יבואני הרכב פוזלים ליבוא האישי: האם שוק רכבי היוקרה בדרך למלחמת גוג ומגוג?

ההחלטה של כלמוביל, יבואנית מרצדס, להיכנס לתחום היבוא האישי בצורה "מוסדרת", ולייבא דגמים נוספים, בעיקר חדשים-משומשים בני עד שנתיים, של המותג, היא חריגה ונובעת כנראה מבעיה נקודתית: בשנים האחרונות יותר מ-50% משוק היוקרה בישראל מתמקד ברכישת דגמים היברידיים-נטענים ("פלאג-אין"), שנהנים ממדרגת מס של 30% בלבד, וחלקם מגלמים הטבת מס של עשרות, לעתים מאות אלפי שקלים ביחס לרכבי בנזין/דיזל יוקרתיים מקבילים. הדגמים "מוטבי" המס הללו פופולריים מאוד גם בקרוב לקוחות היבוא הסדיר וגם בקרב לקוחות היבוא האישי. אבל בשל עדכון מערך הדגמים והייצור של מרצדס, היצרן לא היה יכול לספק השנה ליבואן את הכמויות המבוקשות של רכבי הפלאג-אין עד סוף השנה. לפיכך יבוא אישי של רכב משומש תחת מטריית היבואן הרשמי, ובאישור היצרן בחו"ל, "סוגר פינה" שיווקית ליבואן ומאפשר המשכיות ושמירה על לקוחות שהיו עלולים לנדוד החוצה.

 מהמפעל עד הבית-יבוא רכב

המהלך מפתיע, שכן במבט כולל על שוק היבוא האישי, ניכר כי לכל אורך הדרך שמרו יבואני הרכב על עמדה פומבית פאסיבית יחסית בסוגיית היבוא האישי וזאת מכמה סיבות. בתור התחלה מדובר ב"בעיה פרטית" של קומץ יבואני פרמיום, בעיקר טויוטה, מרצדס, ב.מ.וו, אאודי, ריינג'רובר ואולי עוד כמה מותגים, שפופולריים בשוק היבוא האישי. זאת בשל האפשרות לחסוך משמעותית ביבוא של רכב יוקרה משומש, שאינה קיימת כמעט ברכב עממי.

בנוסף יבואני הרכב נמצאו "על הכוונת" של הרגולטור ורשות ההגבלים בכל הנוגע לסוגיית התחרות והריכוזיות, כך שמשיכת תשומת לב פומבית לנושא לא הייתה צעד נבון. ולבסוף, בינתיים הופיעו על הרדאר של היבואנים "כאבי ראש" גדולים יותר כמו האינפלציה של ערוצי יבוא מקביל כמעט סדירים וקרוב ל-80 יבואנים "זעירים", שכל אחד מהם יכול לייבא 20 כלי רכב.

מבחינת המודל העסקי של המהלך שנקטה כלמוביל, אין כאן הרבה "ביזנס" ישיר. מדובר בעסקאות שבהן נגבים דמי תיווך בלבד ולא בעסקת מכירה ישירה (שאינה חוקית ביבוא אישי) שבה הרווח הישיר גדול משמעותית.

ובכל זאת, יש כאן פוטנציאל לשינוי חוקי המשחק בענף רכבי היוקרה. בתור התחלה, ליבואן יש יתרונות משמעותיים לגודל על פני היבואנים האישיים ויתרונות שיווקיים כמו מערך שירות צמוד ושירות חלפים שוטף. אמנם על פי חוק שירותי הרכב היבואן הרשמי של מותג כלשהו בישראל ממילא מחויב להעניק את אחריות היצרן ושירות גם לרכבי יבוא אישי של המותג "שלו" שלא נקנו דרכו. אבל ברור שכאשר השיווק מתבצע "בתוך הבית" הוא יכול להציע חבילות מורחבות של אחריות, מומחיות ספציפית ועוד. יבואן "אישי רשמי" גם נהנה מנגישות למאגר הענק של כלי רכב של היצרן, ומשקיפות גדולה יותר של ההיסטוריה של אותם כלי רכב - נושא חשוב בכלי רכב מיד שנייה - וממערך שיווקי בפריסה ארצית.

לפיכך מדובר על מעין "הפניית נשקו של היריב אליו". השאלה הגדולה, שתקבע האם מדובר באפיזודה חולפת או במגמה ארוכת טווח הוא האם היבואן יסתפק ביבוא כלי רכב של המותג "שלו" בלבד או שיתפתה לייבא "אישית" גם כלי רכב של מותגים ויבואנים אחרים. אם כן, האפיזודה הזו עלולה להפוך למלחמת גוג ומגוג בכל שוק היוקרה.

