יותר תלמידים לומדים חינוך טכנולוגי – האם זה מה שיעזור להייטק?

בשנים האחרונות, משרד החינוך שם לו למטרה להגדיל את מספרם של הלומדים בחינוך הטכנולוגי-מקצועי ושיעורם מכלל התלמידים בחינוך העל-יסודי, וכן את מספרם ושיעורם של הניגשים לבחינות בגרות במתמטיקה ובאנגלית ברמה של חמש יחידות. בין המניעים לכך, הוא שילוב של מספר רב יותר של תלמידים בשוק העבודה במקצועות בעלי שכר גבוה, ובעיקר בענף ההייטק.

דוח חדש של מרכז טאוב שמתפרסם היום (ב'), ובוחן מגמות והתפתחויות בחינוך הטכנולוגי-המקצועי בשנים 2017-2006, חושף כי אכן חלה עלייה בשיעור התלמידים הלומדים בחינוך המקצועי-טכנולוגי בישראל, משליש מכלל תלמידי י"ב ב-2006, ל-40% מהם ב-2017. לפי מחברי הדוח, הדס פוקס, גיא ינאי ונחום בלס, הגידול ניכר בעיקר בקרב דוברי הערבית, בכללם הבדואים והדרוזים. עם זאת, שיעור הזכאים לבגרות ברמת חמש יחידות במגזרים אלה עדיין נמוך. בנוסף, הדוח מראה כי הפערים המגדריים במגזר היהודי נותרו משמעותיים.

 שיעור התלמידים-ערבים בדואים

העלייה בשיעור התלמידים בחינוך הטכנולוגי-מקצועי מתבטאת בעיקר במסלולי הלימוד הטכנולוגיים המאופיינים ברמת הישגים לימודיים גבוהים (אותו מכנים מחברי הדוח "המסלול הטכנולוגי הגבוה" - פירוט בהמשך). לפי הדוח, שיעור התלמידים במסלולים אלה, גדל מ-10.5% ב-2006, ל-14.7% ב-2017. מחברי הדוח סבורים כי עלייה זו נבעה בעיקר ממשיכת תלמידים מצטיינים מהמסלול העיוני למסלול הטכנולוגי הגבוה, אשר להם רמת הישגים לימודיים דומה. השערה זאת מתבססת על ירידה בחלקו של החינוך העיוני בקרב תלמידי התיכון מ-67% ל-60% בשנים אלו.

עוד מדוח מרכז טאוב:

• מערכת הבריאות הישראלית יוצאת מכלל שליטה
• רק מגזר אחד באוכלוסייה נהנה מפריחת ענף ההייטק
• יכולת משקי בית לרכוש דירה דומה לזו של סוף שנות ה-90

חינוך טכנולוגי כמושא לביקורת

כדי להבין טוב יותר את היקף השינוי במבנה החינוך העל-יסודי, מחברי הדוח מציעים להתבונן גם בגידול במספר התלמידים המוחלט. כך, בשעה שמספר כלל התלמידים בכיתה י"ב גדל בין השנים 2006 ל-2017 בכמעט 18 אחוזים, מספר הלומדים בחינוך העיוני גדל בשנים אלה בכ-4,000 תלמידים בלבד. לשם השוואה, מספר הלומדים בחינוך הטכנולוגי גדל בכ-14,000 תלמידים, כאשר מחציתם במסלול הלימוד הטכנולוגי הגבוה.

במשך עשורים, החינוך הטכנולוגי-מקצועי זכה לביקורות רבות בשל תפקידו בשימור פערים חברתיים ובהסללת תלמידים ממוצא מזרחי, וכן בשל חוסר הרלוונטיות שלו לשוק העבודה המשתנה. ב-2006 משרד החינוך השלים את יישומה של רפורמה מקיפה בחינוך המקצועי-טכנולוגי, שכללה הרחבה של הבסיס המדעי-עיוני בתוכנית הלימודים וצמצום ההכשרות המעשיות וכן הרחבת הגמישות בבחירת מקצועות הלימוד ובגישה לבחינות הבגרות, במטרה לבטל את ההסללה.

כחלק מהרחבת הגמישות בבחירת מקצועות לתלמידי החינוך הטכנולוגי-מקצועי, קיימים במסגרות אלה מגוון רחב של תחומי לימוד. כיום, כ-165,000 תלמידי החינוך המקצועי-טכנולוגי יכולים לבחור בין למעלה מ-20 מקצועות לימוד, ביניהם: מערכות ביוטכנולוגיה, תכנון ותכנות מערכות, מערכות הספק פיקוד ובקרה, ניהול משאבי אנוש, עיצוב, תקשוב, אמניות הבישול והאפייה, מלונאות, עיצוב שיער, מערכות מכונאות רכב וקוסמטיקה.

