העתיד הוא קוואנטי, והוא דורש משאבים

ישראל מסתכנת בפיגור טכנולוגי בלתי הפיך. "תוכנה אוכלת את העולם", הכריז לפני כמה שנים מארק אנדריסן, המייסד האגדי של נטסקייפ, וכיום שותף מייסד באחת מקרנות ההון הסיכון המשפיעות בעולם. באמירתו הוא התכוון לכך שכל פעילות אנושית הולכת להתממשק עם מערכות תוכנה ומידע, ושכל ארגון עסקי או אזרחי, בכל תעשייה או סקטור, יידרש להיות ארגון טכנולוגי. במציאות טכנולוגית כזאת, דמיינו שכל מה שידעתם על מחשבים הולך להשתנות בעקבות זריחתה של טכנולוגיית מחשוב חדשה שתשנה לאין שיעור חלק ניכר מהתעשיות הקיימות: פיתוח תרופות, בטחון, שירותים פיננסיים, תהליכי ייצור ועוד. בעולם כזה, דמיינו (אפילו שזה כואב) שמדינת ישראל, על כל עוצמתה הטכנולוגית כיום, נמצאת בפיגור משמעותי ביחס לשאר המדינות המפותחות. נשמע מופרך, נכון?

אז לא מדובר בתרחיש שאולי יתממש בעוד עשרים שנה כי אחוז ההצלחה בבחינות 5 יחידות מתמטיקה נמוך משצפינו, אלא בסכנה אמתית שמתפתחת לנגד עינינו. טכנולוגיית המחשוב הקוואנטי, שמאז תחילת שנות ה-80 מפותחת במעבדות שונות ברחבי העולם, קרובה מתמיד להגיע לרמת בשלות של שילוב בתעשייה ואף הגיעה לפריצת דרך מחקרית בשנה האחרונה. על מנת להבין את עומק הבשורה, די להבין שמחשב קוואנטי יכול לעשות בחלקיקי שנייה דברים שמחשבים רגילים, גם החזקים ביותר, אינם מסוגלים לבצע בנצח. זאת מכיוון שאבן הבניין הבסיסית שלו נשענת על תופעה פיזיקלית עדינה יותר מזו של אחותה עליה נבנה המחשוב הקלאסי. בניגוד למחשב קלאסי שעובד על ביטים בינאריים (אחד או אפס), היחידה הבסיסית של המחשב הקוואנטי היא הקיוביט, אשר באופן הסתברותי יכול להיכנס למצב של אחד, אפס או שניהם יחד בו זמנית. מעבר לכך שמצב כזה של סופרפוזיציה מאתגר את גבולות האינטואיציה (גם של הבקיאים בתחום), מחשב שיתבסס על קיוביטים פשוט יוכל לבצע עבודות מחשוב באופן שהוא אקספוננציאלית מהיר יותר ממה שניתן לראות כיום.

סביב ההבטחה הגדולה הגלומה במחשבים קוואנטיים ובמערכות הסובבות אותם בשנים האחרונות צמחה תחרות שלא מביישת את המרוץ לחלל בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. מדינות ותאגידים עולמיים משקיעים משאבים רבים במיוחד במרדף אחר היכולות המובטחות בבסיס הטכנולוגיה. סין, האיחוד האירופי, וארה"ב ישקיעו בשנים הקרובות 10 מיליארד, 1.3 מיליארד ו-900 מיליון דולר בהתאמה (כשארה"ב כבר הודיעה כי תגדיל את התקציב שלה בקרוב). מיקרוסופט, אינטל, IBM, גוגל וחברות נוספות גם נמצאות במרוץ וכבר מגיעות להישגים שלא נראו בתחום.

ובינתיים בישראל, מסתמן שמקבלי ההחלטות מסתפקים במעט מדי ומאוחר מדי. על פי ההצהרות מהתקופה האחרונה, הממשלה תקצה פחות מ-80 מיליון דולר שיפוזרו על פני כמה שנים. במצב כזה, גם עבודה מאומצת ביותר של רשות החדשנות וגופים ממשלתיים נוספים תהיה מוגבלת בהישגיה ביחס לרוב השחקנים המשמעותיים האחרים בפיתוח של מערך קוואנטי בר-קיימא. מצב הטכנולוגיה היום דורש מתקני מחקר עתירי משאבים שיזמים וחוקרים יתקשו לגייס בשוק הפרטי. לשם המחשה, כיום מעבד מחשב קוואנטי צריך לשהות בסביבה עם טמפרטורה הקרובה לאפס המוחלט - וקשה לדמיין מיזמים פרטיים היכולים לספק זאת. מאידך, התועלת שתצמח מחלוציות טכנולוגית במחשוב קוואנטי תבוא לידי ביטוי הן בכלכלה והן בביטחון הישראלי. לא חבל להפסיד במרוץ?

הכותב הוא יזם בתחום הפינטק