ארנס - אדם בהליכותיו ובעמדותיו

יצא לי לעבוד בכנסת במקביל למשה ארנס. אני הייתי הכתב מדיני של עיתון "הארץ", ארנס היה חבר כנסת בתפקידים שונים. יו"ר הכנסת, יו"ר ועדת וחוץ וביטחון, וכמובן שהוא בילה רבות בכנסת כאשר היה שר הביטחון. הוא היה איש אצ"ל וחירות, ימני בדעותיו, ואני נחשבתי "שמאלני". מה שגרם להתקרבות בינינו היא העובדה ששנינו לא היינו קיצוניים בדעותינו. אולי אהבתי לשבת שעות ולדבר איתו - לא לצרכים עיתונאיים - אלא בשביל הכיף. וגם בשביל לקבל מושג על האנשים עם עמדות ימניות, שהיו זרים לי מבית וממחשבה.

בכפיפה אחת

ארנס היה שר הביטחון תחת ממשלתו של יצחק שמיר. אם ללכת בעקבות התדמיות, אי-אפשר להיות יותר ימניים משני אלו. היה חשש שהם ימשכו את ישראל להרפתקאות מדיניות וביטחוניות מן הסוג שהטיפו להם כאשר היו באופוזיציה. זה היה סוג מסוכן ביותר.

זה לא קרה. מה שכן קרה זה ועידת השלום במדריד, ועידה חסרת ערך שפרט לדיבורים לא יצא ממנה דבר. ובכל זאת, מנהיגים יהודים וערבים ישבו בכפיפה אחת, וזה נתן תקווה. היא, כידוע, לא התממשה, אבל שינתה את התחום המדיני באזור לתקופה לא ארוכה.

ארנס סירב

עוד לפני כן, לאחר ביקור נשיא מצרים אנואר סאדאת החלה יוזמת השלום עם מצרים קורמת עור וגידים. באותה תקופה הוצע לארנס להיות שר בממשלה. הוא סירב, כי הבין שההסכם עם מצרים יחייב פינוי ישובים. כל-כך אופייני לאיש הישר הזה - הוא מאוד רצה להיות שר, אבל לא במחיר עקרונותיו. אם הממשלה עמדה לעשות מה שנראה בעיניו כמעל, ידו לא תהיה במעל הזה.

המסע לאלכסנדריה

אבל יותר משהיה ימני היה ארנס פרגמטיסט. הוא התנגד להסכם השלום עם מצרים בגלל תנאיו, אבל לא היסס לקיים יחסים הדוקים עם נציגי מצרים. לי זכור במיוחד המסע של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לביקור אצל הנשיא סאדאת בארמונו באלכסנדריה. הצטרפתי למשלחת כעיתונאי. עמדנו בחדר האורחים הגדול בקומת הקרקע, אליו נשקף הנילוס. המתנו לבואו של סאדאת. פתאום השתררה דממה וראיתי את סאדאת צועד במדרגות כלפי מטה. זה היה מחזה מעורר התפעלות. סאדאת היה גבר יפה, אבל באותו היום נדמה היה שראשו מוקף הילה. הוא היא אחד הגברים המרשימים ביותר שראיתי בחיי, וכאשר ארנס שאל אותי בלחש: אתה רואה? היה לי ברור למה הוא מתכוון.

השלום הפרטי של ארנס

ארנס עמד לידי. פניו בהקו. מולו עמד האיש שארנס הפוליטי התנגד לחיות אתו בשלום. אבל כשהבטתי בו ידעתי שהוא כבר עשה אתו שלום. . כי זה מה שארנס היה - בהליכותיו ובעמדותיו.