אינטל או שירות בתי הסוהר? ראשי העיריות לא רוצים את הארנונה והתעסוקה של בתי הכלא החדשים

בסוף דצמבר 2018 שוחררו משערי בתי הכלא בישראל כ-970 אסירים, לפני שתמה תקופת המאסר הרשמית שלהם. הסיבה - פסיקת בג"ץ לפיה הצפיפות בבתי הסוהר רבה מדי ויש להקצות שטח מחיה מינימלי לכל אסיר. כיוון שהמדינה לא עמדה בפסיקה, היא נאלצה לשחרר אסירים.

שטח המחיה המינימלי הוא 4.5 מ"ר לאסיר, שכוללים את שטח המיטה, המקלחת והשירותים. כך כתב על זה השופט העליון אליקים רובינשטיין בפסיקתו האחרונה: "היעלה על הדעת כי אסיר או עצור אשר שוכבים לישון ומתעוררים בבוקר יום־יום, שבוע־שבוע, חודש־חודש ושנה־שנה, בתא אשר גודלו 2.2 מ"ר (מחנה עופר), 2.3 מ"ר (בית סוהר מגידו), 2.4 מ"ר (מתקני כליאה ניצן, רמון וקציעות) וכדומה, חיים את חייהם 'בכבוד ובבריאות', נדרש על פי החוק? היכולים אנו, שופטי ישראל, להתעלם מן המציאות בשטח ולהמשיך לשלוח את המורשעים בפלילים, קל וחומר החשודים או הנאשמים בפלילים - חמורים פשעיהם ככל שיהיו - לתנאי כליאה שאינם ראויים למחייתו של אדם?"

מיד אחרי השחרור הנרחב של האסירים, ב-1 בינואר 2019, החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה לקדם תוכנית מתאר ארצית לבתי כליאה. תוכנית המתאר הקודמת הייתה משנות ה-80 של המאה שעברה וגם היא לא קוימה במלואה. כעת יש לישראל הזדמנות לתקן את העיוות הזה.

לפי התחזיות שעליהן מתבססת תוכנית המתאר החדשה, ב-2040 יהיו בישראל כ-16 אלף אסירים פליליים גברים. נוסף לכך, המערכת דורשת גמישות ניהולית של כ-15% שהם עוד 2,400 תקני כליאה. כלומר מספר האסירים הפליליים יעמוד על יותר מ-18 אלף. נוסיף למספרים גם 9,300 אסירים ביטחוניים, 4,800 אזרחים זרים ועוד כ-900 נשים ובני נוער ואנחנו מתקרבים כבר לכ-33 אלף אסירים. מערכת הכליאה בישראל לא ערוכה היום למספרים האלה.

התוכנית החדשה אמורה לתת מענה לעוד 8,000 אסירים בשמונה מתקני כליאה חדשים. התוכנית מציעה ארבעה מקומות אפשריים לבניית המתקנים החדשים - שניים בצפון ושניים בדרום. מדובר בשני אשכולות כליאה, שבכל אחד מהם יהיו ארבעה מתקני כליאה.

לדברי רחלי קולסקי, מנהלת אגף, קרקע, מים ומוסדות ציבור לאומיים במינהל התכנון, "מה שחדש בתוכנית הזו הוא שאנחנו כבר לא מאתרים בתי סוהר קטנים - אנחנו מדברים על אשכולות. כל אשכול מבחינתנו זה שטח של 300 דונם, שכולל ארבעה מתקנים, ארבעה בתי סוהר. מבחינה תפעולית זה הרבה יותר נוח מבחינת השמירות, התעסוקה, האוכל, הכול. זה פשוט הרבה יותר נוח מבחינה לוגיסטית, וזה גם מה שעושים היום בעולם".

התוכניות שלכם יורדות לרמת הפרט, למשל הסוגיה הבוערת של רווחת האסיר?

"כשתכננו פרוגרמה ושריינו שטחים, עבדנו לפי 5.5 מ"ר לאסיר. זה לא החדר הספציפי - זה כולל גם חצר, שיש להם בכל קומה, חלק ממוסדות החינוך ועוד".

