מאסק? בזוס? לא, לא, הכירו את האיש החזק מעמק הסיליקון

זהו בוקר שטוף שמש של ספטמבר בסן קרלוס, קליפורניה, ומסאיושי סון, יו"ר סופטבנק, הופך את סדר היום שלי. הגעתי - כמוהו - לפגוש את האנשים שהוא בחר בהם לנהל את "קרן החזון", שהיא למעשה הימור בשווי 100 מיליארד דולר על העתיד של הכול. את המיזם חסר התקדים הזה, שאמור לתמוך בסטארט־אפים שלהערכתו מניעים גל חדש במהפכה הדיגיטלית, השיק סון לפני שנתיים, אחרי 40 שנה שבהן בנה את סופטבנק כתשלובת טלקום ענקית. סון מסכן הכול בשם הקרן הזו - את החברה, המוניטין וההון שלו. שנינו באנו למפגש עם אותה שאלה בסיסית: "לאן הדבר הזה הולך?", אבל מאחר שאני לא זו שהניחה על השולחן סכום של 12 ספרות, הבנתי שאני אצטרך להיות זו שתמתין בסבלנות.

בתוך המהומה סביב ביקורו של סון, הפגישה שלי, שנקבעה ל־9:00 בבוקר, נדחית כמה פעמים עד שהיא נקבעת ל־16:30. כשאני מגיעה לבסוף אל משרדי קרן החזון (Vision Fund), בשולי הכביש המהיר 101 בקליפורניה, אני נדהמת מכמה שהם חסרי ייחוד. סון ידוע כמי שיוצא בהצהרות גדולות וראוותניות. לפי דיווחים שונים, הוא רכש בית בוודסייד תמורת 117 מיליון דולר ב־2013, הבית היקר ביותר בארה"ב. מבנה הזכוכית והבטון של קרן החזון, לעומת זאת, יכול היה להימצא בכל פרבר באמריקה.

החדר שבו אני ממתינה הוא ספרטני. יש שולחן עבודה מיותם באחת הפינות ושולחן ישיבות עם ציפוי דמוי עץ. אני מנסה לקרוא את המילים באפור חיוור על לוח הכתיבה הלבן, בתקווה לקבל מושג על מה שקורה במקום הזה, אבל מגלה שהמחיקה הייתה יסודית אחרי הכול. קירות הזכוכית הפנימיים של חדר הישיבות צופו בחומר לבן דמוי נייר שהופך את כל מי שחולף בחוץ לרוח רפאים.

בסופו של דבר, ממהר לכיווני ראג’יב מיסרה, מנכ"ל הגוף שאחראי על קרן החזון, בחיוך רחב והתנצלויות בשפע. מיסרה, שטס מלונדון לפגישות כאן, נראה תשוש, אבל גם אנרגטי, כאילו קיבל זריקת אדרנלין. לסון יש את האפקט הזה על אנשים. זהו יום עמוס במיוחד בקרן החזון ולא רק כי הבוס הגדול הגיע מטוקיו. לא ידעתי על כך בזמן אמת, אבל הצוות מתכונן להכריז על השקעות חדשות במיליארדי דולרים: מיליארד דולר ל־Oyo, מיזם מלונאות הודי; 800 מיליון דולר שיפוצלו שווה בשווה בין Compass ו־OpenDoor, שני מיזמי נדל"ן משבשים; 100 מיליון דולר ל־Loggi, חברת משלוחים ברזילאית חדשה.

הקרן תוביל גם השקעה של 3 מיליארד דולר בסטארט־אפ הסיני ByteDance, שאחראי לכמה אפליקציות חדשות ובידור, כולל TikTok. במקביל, סון ושותפיו מצויים בעיצומה של השקת קרן שנייה של 100 מיליארד דולר, עם תוכניות לגייס עוד 45 מיליארד דולר מיורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן - נותן החסות העיקרי של קרן החזון. לא אני ולא מיסרה ידענו אז שהיחסים הללו יהפכו בקרוב למסובכים יותר.

