דור חמישי בסלולר לא באמת מעניין את משרד האוצר

האוצר טוען שלא ניתן להפחית את אגרות התדרים. הסיבה הרשמית היא שגובה האגרות בישראל דומה למקובל בעולם. אלא שזהו טיעון שניתן בקלות להתמודד איתו, אילו רק רצו. בידי משרד התקשורת יש נתונים סותרים שמעידים שהאגרות המשולמות בישראל גבוהות יותר. ניתן היה בקלות להזמין את המפעילים, לשמוע את עמדתם ולראות את הנתונים שבידיהם, לפני שאגף התקציבים טורק את הדלת לכל נתון שמראה אחרת.

היה צריך להיות ברור למשרד התקשורת כבר בתחילת הדרך שאגף התקציבים לא יהיה מוכן לוותר על שקל מ-300 מיליון השקלים שהוא מקבל מדי שנה מהמפעילים בגין האגרות.

האוצר מוביל קו עקבי בתחום התקשורת. עמדתו גוברת על עמדת משרד התקשורת שחושב שצריך לתת יותר הקלות למפעילים לנוכח האתגרים שעומדים בפניהם מבחינת השקעות בתשתיות לאומיות. המשמעות היא שהאוצר יתנגד למיזוגים בשוק, ושמבחינתו קריסת מפעיל משולה למיזוג. בשתי האופציות מישהו קונה חוב של מישהו. אפשר וצריך להתווכח עם התפיסה הזו, ולו על מנת לצמצמם את הנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מאירוע קשה של קריסת מפעיל, במיוחד עם מדובר במפעיל מרכזי.

אבל רגע, האם זה לא היה אגף התקציבים שהסכים להזרים 150 מיליון שקלים למיזם הסיבים האופטיים אנלימיטד על גבי תשתיות חברת חשמל כדי לעודד השקעה בסיבים? המיזם כשל כישלון חרוץ אחרי שמשרד האוצר אישר את תוכניתו העסקית. אז למה האוצר מוכן היה לסייע למיזם כושל ואינו מוכן לסייע בהפחתת האגרות למפעילים כשלמדינה יש את אותו אינטרס בדיוק של סיוע בהשקעות בתשתיות? לבעלי הזיכרון הקצר נזכיר שאנלימיטד קבלה את הכסף בשתי מנות של 75 מיליון שקלים.

חוות דעת פנימית (שהאוצר מסרב לחשוף) הצביעה על אי כדאיות המיזם ושבעצם אין להזרים לו את המנה השנייה, אחרי שהתברר שהוא אינו עומד ביעדים שנקבעו לו. למרות זאת, בהחלטה בעייתית, אושר להזרים את המנה השנייה, גם כאשר היה ברור שזה כסף שיירד לטמיון. בסופו של דבר, כל התחזיות של האוצר התממשו והמיזם אכן קרס. אבל לעזור לקידום ההשקעות בתשתיות רק בגלל שמדובר בסקטור הפרטי, זה לא.