות החברתית שלנו נפגעת אנושות בשל שיח מתלהם, משתלט, קולני וקיצוני - צוואתו הרוחנית של עמוס עוז מציבה מול עינינו בנוסף לירושה הספרותית והמשנה המדינית, גם תרבות דיון שהינה לא רק יותר מכובדת ומכבדת, אלא אף יותר אפקטיבית. מן הראוי לפיכך להבין ולהטמיע את המאפיינים שלה.

לא תמיד הסכמתי עם דעותיו המדיניות של עמוס, אך תמיד הקשבתי להן בחפץ לב. דבריו נאמרו מתוך עומק אינטלקטואלי ומתוך כיבוד של דעות השונות משלו. הוא שאף לשכנע ולעורר מחשבה. הוא נלחם בכל נפשו ומאודו על אמונותיו, ובד בבד הייתה בו מוכנות להקשיב לאחר.

סגנונו של עוז מוכרח להישאר לנגד עינינו כדוגמה ומודל לתרבות דיון. גם כאשר עמדות אינן ערבות לחכנו, נוכל לעכלן כל אימת שהן נאמרות באופן המקדם שיח פורה, ומתוך פתיחות להקשבה.

הכותבת שותפה בגיתם BBDO ויו״ר קפיטליזם קשוב ישראל