יש ביקוש גדול של עיריות, מועצות מקומיות, שיבנו אצלן בתי כלא?

"רשמית אף ראש מועצה ולא ראש עיר יבוא ויגיד קבל עם ועדה 'רוצה אני שיהיה בית כלא אצלי ברשות'. יש כמה שלא הביעו התנגדות מאוד-מאוד גבוהה, אבל רוב המועצות האזוריות לא רוצות. אמנם זה לא תשתית רגילה, אבל עדיין בית סוהר נתפס לא טוב".

זה מפתיע כי מדובר בתעסוקה, בארנונה.

"האשכולות האלה זה כמעט 1,000 מועסקים - כמו 40-30 מפעלים אחרים באזור תעשייה. וזה לא מועסקים ברמות תעסוקה נמוכות או בשכר נמוך, מדברים על פסיכולוגים, עובדים סוציאליים. אנחנו מדברים כאן על אנשי מקצוע ברמה מאוד גבוהה. נכון שיש גם תעסוקה לאנשים בתעסוקות ממוצעות יותר, אבל באמת שיש פוטנציאל מאוד גדול".

נכון שבית סוהר זה לא ממש המטה של אמזון או גוגל, אבל בעולם מקובל שעיריות ומחוזות רבים על ההקמה.

"היינו בסיור בבריטניה. עשו שם רפורמה מדהימה בנושא הכליאה. היום עוסקים בעיקר בשיקום של האסיר ופחות בענישה. הייתה שם מלחמה בין ערים ורשויות שרצו שבתי הסוהר יגיעו אליהן, בגלל הפוטנציאל הכלכלי שיש למבנה כזה ברשות שלך, גם כמובן ארנונה, אבל גם תעסוקה שנותנת שם שרשור מאוד משמעותי לבתי עסק קטנים ולמפעלים גדולים".

"לא רוצים בתי כלא במקומות נידחים"

איפה מתוכננים בתי הכלא החדשים?

"אנחנו כבר לא רוצים לזרוק את בתי הסוהר לכל מיני מקומות נידחים, להיפך, רוצים לקרב את בתי הסוהר לאזורי תעסוקה, קרוב לערים. גם כדי להקל על השיקום של האסיר, כי אם הוא יהיה באזור תעסוקה הוא יוכל לצאת לעבודה ולחזור בצורה הרבה יותר קלה, גם מבחינת התפעול של שירות בתי הסוהר. אנחנו גם רוצים שלמשפחות יהיה יותר קל להגיע. לכל הדברים האלה יש השלכות מאוד משמעותיות על השיקום של האסיר, וכשמדברים על רצידיביזם (שיעור כליאה חוזר) מאוד-מאוד גבוה בישראל, זה אחד הדברים שאנחנו מקווים לצמצם אותו".

לפי התוכנית שמקדמת המועצה הארצית לתכנון ובנייה, באזור הצפון מוצעים שני אתרים חלופיים זה לזה: אתר שגיא, הסמוך לדופן הדרומית של אזור התעשייה שגיא 2000, ואתר כרמל בצומת עתלית על כביש מס' 4. אתר כרמל מוצע על בסיס מתקן כליאה קיים שכולל גם את הכלא הצבאי (כלא 6), שעתיד להתפנות.

גם באזור הדרום מוצעים שני אתרים חלופיים, שרק אחד מהם מיועד למימוש. אתר פלוגות, הממוקם צמוד לאזור התעשייה בקרית גת, ואתר חרוב, הנמצא דרומית לקרית מלאכי.

ההתנגדות הגדולה והחזקה ביותר לתוכנית באה בעיקר מקרב ראשי הרשויות בדרום - קרית גת, קרית מלאכי ומועצת שפיר, למרות התועלות הכלכליות. השבוע הם קיבלו רוח גבית להתנגדות עם הבשורה על המפעל החדש של אינטל שיקום באזור.

