הווארד שולץ, מייסד סטארבקס, רוצה להיות נשיא, אז למה הפאניקה?

ובכן, הווארד שולץ, שהפך את סטארבקס למותג גלובלי, הגיע למסקנה שלייסד, לנהל ולהרחיב את רשת בתי הקפה הגדולה בעולם, ולהיכנס לרשימת המיליארדרים של פורבס אגב כך, אינם חזות הכל. מה עוד אפשר לעשות? לפתוח עוד חנות באולאנבאטאר, מונגוליה? לשפר את ביצועיו במתחמי הגולף? וכך, אולי ברגע של משבר אחרי אמצע החיים, התחוור לו שהוא רוצה להיות נשיא.

והרי כבר היו דברים מעולם. מישהו כבר חשב שלבנות גורדי-שחקים עם שמו בחזיתם, ולחפון אברי נשים אגב כך, זה לא הכל בחיים ועכשיו הוא יושב בבית הלבן. אם דונלד טראמפ יכול, הווארד שולץ בוודאי ובוודאי יכול. לאחר הכל, איש לא כינה אותו "וולגרי עם אצבעות קצרות", איש לא האשים אותו בגזענות, ואף אחד לא טען שכאוס הוא מכשיר הניהול המועדף בעיניו. ככל הידוע, שולץ אינו מעריץ את ולדימיר פוטין, אינו עוגב על סעודיה, מוכן לפרסם מיד את כל דוחותיו למס הכנסה ושום ועדת חקירה אינה נוברת בנבכי עברו. שולץ הוא בן למשפחה (יהודית) ענייה בברוקלין והוא באמת הקים אימפריה עסקית בלי שקיבל מאות מיליונים מאבא שלו. מה רע?

ובכל זאת, כששולץ הודיע בתחילת השבוע שהוא בוחן ברצינות אפשרות לרוץ לנשיאות ארה"ב ב-2020 כמועמד עצמאי - כלומר לא כדמוקרט ולא כרפובליקאי - קמה זעקה גדולה בארה"ב. השם הטוב שהוא בנה לעצמו בשקידה במשך עשרות שנים החל לקרוס. עכשיו המנכ"ל לשעבר של סטארבקס הוא "הווארד המגלומאניאק" ואנשים מתחילים לדבר ברצינות על קמפיין להחרמת סטארבקס אם מייסד הרשת אכן יחליט לרוץ.

איך הצליח שולץ, שבנה מותג פופולרי כל כך, להרגיז אמריקאים רבים? במשפט אחד: התיעוב מטראמפ כה גדול בקרב פלחים נרחבים של האוכלוסייה בארה"ב, עד שכל התפתחות פוליטית שעלולה להגדיל את סיכוייו להיבחר פעם נוספת תיתקל בהתנגדות מרה. ובמילים אחרות: שוטמי טראמפ חוששים, שאם שולץ ירוץ כמועמד שלישי, מחוץ לפורמט של שתי המפלגות הגדולות, יהיו בוחרים דמוקרטים ועצמאיים שיתפתו להצביע בעדו, ובכך הם ידללו - ואולי, חלילה, ימחקו - את הרוב שצפוי לפנות את טראמפ מהבית הלבן.

שולץ אמנם מיליארדר, אך הוא בעל נטיות ליברליות מובהקות והתנאים הסוציאליים של הבאריסטאס בסטארבקס יעידו. אחרי שעובדת באחת מחנויותיו התלוננה במשטרה ששני שחורים מסתובבים בחנות בלי לקנות דבר וגרמה למעצרם, סגר שולץ את כל חנויות הרשת לחצי יום כדי להטמיע בעובדים רגישות חברתית. הוא היה חבר במפלגה הדמוקרטית כל חייו הבוגרים ופרש ממנה רק אחרי שהרגיש שפנייתה שמאלה חדה מדי, כדבריו. הוא מצטייר כהיפוכו של טראמפ. לחשש שהוא עלול לשאוב קולות ממועמד של המפלגה הדמוקרטית יש בהחלט בסיס.

אף מועמד עצמאי לא זכה בנשיאות ארה"ב אי-פעם. בדרך כלל, מועמד כזה זוכה באחוזים ספורים של הקולות. במחצית השנייה של המאה ה-20 ועד עתה לא זכו מועמדים עצמאיים בקולות אלקטורים (למעט ג'ורג' וואלאס, שזכה ב-46 אלקטורים מתוך 538 ב-1968). ועם זאת, יש סימנים - לא ראיות חותכות - שהתמודדות של מועמד עצמאי עלולה להסיט את הבחירות לטובת מתמודד מאחת משתי המפלגות הגדולות שהיה מפסיד אם המועמד העצמאי לא היה משתתף בבחירות.

