הרגולטור הצרפתי השית על אלפבית, החברה האם של גוגל, קנס של 50 מיליון אירו עבור עברה אחת הנוגעת להפרת תקנות הפרטיות. קשה לזלזל בקנס בסדר גודל כזה ובכל זאת, הוא רחוק מלהיות אירוע אופטימי ומבשר טובות.
רק לפני שמונה חודשים נכנסו לתוקף כללי GDPR האירופים ועמם ההבטחה לקנסות עתק שיכולים להגיע לעד 4% מההכנסה השנתית של חברה, וזמן מה הרגולטורים גיששו בקנסות זעירות לעסקים מקומיים. והנה כעת נבחרה הענקית הטכנולוגית הראשונה, כוח של ממש, לעמוד במבחן תקנות יוצאות דופן אלו. אבל אל תתנו ללוח הזמנים להטעות, אין מקריות רבה בקנס הזה: התלונה שהביאה לחקירה ולקנס הוגשה ארבעה ימים אחרי שתקנות ה-GDPR נכנסו לתוקף. זהו כנראה פרק הזמן שנדרש לשתי קבוצות לחץ לכתוב את התלונה ולהגישה. הקבוצות, None of Your Business (Noyb) ו-La Quadrature du Net, ייצגו 10 אלף איש, ואם הן היו מגישות את התלונה לפני שנכנסו התקנות לתוקפן, הקנס המקסימלי היה עומד על 150 אלף יורו.
את ההחלטה להטיל קנס גבוה הסבירו בנציבות הצרפתית להגנה על מידע (CNIL) באמצעות נימוקים כמו "נכשלה בחובתה" ו"חוסר שקיפות", כמשתמע שבאלפבית בחרו לפרש את לשון החוק באופן דל ושטחי מדי, שמנע מהמשתמשים להבין לאן, כמה ומתי הולך המידע שנאסף עליהם. עוד טענו בנציבות כי אלפבית סיפקה הסברים שהם מעורפלים במקרה הטוב בנוגע לעיבוד המידע, ופיזרה אותו על פני מספר מסכים ומסמכים כך שהמשתמשים לא יכלו להביע הסכמה מושכלת לשימוש במידע. כיוון שאלפבית לא מאפשרת שימוש בכלים שלה בלי הסכמה היא, לטענת ה-CNIL, כפתה דה-פקטו את הסכמתם.
מה זה GDPR
התאגידים מצפצפים על התקנות
אפשר לחשוב כאילו בצרפת ובאירופה נטפלים לקטנות (וענקיות) ומחפשים לעשות רווח על גבן של חברות חדשניות, או כמו שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ צייץ ביולי כשגוגל נקנסה ב-5.7 מיליארד דולר: "אמרתי לכם! האיחוד האירופי הכה בקנס של 5 מיליארד דולר על אחת החברות הגדולות ביותר שלנו, גוגל. הם באמת ניצלו את ארה"ב, אבל לא לאורך זמן!". כאילו באירופה חוככים ידיהם וממתינים לשעת כושר שאיזו ענקית תמעד. האמת לא יכולה להיות רחוקה מכך.
לאלפבית ואחרות היו שנתיים להתאים את עצמן ל-GDPR, מיום שהרגולציה התקבלה באיחוד ועד שיושמה - שנתיים שלמות לאחת מהחברות היצירתיות, החדשניות ומהירות התגובה ביותר לשינויים בשוק. מבט בשורה העליונה והתחתונה המדושנות של אלפבית, יוצרים את התחושה הקשה כי תאגיד הענק הזה - על אף שיש בידיו את הכלים ואת הניסיון - לא לוקח ברצינות את כללי הפרטיות של האיחוד, ובשל כך את החובה להגן ולשמור על פרטיות המשתמשים שלהם.
במקום, הוא מותח ולועס את רצונות השחקנים האחרים בזירה, אפילו במחיר של ספיגת קנס אחר קנס - אירוע לא נעים, אך שאינו מדגדג את האיתנות הפיננסית שלו. אלפבית, כך נדמה, מתנהלת במציאות חלופית משל עצמה - כזו שבה לא מעקלים לאנשים את חשבונות הבנק בגלל דוח חניה שלא שולם, או שבה נאשמים לא נשחקים שנים במערכת בתי הכלא משום שאינם יכולים לגייס את אלפי הדולרים הדרושים לשחרור בערבות.
