העליון: החזרי מס של פושט רגל מהוצאות על טיפול בבנו הנכה יועברו לקופת הפירוק

לבית המשפט העליון הגיעה באחרונה השאלה אם החזרי מס להם זכאי פושט רגל בגין הוצאות על טיפולים בבנו הנכה נשארים בכיסו של פושט הרגל או נבלעים אל כור ההיתוך של קופת הפירוק. בית המשפט העליון קבע בעניין זה באופן ברור כי החזרי המס הללו אינם שונים מכלל הנכסים של פושט הרגל, ועל כן שייכים גם הם לקופת הפירוק.

העניין נדון במסגרת בקשת רשות לערער על החלטת של בית המשפט המחוזי בחיפה, שבמסגרתה התקבלה בקשתו של נאמן בתיק פשיטת רגל להורות על העברת החזרי מס שהפושט הרגל זכאי להם, לקופת פשיטת הרגל.

תיק פשיטת הרגל מתנהל מזה כ-5 שנים, ולפני כשנתיים הוכרז החייב כפושט רגל, ונקבעה בעניינו תוכנית פירעון. במהלך הדיון בתוכנית הפירעון ציין פושט הרגל כי בנו מתמודד עם מצב נפשי קשה, והוא נדרש לשאת בהוצאות הכרוכות בכך. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו בעניין תוכנית הפירעון כי לקח בחשבון את העובדה שהחייב ובת זוגו טרם מיצו את זכויותיהם בכל הנוגע למצבו הנפשי של בנם מול המוסד לביטוח לאומי, ומיצוי זה עשוי להגדיל את הכנסתם בסך של כ-1,000 שקל.

והנה, במאי אשתקד הודיעה רשות המסים לחייב כי הוא זכאי להחזרי מס עבור השנים 2017-2016 בסך 11,326 שקל. בתגובה להודעה זו, הגיש הנאמן בקשה למחוזי כי יורה על העברת החזרי המס לקופת פשיטת הרגל, וזאת מכוח הוראת סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל, שלפיה משהוכרז חייב כפושט רגל - מוקנים נכסיו לנאמן.

בתגובתו טען החייב כי יש לדחות את בקשת הנאמן, וזאת, בין היתר, משום שהחזרי המס ניתנו לו בשל נכותו הנפשית של בנו וההוצאות הכרוכות בכך. עוד הוסיף המבקש כי בית המשפט המחוזי, בקובעו את תנאי ההפטר המותנה, היה מודע לכך שהכנסתם של בני הזוג, אשר טרם מיצו את זכויותיהם מול הביטוח הלאומי בקשר עם מצבו הנפשי של בנם, צפויה לגדול.

בית המשפט המחוזי קיבל דווקא את עמדת הנאמן וקבע כי אף שהחזרי המס ניתנו לחייב בגין נכותו של בנו, הם שייכים לחייב ולא לבנו, ומשכך הם מוקנים לנאמן, כאמור בסעיף 42 לפקודה.

על החלטה זו ביקש פושט הרגל לערער לעליון - אך גם שם לא מצא מזור. השופטת יעל וילנר דחתה את בקשת החייב להותיר את כספי החזרי המס בידיו, תוך שהיא מציינת, בין היתר, כי סעיף 42 לפקודה קובע כי לאחר שהוכרז חייב כפושט רגל, "יהיו נכסי פושט הרגל ניתנים לחלוקה בין נושיו ויוקנו לנאמן", כאשר הפקודה מגדירה "נכסי פושט הרגל" כ"כל נכס שירכוש פושט הרגל או שיוקנה לו, לפני הפטרו מהחובות", וזאת למעט חריגים המנויים בפקודה. "מכאן", ציינה השופטת, "שכל סכום המוקנה לפושט הרגל, אשר אינו בא בגדר החריגים האמורים - הוא נכס המוקנה לנאמן", והוסיפה כי "החזרי המס אינם באים בגדר החריגים, ועל כן הם מוקנים לנאמן".

השופטת הוסיפה כי מסקנה זו מתיישבת אף עם התכלית העומדת בבסיס העברת נכסי פושט הרגל לנאמן, להעמדת כל פוטנציאל הפירעון שיש לפושט הרגל בידי הנאמן, המאגד את האינטרסים הלגיטימיים הן של פושט הרגל והן של נושיו.

עוד ציינה השופטת כי כעולה מהדיון שהתקיים במחוזי בנוגע לתוכנית הפירעון, בית המשפט היה ער למצבו של בנו של החייב ולהוצאות הכרוכות בכך, והדבר הובא בחשבון בעת גיבוש תוכנית הפירעון וקביעת התשלום החודשי. לפיכך, יש לדחות את טענת החייב כי החזרי המס נועדו לכיסוי הוצאות הבן, לאחר שהוצאות אלה כבר הובאו בחשבון.

עוד צוין כי כשהמחוזי לקח בחשבון את העובדה שבני הזוג לא מיצו זכויותיהם מול המוסד לביטוח לאומי, הכוונה הייתה להכנסות אפשריות בגין קצבת נכות, הניתנת מהביטוח הלאומי, ולא להחזרי מס.