כך, למשל, תומכי הילארי קלינטון טוענים שמועמדותה של ג'יל שטיין, ממפלגת הירוקים, בבחירות לנשיאות ב-2016, הטתה את הכף לטובת דונלד טראמפ. ראלף ניידר, שהיה מועמד מטעם ה"ירוקים" בבחירות ב-2000, תרם משמעותית לנצחונו של ג'ורג' בוש הבן על אל גור. בבחירות לנשיאות ב-1992, גבר ביל קלינטון על הנשיא ג'ורג' וו. ה. בוש (הנשיא בוש הראשון), בין השאר הודות למועמדותו של המיליארדר רוס פרו, ששאב מבוש קולות רפובליקאים רבים, למרות שניהל מסע בחירות קלוקל.

זה אפוא הרקע לטענות של דמוקרטים רבים, ששואפים להחזיר את טראמפ למגדלו בשדרה החמישית, ששולץ יהיה "אידיוט שימושי" בשירותו של הנשיא הנוכחי אם אכן יחליט לרוץ. אבל, עם 3.3 מיליארד דולר בבנק, מי יכול לומר לשולץ מה לעשות?

שולץ הפריח את בלון הניסוי שלו באופן קלאסי: בראיונות בתוכנית החדשות הכי מכובדת, "60 דקות" ב-CBS, ובעיתון הכי מכובד, "ניו-יורק טיימס", ואחר-כך בחשיפות נוספות בערוצי החדשות ובעיתונים הגדולים. מועמדותו הפוטנציאלית נהפכה לנושא המרכזי בשיח הציבורי השבוע.

"אנו חיים בתקופה שברירית ביותר", הוא אמר למראיינו ב-"60 דקות". "לא רק שהנשיא הנוכחי אינו כשיר להיות נשיא, אלא ששתי המפלגות אינן עושות מה שהן צריכות לעשות למען העם האמריקאי ועוסקות, יום אחרי יום, בפוליטיקה של נקמנות".

ובראיון ל"טיימס" הוא אמר: "רפובליקאים ודמוקרטים גם יחד, שאינם רואים עצמם כחלק מהימין הקיצוני או השמאל הקיצוני, מחפשים בית. המילה 'עצמאי' מבחינתי אינה אלא סימון על טופס הבחירות שהבוחר ממלא בקלפי".

"כאשר אני שומע שאנשים מדברים על חינוך חינם באוניברסיטה, במימון הממשלה, על ביטוח בריאות חינם, במימון הממשלה, על תעסוקה חינם לכל אחד, במימון הממשלה, וזאת על גבו של גירעון בסך 21 טריליון דולר, השאלה היא: מי ישלם תמורת כל זאת בלי לגרום לפשיטת רגל לאומית"? - הוסיף שולץ.

אבל הביקורות מוטחות בו מכל עבר. נירה טאנדן, נשיאת המרכז לקדמה אמריקאית, מכון חשיבה ליברלי, ולשעבר יועצת להילארי קלינטון, צייצה השבוע: "אם שולץ ייכנס למירוץ, אני מתכננת ליזום חרם על סטארבקס. אני לא מוכנה לתת אפילו סנט אחד שיגיע לקופת הקמפיין של אחד שיעזור לטראמפ להיבחר שוב".

הווארד וולפסון, היועץ הפוליטי של המיליארדר מייקל בלומברג, אמר לבעלת הטור מישל גולדברג ב"טיימס", כי בלומברג - שהשקפותיו הפוליטיות דומות למדי לאלה של של שולץ - שקל אפשרות להתמודד על הנשיאות ב-2020, אך החליט נגד לאחר בדיקה של השטח. הוא הגיע למסקנה, כי השתתפותו במירוץ של מועמד כמותו תחזיר את טראמפ לשלטון. כותרת המאמר של גולדברג: "שולץ, אנא אל תעשה זאת".

על הביקורת נגדו אומר שולץ: "אני בהחלט ערוך להתמודד עם כל הציניקנים, עם אלה שתמיד אומרים 'לא', שטוענים שמה שאני רוצה לעשות אינו בר-ביצוע. אני חולק עליהם. אני חושב שזה בלתי-אמריקאי לטעון כך. אינני נכנס למירוץ כדי להיות ספוילר (כלומר לקלקל למועמד הדמוקרטי)".

דונלד טראמפ צייץ השבוע, כי שולץ "לא יעז" לרוץ נגדו. אבל אין ספק, שבחדרי חדרים נשיא ארה"ב מחזיק לו אצבעות. עם השחיקה הנמשכת של התמיכה בו בסקרים, טראמפ זקוק לכל סיוע, מכל מקור אפשרי. לו רק היה יכול, הוא בוודאי היה שולח למטה הבחירות הפוטנציאלי של מייסד סטארבקס מיליון או שניים עם המסר:"רוץ, שולץ, רוץ".