בוועידה הכלכלית בדאבוס, היכן שמנהיגי העולם נפגשים ודנים ממרחק עשיר בבעיות העולם, תופסים חידושים טכנולוגיים נתח משמעותי מהשיח, כך היה שנים. פעם על עלייתן של רשתות חברתיות וכוחן, אחר כך על בינה מלאכותית וקץ העבודה, ופעם אחרת על חדשות מזויפות והאיום על הדמוקרטיה. השנה ככל הנראה חלק מהשיח ינוכס לדיון בפרטיות משתמשים - אם לא בגלל אסון קיימברידג' אנליטיקה, אז לפחות בעקבות הקנס האחרון.
50 מיליון אירו הם סיבה טובה להתחיל שיחה, אבל הם לא סיבה מספיק חזקה כדי לשנות תקליט או נרטיב. הנה, בעוד הקנס הצרפתי האחרון הוטל על אלפבית, סמנכ"לית הכספים של החברה רות פורת, ניסתה להמשיל מחדש את רעיון המידע הנאסף באינטרנט: "הוא יותר כמו אור השמש מאשר שמש", אמרה, "משתמשים בו והוא פשוט מתחדש".
בכוונה או שלא, הדימוי הוא תמצית המחלוקת בין האירופים לענקיות הטכנולוגיה וסמל למציאות העסקית האמריקאית המאפשרת. בעוד שבאירופה הכריעו וחוקקו כי מידע של משתמשים הוא פרטי ושלהם, באלפבית מדובר ככל הנראה על משאב מן הטבע, מעיין נובע לא רצוני של אנרגיה שהחברה יכולה להושיט את ידה ולהזין עצמה, ללא כל פיקוח. אבל באמת, למה לה לחשוב אחרת.
ענקיות הטכנולוגיה משמרות את הקיים
אמנם אלפבית אינה מתקיימת בריק ואירופה היא מקור הכנסה לא מבוטל עבור החברה (33% מהכנסותיה הן מאירופה, המזה"ת ואפריקה לעומת 47% מצפון אמריקה), אבל מי שנותן את הטון להתנהגות הכללית שלה הוא הרגולטור האמריקאי. במגרש הזה, ענקיות הטכנולוגיה פועלות באופן נמרץ כדי לשמר את הקיים, ללא קשר לשיוכו המפלגתי של הנשיא. למעשה, עוד בתקופת אובמה, הצליחו באלפבית למנוע הגשת תביעה על פעילותה, זאת למרות שורת רגולטורים שהמליצו על כך לאחר חקירה ממושכת. כשהציבור האמריקאי זעק על מכירת המידע האישי שלהם לידי חברת ייעוץ פוליטי, האירוע החמור הסתיים בשני שימועים חסרי שיניים, גדושים שאלות בנאליות, חוזרות על עצמן ולפעמים אפילו מעט מביכות, של מנכ"ל ומייסד פייסבוק מארק צוקרברג.
הפעילות האינטנסיבית בזירה הפוליטית האמריקאית היא כמעט שורשית. דמויות פוליטיות רבות מכל הצדדים נהנות מתרומות גדולות במיוחד מהענקיות, שמעניקות להן וללוביסיטים הרבים שהן מעסיקות מרחב תמרון מספק. כל קול תרעומת המגיע מאזורים אחרים בעולם, מעניין הרבה פחות את אותן ענקיות. לא קנס של עשרות מיליוני אירו, לא קנס של כמה מיליארדי אירו, לא קול מחאה אזרחי, שינוי כללים וחוקים ואפילו לא הזמנה רשמית מהפרלמנט הבריטי לתת דין וחשבון לא מזיז את הענקיות, לא משנה את התנהגותם, אפילו לא ממש מושך את תשומת ליבן. עד שהרגולטור האמריקאי יתחיל לנסות להסדיר את פלטפורמות הענק של פייסבוק, אלפבית, אמזון ואחרות, השפעותיהן של חקירות כאלו ואחרות לא יניבו פירות לצרכנים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
