המבנה של שוק האינטרנט בישראל מעוות מהיסוד

עד כמה שישמע לכם מוזר, המונח ISP) internet service provider), ספק האינטרנט, מונח שנשמע מוכר לכולנו, הוא מושג שאינו קיים בעולם המערבי כבר מתחילת שנות ה-2000.

ספקי אינטרנט היו בעולם בתחילת דרכו של האינטרנט. אז עוד הגישה לאינטרנט הייתה באמצעות מודם חיוג, שחיבר את הלקוח לספק האינטרנט ע"י חיוג מספר הטלפון של הספק. עם הופעתם של שירותי האינטרנט המהיר בתחילת שנות ה-2000, ספקי האינטרנט נעלמו, וחברות התקשורת והכבלים החלו לספק חיבור מהיר לאינטרנט, מקצה לקצה. התופעה הזו התרחשה בעולם כולו, חוץ ממדינה מזרח תיכונית קטנה - ישראל.

בישראל בחר הרגולטור להמשיך ולהחזיק הפרדה בין תשתית הגישה של בזק או הוט, לבין שירותי הקישור לאינטרנט אשר סופקו ע"י ספקי אינטרנט, גדולים וקטנים. לקוח ישראלי שרצה חיבור לאינטרנט נדרש היה להתקשר עם ספק התשתית, ובנוסף להתקשר עם ספק האינטרנט שבחר. הלקוח היה מקבל שני חשבונות נפרדים, אם הייתה לו תקלה הוא היה מתחיל לרוץ בין המוקדים השונים של חברת התשתית וספק ה-ISP. במקרים רבים לקוח אחד היה מחויב ע"י מספר ספקי אינטרנט בשל הבלבול הרב שנוצר (בשנים האחרונות חלק מספקי האינטרנט מחקו מאות אלפי לקוחות כפולים אשר היו משלמים להם ולא גולשים דרכם).

בישראל פועלים כיום כ-40 גופים המספקים שירותי אינטרנט לסוגיהם. הפיצול המלאכותי של השירות הביא כמובן לעלויות כפולות באספקת השירות אשר התגלגלו בסופו של דבר אל הצרכן. החברות הפעילו מערכי חיוב וגבייה נפרדים, מוקדי שירות ותמיכה נפרדים וכמובן עלויות מטה.

עצם קיומו של ספק האינטרנט נשען על רגולציה שלא אפשרה לבעלי התשתית לספק שירות מלא. ספקי האינטרנט הגדולים של אותם ימים - בזק בינלאומי, נטוויז'ן וסמייל, שגשגו. ההכנסה הממוצעת ממנוי עמדה על 30-40 שקל לחודש והחברות היו רווחיות מאוד. כל זאת עד ליישום שוק ההולסייל (הסיטונאי) בישראל.

ספקי האינטרנט הגדולים, שבינתיים שניים מהם מוזגו לתוך חברות הסלולר פרטנר וסלקום, החלו לספק שירותי קישור מלאים לאינטרנט - תשתית וספק, על בסיס שימוש בתשתיות חברת בזק. 

אלא שהתחרות החריפה בתחום שחקה מאוד את רווחיותם. היום הם מתלוננים על מרווחים אפסיים בתחום. מצד השני, בניגוד לציפייה להקלת הרגולציה על בזק אשר החלה לאפשר שימוש מלא בתשתיותיה למתחרות, המשרד דווקא הכביד את הפיקוח על החברה.

משרד התקשורת המשיך לאסור על בזק לספק שירות קישור מלא, והתיר לה לספק "בנדל" - הצעה שיווקית של שירות תשתית וספק לשנה אחת בלבד, שלאחריה בזק רשאית להמשיך ולגבות רק על התשתית והחיוב על הגישה לאינטרנט צריכה להתבצע ע"י הספק. על הוט הוטלו מגבלות דומות, וגם לה הותר למכור אך ורק שירותי תשתית.

אם המשרד רוצה שימנע מבזק למכור חבילות "בנדל", אך הוא לא עושה זאת. הוא מבין שזה לא יפתור כלום, אלא רק ינציח את העיוות. בימים אלו, אזרחי ישראל אוכלים את פירות הבאושים של הרגולציה המעוותת החלה בתחום. מאות אלפי לקוחות מבולבלים ונופלים בין הכיסאות. הם טובעים טובע תחת הרגולציה שהייתה אמורה לשמור עליהם, אך עושה בדיוק את ההיפך.

משרד התקשורת הישראלי חלש מאוד בקביעת מדיניות פיקוח. רואים את זה בכל תחומי פעילותו ובכל מגזרי התקשורת בישראל. הגיע הזמן להפסיק להמציא רגולציה ייחודית ולאמץ מדיניות רגולטורית מקובלת. שוק התשתיות פתוח היום, גם בבזק וגם בהוט. הגיע הזמן לאפשר לכל השחקנים לספק שירות מלא, ולתת ללקוח אפשרות בחירה מלאה. התחרות תעשה עבודה הרבה יותר טובה מפקידי משרד התקשורת.