לשמור על לבני

בעת כתיבת שורות אלו, כולם מחכים בקוצר רוח לנאומו של בני גנץ. לי אין ציפיות גדולות מהנאום, אם כי אני חושב שגנץ הוא בהחלט מועמד ראוי לראשות הממשלה. אני לא צריך נאום שלו בשביל לדעת, ולכן הציפייה למוצא פיו נראית לי משונה. אני גם לא חושב שזו ציפייה של רוב הציבור, אלא יותר כותרות של התקשורת המלבות את הציפייה, כביכול. אנחנו לא עוסקים פה באלמוני שבא משום מקום, אדם שהיה רמטכ"ל אינו זקוק לנאום כלשהו כדי שנכיר אותו ואת דעותיו.

מעמד משונה

גנץ נראה מנהיג מבטיח, אבל בכל הקשור לנאומים נראה שהנאום החשוב, המעניין והנחרץ ביותר של הבחירות עד כה, ואולי בכלל, כבר הושמע. זה התרחש הבוקר בבית ציוני אמריקה, והוא בא מפיה של ציפי לבני בעת שהשיקה את מפלגתה החדשה-ישנה - התנועה. זה היה מעמד משונה, משום שכולם מבינים כי הגוף הפוליטי של לבני יוצא לדרך במטרה לא להגיע לסופה. לבני חידשה את התנועה כדי לחבור באמצעותה לגוף גדול יותר, אולי לגוש שהיא מטיפה להקמתו.

הרבה יותר מגבאי

אם מחפשים נאום של מנהיגות אפשר למצוא זאת בשפע אצל לבני. הנאום שלה הבוקר היה ברור, חד, מובן. מסריו חשובים וקולעים. אם מנהיג נבחן ברגעיו הקשים, אז לבני בהחלט עמדה במבחן כאשר הודחה מהמחנה הציוני על ידי היו"ר אבי גבאי. כמעט כל פוליטיקאי היה מקים מהומה מיד, על המקום. התגובה של לבני הייתה מכובדת, שקטה - תגובה של מנהיגה שצריך הרבה יותר מגבאי כדי להכריע אותה.

טעות לתפארת

מצער שלבני נותרה ללא גייסות. דווקא היא, המנהיגה שהפכה את מפלגתה, קדימה, לגדולה בכנסת ה-18, עם 28 מנדטים. שהכתה אז את הליכוד, שהייתה בעמדת זינוק נוחה לראשות הממשלה. זה לא קרה בגלל סירובה להיכנע למפלגות הדתיות. רבים טענו שעשתה את טעות חייה. אם זה נכון, אז הייתה זו טעות לתפארת, כמאמר המשורר אלכסנדר פן. אבל אני לא מאמץ את ההמשך: "אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת".

עיוות מזיק

לבני כנראה לא תהיה ראש הממשלה, לא עכשיו, וספק אם בעתיד. אבל היא חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה הישראלית. זה יהיה עיוות מזיק אם דמויות כמו דוד אמסלם, דוד ביטן, אורן חזן ואחרים כמותם יהיו בכנסת, ולבני תיפלט. אסור לנו לתת לה להיות מחוץ לעשייה הפוליטית, אסור לוותר על ניסיונה העשיר ועל מנהיגותה.