על פניו, הסיפור של קרן החזון הוא כסף. איך ייתכן שלא? המספרים מדהימים ממש. ההשקעה המינימלית של קרן החזון בסטארט־אפים היא 100 מיליון דולר, ובמעט יותר משנתיים מאז השקתה באוקטובר 2016, היא התחייבה להשקיע יותר מ־70 מיליארד דולר. סון, בן 61, תומך בחברות שהוא אוהב באמצעות סופטבנק עצמה או בדרכים אחרות: הוא השקיע כ־20 מיליארד דולר, לעת עתה, באובר וב־WeWork באמצעות שילוב של מכשירים פיננסיים (המנגנונים של סון היו תמיד מורכבים מאוד, ומוטב לא ללכת לאיבוד בפרטים הקטנים. בלי קשר לאמצעים, ההשקעות הן תמיד לפי פקודתו).

הימורי הכסף הגדול שלו משגעים את יזמי הון הסיכון ששלטו זמן רב בערבה שבין סן פרנסיסקו לסן חוזה. מתברר שאף אחד לא אוהב להתחרות במשקיע עם כיסים ללא תחתית. "ראית את הסרט מכסחי השדים? זה כמו ענק המרשמלו שמשתולל ברחוב", אמר לי איש הון סיכון אחד לפני ביקורי בסופטבנק. אחר כך הוא ביקש ממני לשאול את מיסרה את מה שכל אחד בעיר רצה לדעת: מי יזכה לקבל את ההשקעה הבאה של סון?

מתחת לפני השטח טמון סיפור מורכב יותר מכסף. סון מאמין שהמחשבים ינהלו את העולם בצורה חכמה יותר מכפי שיכולים בני אדם. העתידן ריי קורצווייל טבע את המונח "סינגולריות" כדי לתאר את הרגע שבו המחשבים ישתלטו - והוא מנבא שזה יקרה ב־2040. קרן החזון יכולה להקדים את התאריך הזה וסון שופך כמויות אדירות של כסף על אנשים וחברות שעוסקים בבינה מלאכותית ולמידת מכונה כדי להשיג אופטימיזציה של כל ענף שמשפיע על חיינו - מנדל"ן עד מזון ותחבורה.

כשהוא תיאר לראשונה את החזון שלו, במצגת למשקיעים ב־2010, השקופיות הראו שבבים מושתלים במוח, בעלי חיים משובטים ויד אנושית מושיטה ורד ליד רובוטית, ועוררו הרבה לגלוג. רבים רואים בעתיד המכני הזה דבר מפחיד, אפילו דיסטופי. סון מאמין שהרובוטים יהפכו אותנו לבריאים ולמאושרים יותר.

סון נוהג לומר כי יש לו "תוכנית ל־300 שנים", וההכרזה הזו אינה רק פנטזיה של מיליארדר. יש לו את האמצעים לנסות לממש את החלומות הללו, והם מתחילים להפוך למציאותיים מאוד. הוא אחד הבודדים שיש להם את הכוח לקבל החלטות שיהיו להן השלכות גלובליות על עתיד הטכנולוגיה והחברה האנושית לעשרות שנים, אם לא מאות. כפי שלמדנו מפייסבוק וגוגל, המכונות מאמצות את התכונות של היוצרים שלהן. לאלגוריתמים, תוכנה ורשתות יש הטיות, וסון אוהב להמר על מייסדים שמזכירים לו את עצמו, או לפחות שותפים לרעיונות שלו. הערכים שלו יהפכו, אם כן, לערכים שלנו, ויכתיבו את הכיוון שאליו ילך העולם שמונע על-ידי מכונות.

 מסאיושי סון / איור: Se?or Salme

 מסאיושי סון / איור: Se?or Salme

מפגש סוריאליסטי על החוף

הסיפור שלנו מתחיל בארוחת ערב שסון אירח בקיץ 2016 באחוזת הענק שלו בוודסייד. האורחים ישבו מסביב לשולחנות שהועמדו בגן כדי שהם יוכלו ליהנות מאוויר הקיץ הצלול של צפון קליפורניה בערב ומהנוף עוצר הנשימה של אזור גידול הסוסים ליד סן פרנסיסקו.