"שיבנו רחוק מאזורי מגורים"

ראש עיריית קריית מלאכי, אליהו זוהר, התנגד לתוכנית בוועדה. הוא מסביר ל"גלובס" שבאזור שבו אמור להיבנות הכלא, מתוכננת להיבנות שכונה גדולה של העיר. "איני מעוניין שבאזור שמאוכלס בתושבים, בעסקים, בילדים - ייבנה בית כלא. יש מספיק שטחים באזורים מרוחקים יותר משכונות המגורים. שיבנו באזורים אלה". זוהר לא מתכוון לוותר בנושא. כשהוא נשאל על ההפסד הכלכלי שנובע מההתנגדות, הוא מסביר ש"אינטל זה טוב וזה משפיע גם על קרית מלאכי - 12 דקות נסיעה. אז בין זה לזה - תחשוב אתה".

ראש עיריית קרית גת, אבירם דהרי, היה בוטה במיוחד. בדיונים על התוכנית הוא תקף את חברי ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים. הוא האשים אותם, בין היתר, שאינם "מייצגים את ארץ ישראל" וניהל דיונים סוערים במיוחד בהם אמר בין היתר ששום תוכנית קיימת שיש לקרית גת לא תצא לפועל. חברי הוועדה גם התלוננו על ההתנהלות האישית שלו מולם, שכללה הטחת עלבונות.

מצד דהרי לא נמסרה תגובה.

בשב"ס מברכים על התוכנית, אבל הברכה מלווה בסקפטיות בריאה.

למען האמת מעטים, אם בכלל, חושבים שמדינת ישראל באמת תפתח את כיסיה לטובת בתי כלא חדשים והפחתת הצפיפות של האסירים. גם אם תוכנית המתאר הארצית החדשה תאושר בהחלטת ממשלה מתישהו, לא ברור בכלל מתי יגיעו תקציבים. גם לאחר שניתן הבג"ץ שחייב תנאי מחיה מינימליים היה קשה מאוד להוציא כסף מהאוצר בשביל לקיים את פסיקה של בית המשפט. בסוף התקבלו 2.8 מיליארד שקל על פני 9 שנים.

אלמלא פסיקת בג"ץ בנושא, כנראה שגם המעט שנעשה היום לשיפור תנאי הכליאה לא היה קורה. טיפול באסירים, לצערנו אינו עומד בראש סדר העדיפויות של החברה הישראלית או של נבחרי הציבור שלה.

 כלא רימונים / צילום: אלון רון

מ"מ ראש השב"ס: "לא כל אחד חייב להיות מאחורי סורג ובריח"

"זאת לא רק החלטה טכנית, אני רואה בזה הזדמנות" - כך מגדיר מ"מ ראש השב"ס גונדר אשר וקנין על פסיקתו של השופט העליון אליקים רובינשטיין על התנאים הבסיסיים שאסירים זכאים להם, בהם 4.5 מ"ר למחיה. לכאורה מדובר בהחלטה שיש לה השלכות על מרחב המחיה של האסיר , אבל מאחוריה עומדת תפיסת עולם שלמה של כליאה ומה מטרתה.

לדברי וקנין, היישום של פסק הדין מתחלק לשני שלבים. הראשון הגדלה של עד 3 מ"ר לאסיר עד אפריל השנה ו-4.5 מ"ר עד 2022.

"הברור מאליו הוא לבנות עוד", הוא אומר, "להרחיב אגפים ולתת את המענה לפסק הדין". וקנין מפרט שורה של אגפים שנבנים בבתי הסוהר הקיימים - בכלא עופר, בכלא רמון, בכלא קציעות ועוד.

"זה נועד לתת מענה לאוכלוסייה של האסירים הביטחוניים. בראייה ארוכת טווח יש כמה תוכניות. האחת מדברת לוותר על כלא מגידו כולו ולבנות כמה קילומטרים משם מתחם של שלושה בתי סוהר, כחלופה".