שלוש קטגוריות שונות של חינוך טכנולוגי

את התחומים הללו, משרד החינוך נוהג לחלק לשלוש קטגוריות: חינוך הנדסי, חינוך טכנולוגי וחינוך מקצועי. החלוקה נועדה להצביע הן על אופי הלימודים והן על רמת ההישגים הממוצעת של התלמידים המשויכים לכל קבוצה. אלא שחלוקה זאת לא מביאה בחשבון את השונות הגדולה שקיימת בהישגים ובתחומי הלימוד בין מגמות שונות בתוך כל קבוצה. מחברי הדוח אף מציינים כי משרד החינוך עצמו טען בשנים האחרונות כי החלוקה הישנה איננה רלוונטית והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עתידה גם היא להפסיק להשתמש בה, לפי מחברי הדוח. כך למשל, מגמת עיצוב שיער וקוסמטיקה שויכה על ידי משרד החינוך לקבוצה הטכנולוגית, למרות שרק 5% מהתלמידים במגמה זו זכאים לתעודת בגרות.

במקום החלוקה הנהוגה במשרד החינוך, בבואם לבדוק מגמות בחינוך הטכנולוגי, מחברי הדוח מציעים חלוקה חדשה מבוססת נתונים מדידים, עליה הם מבססים את ממצאיהם. הם מחלקים את הלימודים הטכנולוגיים מקצועיים לשלוש קבוצות מקבילות לאלו של משרד החינוך, על פי שיעור הניגשים לבגרות מכל קבוצה, שיעור הזכאים לבגרות, ושיעור הניגשים לבגרות ברמת חמש יחידות במתמטיקה ובאנגלית. נתונים אלה אף מתאימים ליעדי משרד החינוך בתחום הלימודים הטכנולוגיים-מקצועיים.

בחלוקת משרד החינוך, 33% מהתלמידים בכלל החינוך הטכנולוגי, משויכים לקבוצת החינוך ההנדסי, הנחשב לטוב ביותר, ולו שיעור זכאות לבגרות של 83%; 42% משויכים לחינוך הטכנולוגי, עם 46% זכאות לבגרות; ו-25% לחינוך המקצועי, הנחשב לחינוך לנחות ביותר ושיעור הזכאים לתעודת בגרות מקרב הלומדים בו עומד על 38%.

לעומת זאת, לפי החלוקה החדשה שמציעים במכון טאוב, 37.5% מהתלמידים הם תלמידי המסלול הטכנולוגי הגבוה עם שיעור זכאות של 84%; 57% משויכים למסלול הבינוני, עם שיעור זכאות לבגרות של 46%; ו-5.5% בלבד משויכים למסלול הנמוך, עם 10.3% זכאות לבגרות. לפי חלוקה זו, הגידול במספר התלמידים הלומדים במסלולים הטכנולוגיים עומד על 42% מאז 2006.

עלייה במגזר הערבי, אין שינוי בחרדי 

הדוח מגלה כי העלייה הגדולה ביותר בשיעור הלומדים במסלול הטכנולוגי הגבוה הייתה בחינוך הערבי. שיעור התלמידים הלומדים במסלול הטכנולוגי הגבוה מתוך כלל תלמידי החינוך הערבי, עלה מ-12.2% ב-2006 ל-18% ב-2017. העלייה מורגשת במיוחד בקרב דרוזים ובדואים אשר עלו מ-8% ב-2006 ל-28% ב-2017, ומ-6% ב-2006 ל-17% ב-2017 בהתאמה. בשלושת המקרים, העלייה באה על חשבון המסלולים העיוניים, ולא כתוצאה מהתחזקות של תלמידי המסלולים הטכנולוגיים ברמות הנמוכות והבינוניות - אשר שיעורם גדל אף הוא.