אפיק להלבנת הון

לידתו של "ענף היבוא האישי של רכב לישראל" מקורה בחטא. במקור נועדו תקנות היבוא האישי של רכב לאפשר לאזרח פרטי בודד לייבא עצמאית רכב אחד, שגילו עד שנתיים, לשימוש פרטי בלבד. אולם עם הזמן צמחה סביב תקנה הזו תעשיית משגשגת של "יועצי יבוא אישי", שביניהם היו כאלה שהציעו למעשה שירות "תיווך" מסחרי עם יבוא "מנקודה לנקודה" כולל איתור הרכב בחו"ל, רכישתו עבור הלקוח, שחרורו מהמכס וטיפול בכל הניירת הנדרשת.

בשלהי העשור הקודם זכה ערוץ היבוא האפור הזה לשגשוג עם יותר מ-3,000 כלי רכב שיובאו בשנה בשיא, רובם רכבי יוקרה. המכס טען במהלך השנים כי מדובר בתחום "בעייתי מאוד לאכיפה", שגורם למדינה הפסדי מס בגובה מאות מיליוני שקלים בשנה ומשמש כאפיק להלבנת הון. רשות המסים אף לא הסתירה את דעתה הרשמית בנושא, ובדוח מ-2012 נכתב כי "יבוא אישי של כלי רכב כולל באופן 'מסורתי' כמעט אך ורק רכבי יוקרה. אין מנוס מהמסקנה שבמסווה של מתן אפשרות לאזרח לרכוש מגוון רחב של כלי רכב לשימושם האישי, לאו דווקא מתוך הדגמים שניתנים לרכישה במסגרת יבוא סדיר, משמש היבוא האישי בפועל, לעתים קרובות, כמקלט/תכנון מס למעמד המבוסס".

בתחילת העשור החל המכס לבדוק באופן פרטני כלי רכב מיובאים, ובעקבות החמרת האכיפה, בשילוב עם עבודת מודיעין בחו"ל, נחתך היבוא בערוץ הזה לרמה של כ-1,400 כלי רכב בלבד בשנת 2012.

שר התחבורה הנוכחי, ישראל כ"ץ, שמתחילת הקדנציה שלו פרס מטרייה מגוננת על ערוץ היבוא האישי בטיעון של "הגברת התחרות בשוק הרכב", החל בתהליך שנועד "להלבין" את התחום האפור ולהסדיר אותו בחקיקה, שכוללת חיוב הוצאת רישיונות יבוא רשמיים ל"מתווכי היבוא האישי", בעמידה במבחן, בדיקת עבר וכדומה.

גם כאן ניסתה רשות המסים להניף דגל אדום. "חוק רישוי שירותי הרכב, אשר נמצא בשלבי חקיקה מתקדמים, כולל בתוכו שורה של סעיפים שנועדו להקל על יבוא אישי ו/או לתת לגיטימציה לעיסוק מסחרי בו", כתבה הרשות. "רשות המסים רואה בדאגה רבה את ההקלות המסתמנות, שכן אלה עלולות להרחיב באופן משמעותי את היקפי היבוא של רכב משומש, עם כל הבעייתיות באכיפת חוקי המס ופוטנציאל נרחב לפגיעה בהכנסות המדינה ממסים. יתרה מכך, היא עלולה להרחיב את מקלט המס ואת האפשרות להתחמק מתשלום מס אמת שניתנת באופן סלקטיבי למעמד המבוסס יחסית".

בדיעבד המחוקקים בחרו להתעלם מאותו דגל אדום, ובמסגרת חוק רישוי שירותי הרכב, שאושר ביוני 2016, אושרה גם "הסדרת ענף היבוא האישי". על פי הערכות, כיום מחזיקים ברישיון רשמי לתיווך יבוא אישי קרוב ל-200 איש שעברו את "מבחני ההסמכה". חלק לא מבוטל מהם, אגב, מחזיקים גם ברישיון ליבוא "זעיר" - עוד ישות יבוא עסקית חדשה, שנולדה במסגרת "חוק שירותי הרכב" ומאפשרת יבוא מסחרי של רכב משומש בהיקף של עד 20 כלי רכב בשנה ליבואן.

למרות ההצלחה של משרד התחבורה בהעברת החוק, הוא לא בא עדיין על סיפוקו בכל הנוגע ליבוא אישי והעביר מאז עוד מספר תיקונים ב"שיטת הסלאמי", שמאפשרים בין השאר יבוא אישי של מוניות ומסחריות לשימוש עסקי ועוד. על-פי הערכות, בשנת 2018 יובאו לישראל קרוב ל-2,000 כלי רכב ביבוא אישי, רובם רכבי יוקרה.