בין האורחים היה סיימון סיגרס, שלא היה לו מושג שזה יהפוך לאחד האירועים החשובים בחייו. סיגרס, מנכ"ל מתכננת השבבים Arm, תיאר לעצמו שהעסקים שלו ירוויחו מפגישה עם סון - אולי סופטבנק תסכים להתקין את השבבים של Arm בטלפונים הניידים שהיא מוכרת בעסקי הטלקום שלה. הוא לא הבין באותו הרגע שאחד האורחים האחרים, רון פישר, הוא אחד מיועציו הקרובים ביותר של סון יותר מ־30 שנה, וכמעט תמיד נוכח כשסון מתכנן השקעה גדולה.

"התחלנו לדבר על בינה מלאכותית ועל כל הטכנולוגיות העתידניות הללו", נזכר סיגרס, וסון התחיל להתלהב. הם דיברו על איך הטכנולוגיה של Arm תוכל להפוך כל דבר - שולחנות, כיסאות, מקררים, מכוניות, דלתות, מפתחות - לחפץ מקוון. סון לחץ על סיגרס: אם הכסף לא יהיה בעיה, כמה מכשירים כאלו הטכנולוגיה שלו תוכל ליצור? כמנהל של חברה בורסאית, סיגרס מעולם לא נשאל לפני כן שאלות כאלה. "אני זוכר שהעיניים של סיימון נפערו", אומר פישר.

כעבור כמה ימים, סיגרס ישב במשרד כשהגיעה שיחה מטוקיו. זה היה סון, שאמר שהוא חייב לפגוש מיד אותו ואת יו"ר Arm, סטיוארט צ’יימברס. צ’יימברס היה בחופשה על יאכטה מול טורקיה, אבל סון לא רצה להמתין. הוא שלח מטוס פרטי להביא את סיגרס ושכנע את צ’יימברס לעגון במזרח הים התיכון.

היום ההוא נראה כמו סצנה מסרט ג’יימס בונד: סיגרס נחת במסלול קטן ליד מרמריס, טורקיה, ושני אנשי ביטחון אספו אותו והסיעו אותו למסעדה ריקה שהשקיפה על המרינה (סון הזמין את כל המסעדה). "זה היה סוריאליסטי", אומר סיגרס. סון ניגש ישר לעניין: הוא רצה את Arm והיה מוכן לשלם עליה. בעסקה שתדהים את וול סטריט במהירותה ותעוזתה, סופטבנק הציעה 32 מיליארד דולר תמורת החברה, 43% מעל שווי השוק שלה באותה עת. סון ניהל את המשא ומתן וסגר את העסקה בשבועיים. תצלום של אותה פגישה בטורקיה מראה את סון עומד בנמל מרמריס, מאחוריו יאכטות בים. הוא מחייך, כאילו הוא יודע כמה גדול הרגע הזה.

כדי להגשים את החזון הסוחף של חיבור כל הפריטים היומיומיים לכדי מכונות חכמות, סון היה זקוק ליותר כסף. לכן הוא הקים את קרן החזון. המשקיעה הראשונה בקרן הזו הייתה קרן ההשקעה הציבורית הסעודית, שהתחייבה ל־45 מיליארד דולר באוקטובר 2016. קשה להפריז בחשיבות כניסתם של הסעודים לעסקה בשלב זה - כל תעשיית הון הסיכון העולמית השקיעה באותה שנה רק כ־70 מיליארד דולר, ולכן הרעיון של קרן אחת בהיקף 100 מיליארד דולר נראה מופרך. המהלך הסעודי שיקף את האמון בחזון של סון וביכולתו לממש אותו, וכך משך במהירות משקיעים נוספים כמו אפל, Foxconn ו־Qualcomm. עד מאי הקרן גייסה כבר 93 מיליארד דולר.

סון הסביר בזמנו שהוא הזדקק לכל-כך הרבה הון מפני ש"השלב הבא של מהפכת המידע כבר החל, ובניית החברות שיאפשרו את המהפכה תחייב השקעות גדולות וארוכות טווח באופן חסר תקדים". כעת הוא היה מוכן להתחיל את מה שבבלומברג כינו "מתקפה כללית על לב עמק הסיליקון".