מחברי הדוח סבורים כי בנתון זה טמונה הזדמנות להשתלבות עתידית טובה יותר של האוכלוסייה דוברת הערבית במסלולים יוקרתיים בשוק העבודה. חוקרת מכון טאוב, הדס פוקס, אמרה בשיחה עם "גלובס" כי "ראינו שיותר ויותר תלמידים לומדים חינוך טכנולוגי גבוה, והגידול היה הכי משמעותי אצל הערבים - ועוד יותר אצל הנשים הערביות. אם בדוח קודם שהוצאנו, ראינו שלערבים בגיל העבודה אין את הכישורים המתאימים להשתלבות בהייטק, אז פה רואים שדור העתיד עולה בכישורים על הדור הקודם", היא אומרת, ומסכמת: "אפשר להיות אופטימיים לגבי העתיד - נראה שהשיפור במגזר הערבי הוא מאוד משמעותי והוא יבוא לידי ביטוי בתחומי ההייטק".

לעומת זאת, בחינוך החרדי לא חל שינוי בשיעור הלומדים במסלולים הטכנולוגיים הגבוהים, אך במסלול הבינוני חלה עלייה מ-6.5% ב-2006, ל-27.8% מכלל תלמידי החינוך החרדי ב-2017. הדבר מתבטא הירידה בשיעור התלמידים במסלול העיוני, מ-88.7% ב-2006, ל-66.8% ב-2017.

בחלוקה מגדרית, ניכר כי הגידול בשיעור הלומדים במסלולי החינוך הטכנולוגי במגזר הערבי התרחש בעיקר הודות לגידול ניכר בקרב תלמידות. ב-2006, 11% מקרב התלמידות בחינוך הערבי למדו במסלול הטכנולוגי הגבוה, ואילו ב-2017 שיעור הלומדות במסלול זה עלה ל-20%. לעומת זאת, בקרב התלמידים השיעור עלה מ-13% ב-2006 ל-15% ב-2017.

מגמה דומה התרחשה גם בקרב התלמידים הדרוזים והבדואים. כך, ב-2006 עמד שיעור הלומדים במסלול הטכנולוגי הגבוה בקרב התלמידים הבדואים על 6% הן בקרב הבנים והבן בקרב הבנות, ואילו ב-2017 עלה שיעור התלמידים במסלול הגבוה ל-12% ואילו שיעור התלמידות במסלול עלה ל-21%.

בקרב המגזר היהודי, בחינוך הממלכתי ובחינוך הממלכתי-דתי, הפערים המגדריים נותרו משמעותיים. בחינוך הממלכתי, 7% מקרב התלמידות למדו במסלול הטכנולוגי הגבוה ב-2006, ואילו בקרב התלמידים השיעור הגיע ל-17%. ב-2017 חלה עלייה הן בשיעור התלמידות והן בשיעור התלמידים במסלולים אלה, ל-12% ול-20% בהתאמה.

הפערים המגדריים בולטים במיוחד בחינוך הממלכתי-דתי: ב-2006, 5% מכלל התלמידות למדו במסלול הטכנולוגי הגבוה, ו-8% ב-2017. שיעור התלמידים במסלול זה מכלל תלמידי החינוך הממלכתי-דתי, עמד על 16% ב-2006, וצמח ל-25% ב-2017. לדברי מחברי הדוח, . ייתכן כי הלימודים הנפרדים, הנהוגים במסגרות החינוך הללו, מביאים לצמצום אפשרויות הבחירה עבור בנות דתיות. היצע המגמות הטכנולוגיות הגבוהות בבתי הספר לבנות בחינוך הממלכתי-דתי הוא נמוך במיוחד, כאשר רק 18% מבתי הספר הממלכתיים-דתיים לבנות מציעים מגמות כאלו, לעומת 48% בקרב שאר בתי הספר.

נתון מעניין נוסף העולה מן הדוח הוא, שהרקע החברתי-כלכלי של התלמידים במסלול הגבוה הוא בעל השפעה נמוכה על הצלחתם בלימודים. כך, הרקע החברתי-כלכלי של התלמידים הערבים במסלול זה חלש בהרבה מזה של היהודים, ועומד על החמישון ה-1.7 בממוצע, כאשר היהודים הלומדים במסלול זה מדורגים בממוצע בחמישון ה-3.2. עם זאת, שיעורי הזכאות לבגרות בקרב התלמידים הערבים במסלול הטכנולוגי הגבוה דומה לאלה של עמיתיהם היהודים (להוציא את התלמידים החרדים), ועמד על למעלה מ-90%.

עם זאת, מחברי הדוח מציינים כי שיעור הלומדים אנגלית ברמה מוגברת במגזר הערבי נמוך יחסית ועומד על כ-17 אחוזים בלבד, לעומת כ-51 אחוזים בקרב יהודים. פער זה משמעותי ליכולתם להשתלב בעתיד במקצועות שהשכר בהם גבוה, ובראשם מקצועות ההייטק.