בכירים מחפשים עבודה

הדרך שבה בכירים מובטלים מחפשים עבודה משפיעה דרמטית על ערך השוק שלהם, ועל איכות התפקידים שאותם יצליחו בסופו של דבר להשיג. יתרה מכך, אופן החיפוש מבדיל באופן חד בין בכירים אמיתיים לכאלה שרק אוחזים בהגדרת תפקיד בכירה אבל מנטלית הם לא שם. ואכן, אחת השאלות שמטרידה רבים מהם היא עד כמה להיות אגרסיביים בתהליך החיפוש.

פנוי להובלה

בקצה האחד ישנם הסלקטיביים החוששים לפנות ליותר משתי חברות השמה מהפחד שקורות-החיים שלהם "יסתובבו בכל השוק", ואילו בקצה השני תמצאו בכירים שמפיצים עצמם לדעת כבר מהתחלה. משגרים קורות-החיים לכל חברות ההשמה, מפיצים אותם לכל מכריהם ללא אבחנה, יוזמים פניות אישיות למעסיקים ומציעים עצמם לעבודה, מכריזים בכותרת הלינקדאין שהם פנויים להובלה ("מחפש את האתגר הבא"), ומקנחים בקמפיין לינקדאין-פייסבוק משולב שמבקש עזרה במציאת עבודה (או לפחות הפצת הקמפיין הלאה). יש מהם שמגבילים את הפוסטים לקבוצות ייעודיות וסגורות בלבד, רק שחלקן מונות עשרות אלפי חברים ולכן התוצאה היא אותה התוצאה - השמדת ערך.

מדוע? כי בכיר המעוניין ששוק העבודה יתייחס אליו ברצינות לא יכול להרשות לעצמו לחפש עבודה כזוטר, לא משנה כמה הוא לחוץ. הדרך הזו מוזילה את המוצר (מוצרים יוקרתיים משווקים סלקטיבית ולא אגרסיבית) ובנוסף משדרת נואשות, בדיוק המיצוב ההפוך מזה שמנהל בכיר רוצה לנכס לעצמו. הנואשות הזו מרחיקה מעסיקים, שגם ככה מעריכים אנשים עובדים יותר מאשר מובטלים (בטח מובטלים נואשים), והתוצאה היא שאם כבר יציעו לך משרה, קרוב לוודאי שהיא תהלום את המיצוב הנחות שסידרת לעצמך. אז למה מלכתחילה להשמיד ערך מותג, הרי משרה נחותה אפשר למצוא במהירות גם בלי עזרה?

האצילות מחייבת

ומה עושים בכירים אמיתיים? ראשית, הם לא משאירים כלום למזל. הם מנהלים את אירוע סיום התפקיד הקודם בקפידה, ואת האופן שבו הוא יתוקשר בתוך ומחוץ לחברה, כולל כשהאירוע יוצא לתקשורת (מבחירה או מחוסר ברירה). שנית, הם דואגים מבעוד מועד לרשת קשרים איכותית ומתחזקים אותה בשוטף, ערוכה ליום פקודה. בכירים אמיתיים יודעים שמרבית המשרות במשק נמצאות רק שם (בוודאי האיכותיות), לכן הם כבר טיפחו רשת שיודעת להגיע למרביתן. כעת מה שנותר הוא להפעיל אותה בחוכמה.

בכירים אמיתיים מקפידים לעבוד עם קומץ חברות השמה איכותיות, איתן הם שמרו על קשרים אישיים, מקצועיים ועסקיים שוטפים (מה שמעלה את ההסתברות שתעבודנה לטובתם כעת), ומנהלים נכון את תהליך החיפוש יחד איתן. גם אם שמעו על תפקיד פוטנציאלי, לעולם לא יפנו ישירות למעסיק, אלא אם מדובר במישהו שהם מכירים היטב, תמיד יפעילו את איש הקשר הנכון (זה שסיפק את המידע על משרה פוטנציאלית הוא לא בהכרח זה שייקשר אליה), לעתים אף את חברת ההשמה. כמובן שהם לא דוחפים לאף אחד קורות-חיים אלא אם נתבקשו, וגם אז רק באופן מבוקר.

בכירים אמיתיים מבינים שהאצילות מחייבת. הם מנהלים את כל התהליך סלקטיבית ומתחת לרדאר, בלי קשר ללחץ הכלכלי או הרגשי בו הם מצויים, והם אינם יותר מבוססים או חסינים כלכלית מהבכירים האגרסיביים. רק שבניגוד אליהם, האמיתיים מבינים היטב מיתוג עצמי מהו, וממשיכים לנהל את הקריירה בחוכמה גם כשהם מחוץ לשוק העבודה.

נולדו בכירים

בכירים האמיתיים לא מתבלבלים בין מכירות לשיווק, בין שיווק עצמי לפרסום עצמי, בין מדיום למסר, ועובדים על המיתוג שלהם כל הזמן, בוודאי בכל מה שקשור לנוכחות בתקשורת וברשתות החברתיות.

חלק מדירים רגליהם מהרשתות כלל, האחרים מצמצמים את הפעילות לפוסטים/ציוצים מקצועיים בלבד, בוודאי שלא מורחים את חייהם הפרטיים לעיני כל. לא תמצאו אצלם תיעוד של בני משפחה, חברים, טיולים, מסעדות, ימי ההולדת והחתונות, רק קריירה וגם זה במשורה, שהרי שיווק אגרסיבי מחבל בערך המותג.

הבכירים האמיתיים שמרו על הסטריליות המתבקשת לכל אורך הקריירה, גם בתפקידיהם הזוטרים יותר, ולא במקרה. הם היו בכירים באישיותם עוד כשהיו זוטרים, רק לקח להם זמן להגיע למשבצת הראויה.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com