גם אלשיך מדבר יותר מדי

מירי רגב: "הוא לא מתבייש? איך הוא מרשה לעצמו לדבר כך? אם לא הייתה תקופת צינון - הוא היה מצטרף למפלגת הגנרלים". דברים אלה של רגב הופנו כלפי רוני אלשיך. העילה: המפכ"ל לשעבר אמר בראיון שהוא "מתקשה לראות מצב שראש הממשלה לא יואשם בשוחד". מוזר לשמוע מרגב נזיפה על אמירת דברים אלה, כאשר מכירים את הדברים הנפלטים מפיה שלה. אבל זה כוחה, היכולת להתנהג ולדבר בצורה הזויה ולא להתבייש.

ריח של נקמה

אבל אומר ולא אבוש: בעניין המסוים הזה, יש משהו בדברי רגב. כשאני שומע את דבריו של אלשיך בענייני חקירות נתניהו, אני מרגיש חוסר נוחות, אף שאני מסכים איתם. אבל לא אלשיך צריך לומר אותם. הוא היה המפכ"ל, הוא עשה את עבודתו נאמנה, הביע את דעותיו - ועכשיו, לאחר שפרש מתפקידו, הוא צריך להימנע מלעסוק בנושא נתניהו. החזרה שלו לפרשה זו לא מריחה טוב. נודף ממנה ריח של נקמה.

יש מקום לנקמה

בהחלט יש לאלשיך על מה לנקום. נתניהו מינה אותו למפכ"ל בליווי הרבה שבחים וקילוסים. אבל מרגע שאלשיך נהג כמפכ"ל, ללא משוא-פנים, פעל על-פי הראיות שאינן מחמיאות לנתניהו - מאותו רגע נתניהו לא הפסיק לבקר את אלשיך בפרט ואת בתי המשפט ואת היועמ"ש אביחי מנדלבליט בכלל. עצם הביקורת של חשוד בפלילים נגד מאשימיו היא דוחה, ובמיוחד כאשר עושה את זה ראש הממשלה העומד בראש המערכת.

העלבון של אלשיך

אלשיך נעלב - זה מתבקש מהתנהלותו מאז פרש מתפקידו. דבריו נגד נתניהו נתפסים לא רק כתיאור מצב, אלא כנקמה, ולכן המשקל של הדברים אינו גדול. לא רק שהדברים לא מזיקים לנתניהו, אלא אפילו מועילים לטענתו על "רדיפה" כביכול - טענה האהובה עליו מאוד.

הצדק שטבע למוות

אז אמרנו שבעניין זה רגב צודקת. אבל הצדק שלה טובע למוות בים הצביעות והמניפולציות שלה. לא רק אלשיך מדבר, גם נתניהו לא טומן את לשונו בצלחת. ומלווה אותו מקהלת הליכוד ובראשה דוד אמסלם, מירי רגב, דוד ביטן וכל השאר. נתניהו לא מפסיק לבוא בטענות, רובן מופרכות, חלקן פשוט שקריות, ואפשר להבין את פגיעותו של אלשיך. אבל רגב לא רואה את חטאיו של נתניהו, בדיוק באותו עניין, ולכן הצדק שלה מגמתי ולא נחשב.

אבל שוב: המפכ"ל לשעבר צריך להיות מסוגל להתעלם מביקורתו של נתניהו, שבמידה רבה נועדה למשוך את אלשיך בלשונו. כל התבטאות של אלשיך בפרשיות נתניהו גורמת לפיחות באינטגריטי של המפכ"ל לשעבר, וזה חבל ומיותר מאוד.