במסגרת רפורמת השוק הסיטונאי שנולדה אי שם ב-2015, נקבע שבזק תספק שירותי טלפוניה סיטונאיים למתחרות, והן ישווקו אותם ללקוחות. זה לא קרה, תחילה כי בזק מסמסה ולאחר מכן כי החברות מצאו פתרונות אחרים, זולים ומתקדמים יותר. אלא שמשרד התקשורת הפנה אצבע מאשימה כלפי בזק וקנס אותה ביותר מ-11 מיליון שקל.
נחזור קצת אחורה. ב-2012, לאחר מספר דיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת, נקבעה הסמכות למנכ"ל משרד התקשרות להטיל עיצומים כספיים בסכומים עצומים, הרבה מעבר לסמכויות שניתנו בידי רב הרגולטורים האחרים. הסיבה: חברות התקשורת נתפסו אז כבעלות כיסים עמוקים.בגלל הכוח הרב שניתן בידי פקיד ממשלתי, נקבע בחוק שתוקם ועדה מייעצת אשר תאשרר את החלטת המנכ"ל. בתאוריה מדובר במנגנון הגיוני ומאוזן. אבל פה זה מסתיים.
כאן המקום להבהיר: בזק משלמת מחיר כבד מאוד על התנהלותה נגד משרד התקשורת. בצדק היא צריכה לשלם. אבל כאן גם אמור היה להגיע הדיון החכם, זה שמסתכל על בזק של היום ולא נוקם את כישלונות המשרד באכיפה עליה בעבר.
בזק סרבה בעבר להקצות טלפוניה למתחרות, וזה ללא ספק היה מעשה אנטי תחרותי. אבל בזק של היום היא חברה אחרת עם הנהלה ודירקטורים אחרים. אם ימשיכו לדרוש ממנה להמשיך ולשלם על חטאי העבר, זה לא יפתור את המשבר הקשה בכל תחומי התקשורת.
בפרוטוקול הוועדה המייעצת לעניין הטלת העיצום הכספי על בזק בעניין הטלפוניה רואים בבירור את הגישה של משרד התקשורת. הפרוטוקול מגלה, שלב אחר שלב, כיצד קבוצה של 12 מנציגי משרד התקשורת, ובהם המנכ"ל נתי כהן, והמשנה למנכ"ל מוני שמילה, משכנעים את שלושת נציגי הציבור המכובדים בוועדה, ד"ר איריס סורוקר, עו"ד אמיר הלר ועו"ד מיכאל מקייה, תוך שהם מסתירים מהם מידע בעל חשיבות עליונה לצורך גיבוש עמדתם.
נציגי הציבור, יש לומר, אינם טירונים. מדובר באנשים בעלי ניסיון רב בתחומי עיסוקם, ואולם הם אינם מצויים בפרטי הרגולציה בשוק התקשורת. הם אינם מכירים את ההיסטוריה, את הטכנולוגיה, וכמובן שאינם בקיאים בפרטים הקטנים. קל לנחש שאם היה מדובר בשלושה אנשים בעלי הכרות עמוקה עם שוק התקשורת, תוצאת ההליך הייתה שונה לחלוטין.
הפרוטוקול הוא ארוך ומייגע, וכמעט בכל שורה שבו ניתן למצוא כשלים מהותיים. נציגי משרד תקשורת מציגים את הנושא, ואז מתארים את הסדר הריסייל (מכירה חוזרת של שירותי הטלפוניה שלה כתחליף לטלפוניה סיטונאית ג.פ.) שהופעל על ידי בזק.
ואז מגיע הרגע החשוב. הגב’ שמואלי אומרת כי "במודל הטלפוניה הסיטונאית, השיחה היוצאת או הנכנסת למנוי הסיטונאי עוברת דרך המערכת של ספק השירות ושם, ספק השירות יכול להוסיף את כל התכונות והערך המוסף. לדוגמה, אחד השירותים שבזק סירבה לתת זה FaxToMail. בזק לא רצתה למרות שיש התעניינות".
מי משתמש בשירות FAXTOMAIL?
אלא שאין באמת שירותים חדשים שאפשר להציע. הדוגמה הכי טובה שיכלו אנשי המשרד להציע (מכיוון שהרי אין באמת תכונות כאלו בשירות הטלפוניה הקווי) היא שירות FAXTOMAIL. כלומר על בזק הוטל קנס של למעלה מ-11 מיליון שקל מכיוון שהיא הציעה למתחרותיה שירות טלפוניה על בסיס הפקעת הרשת שלה, אך השירות שהוצע לא כלל את האפשרות לספק FAXTOMAIL. כמה אנשים באמת משתמשים בזה? אפילו לא אחד לאלף.
מכאן ניגשים אנשי משרד התקשורת לחשב את הנזק שגרמה בזק בכך שלא הציעה "שירות טלפוניה סיטונאי מלא". הם טוענים שבתקופת ההפרה, מחודש מאי 2015 ועד אוקטובר 2015, היו עוברים לשירות הטלפוניה הסיטונאי 65,000 לקוחות, ולפיכך הנזק שנגרם עומד על 34 מיליון שקלים לתקופה זו בלבד. כלומר 65,000 לקוחות רצו לעבור לשירות טלפוניה סיטונאי, אך לא עשו זאת בשל העובדה שהשירות שהוצע לא כלל FAXTOMAIL - כך לפי המשרד.
חברות התקשורת כבר מזמן לא צריכות את בזק
אנשי המשרד לא טרחו לגלות, כי לשירות הטלפוניה הסיטונאי הפועל על רשת הוט, לא צורף ולו לקוח אחד. גם לשירות שהוצע ע"י בזק על בסיס ריסייל לא הצטרף ולו לקוח אחד. האמת הפשוטה, הידועה היטב לאנשי המשרד, היא שמדובר בשירות אנכרוניסטי שאיש מהמפעילים אינו מעוניין בו כלל. יש להם פתרונות טובים ויעילים הרבה יותר לספק את השירות.
מש’ התקשורת: "הפרה בוטה ומתמשכת"
תגובת משרד התקשורת: "העיצום המדובר לא ניתן לבזק בגין שירותי הערך המוסף שאוזכרו בפרוטוקול כדוגמת שרות FAXTOMAIL, אלא עקב הפרה בוטה וממושכת של אספקת שירותי טלפוניה סיטונאית, בגינה גרפה בזק רווחים משמעותיים".