וקנין מסביר ש-"החלק השני של המענה לפסיקה הוא צמצום מספר האסירים. לעניין הזה, לאחר עבודה של משרד המשפטים ניתנה החלטה של שחרור מינהלי שמאשרת לשב"ס לשחרר אסירים פליליים טרם הריצוי המלא של העונש, בתנאים שונים. ולראיה - השחרור הגדול לפני כחודש. ההחלטה הזאת היא לשלוש שנים והיא מאפשרת שיהיו פחות אסירים בתוך הכלא".

"החלק השלישי של המענה הוא חלופות הכליאה. אנחנו מתמקדים בשתיים. העיקרית היא עבודות שירות. היום יש לנו כ-2,000 אסירים כאלה. מדובר באסירים ששפוטים לתקופה של עד חצי שנה, שבית המשפט בתיאום איתנו מאפשר להם לרצות את המאסר שלהם מחוץ לכלא בעבודות בקהילה. האנשים נמצאים תחת פיקוח, עובדים ובסוף היום הם חוזרים הביתה".

וקנין מסביר ש"בעוד מספר שנים תמונת הסיום תהיה כזאת - יותר בתי סוהר ויותר אסירים בחלופות מאסר. זה אומר עבודות שירות ועוד יחידה של פיקוח אלקטרוני של עצורים, שתהליך המעצר שלהם מתקיים בבית עם אזיקים אלקטרוניים. כל זה ייתן את המענה השלם. אני קורא לזה כליאה מחוץ לחומות. זה בגדול החלק של הפתרון לבעיית שטח המחיה".

עד כאן נגענו בחלק הטכני של הפסיקה של בג"ץ. לזה נוסף חלק מהותי שהוא לא פחות ואולי אפילו יותר חשוב - והוא נוגע למשמעות החברתית של המאסר.

"אני קורא לזה 'לצמצם את נזקי המאסר'", מסביר וקנין, "הרעיון אומר שלא כל אחד חייב להיות מאחורי סורג ובריח. נראה יותר אסירים בחלופות כליאה, כי שם אנחנו פחות פוגעים בתא המשפחתי, לא מוציאים את האדם מהסביבה הטבעית שלו, מחזקים את הקשר לקהילה. למשל, אסירים שיזדקקו לטיפול בתוך הקהילה - את הטיפול הוא לא חייב לקבל בכלא. אמנם הוא יירשם כאסיר, אבל נצמצם את נזקי המאסר".

המסר העיקרי שלו הוא שנראה יותר חיבור לקהילה. המהלכים האלה נעשו לצמצם את הסיכוי שאסיר יחזור לכליאה נוספת. הוא מציין את החשיבות של ירידי תעסוקה שעשו בשב"ס לאסירים שעומדים להשתחרר - "אסיר שאין לו תעסוקה ביום השחרור שלו, סיכויי השיקום שלו מצטמצמים בהרבה".

אנשים חוששים שהפחתה ענישה או ענישה קלה תביא לעלייה בפשיעה.

" כליאה מחוץ לחומות היא לא המצאה ישראלית והיא מקובלת בכל העולם המערבי. במקומות שהיא נהוגה בהיקפים גדולים רואים ירידה גדולה בפשיעה. במערב אירופה זה תהליך מאוד ברור - בסקנדינביה, בהולנד, בבלגיה יש ירידה בפשיעה.

" אנחנו נוכל להתמקד בתוך החומות בכליאה יותר קשה, בארגוני פשיעה. בסופו של דבר אם אדם שאין לו דפוסים עבריינים מגיע לכליאה, הנוכחות שלו בבית הסוהר מעבירה אותו לעולם העברייני הקלאסי או יוצר לו קשיים וטראומות. יש אנשים שהם נורמטיביים ועשו טעות ועשויים לשבת בבית סוהר, למשל מישהו שעשה תאונת דרכים.

" הכי קל זה לקחת את כולם לשים אותם מאחורי סורג ובריח ולתת למתקנים סיווג מסוכנות הכי גבוה. אבל היעוד שלנו הוא משהו אחר. הייעוד הוא חברתי אמיתי".