 מסאיושי סון / איור: Se?or Salme

 מסאיושי סון / איור: Se?or Salme

הברית עם WeWork

כשאני יוצאת מהמעלית ונכנסת למטה של WeWork בניו יורק בבוקר יום חמישי של אוקטובר האחרון, כתריסר ילדים השתלטו על אזור קבלת הפנים. הם תלמידים ב־WeGrow, בית ספר יסודי שהחברה השיקה שנה לפני כן, והם מנהלים את דוכן הירקות השבועי שלהם. "תרצי לקנות משהו?", שואלת אותי ילדה בת 6 או 7 שמציגה בפניי אייפד עם רשימת מוצרים ומחירים. אני כאן כדי ללמוד איך הכסף של קרן החזון מנוהל, ומוטב שלא אכנס לפגישה הראשונה שלי עם ראש חסה ביד. לכן אני אומרת שאקנה משהו בדרך החוצה. היא מושכת בכתפיה, יש המון לקוחות אחרים.

השמש מאירה פנימה דרך חלון גבוה שמשקיף על רחוב 18 מערב. התכנון של הקומה מאפשר לי לראות מהכניסה שורות על שורות של שולחנות של חברי WeWork שעובדים על הלפטופים שלהם. בצד הרחוק של המרחב הזה יש קיר זכוכית, שמאחוריו אדם נוימן, מנכ"ל WeWork, מקיים פגישה. הוא נראה כמו כוכב רוק עם תלתלים שחורים ארוכים, מכנסי ג’ינס שחורים וכובע לבד שחור. בעיני קרן החזון, הוא באמת כוכב רוק. "יש תחושה מסיבית של הזדמנות", אומר פישר, שחבר במועצת המנהלים של WeWork. סון כינה בעבר את החברה הזו "עליבאבא הבאה שלי". בשנת 2000 הוא השקיע 20 מיליון דולר בחברת האי־קומרס הסינית החדשה אז. כיום, שווי השוק של עליבאבא עבר את ה-470 מיליארד דולר.

הפוטנציאל של WeWork טמון במה שעשוי לקרות כשמיישמים בינה מלאכותית בסביבה שבה מרביתנו מבלים את רוב שעות היום שלנו. אני יורדת קומה אחת כדי להיפגש עם מארק טאנר, מנהל מוצר בחברה, שמראה לי תוכנה מפיתוח עצמי שהחברה בנתה כדי לנהל את 335 מרחבי העבודה שהיא מפעילה כעת ברחבי העולם. הוא מתחיל בשליפת צילום מלמעלה של הקומה שבה הייתי. התנועה שלי, מהרגע שבו יצאתי מהמעלית, נרשמה על-ידי מערכת מתוחכמת של חיישנים שמסתתרים מתחת לשולחנות, מעל ספות וכו’.

זהו חלק מניסוי של החברה לבדיקת התנועה של אנשים במהלך יום העבודה. המכונות הללו קולטות כל מיני סוגים של מידע, שהחברה מנצלת כדי לשפר כל דבר - מעיצוב המשרד ועד גיוס כוח האדם. לדוגמה, החיישנים ליד דלפק הקפה בשירות עצמי בקומה הראשית עזרו להבין שהתורים בבוקר היו ארוכים מדי, ולכן החברה שכרה בריסטה נוסף. חדרי הישיבות הגדולים כמעט אף פעם לא מתמלאים עד הסוף - במקרים רבים הם משמשים 2־3 אנשים ולא 20 מתכנסים - ולכן חלק מהם פוצלו לחדרי ישיבות קטנים יותר (מנהלי WeWork הבטיחו לנו שהחיישנים לא קולטים מידע שמזהה אישית עובדים").

"אנחנו יכולים לעבור לברלין", אומר טאנר, ומפנה אותי לצג אחר. הוא משתמש כעת ב־Field Lens, תוכנת ניהול פרויקטים ש־WeWork קנתה ב־2017. התוכנה הזו מסייעת למעקב אחר בניינים והתחזוקה שלהם. תמונה חיה מופיעה על צג וטאנר מראה לי איך המערכת יכולה להראות כל פרט קטן באתר. אנחנו במרחק 6,500 ק"מ ואני רואה מסמר מבצבץ מרצפת העץ. "צריך לארגן שמישהו יתקן את זה", הוא אומר בנונשלנטיות.

אני שואלת אחרי מה עוד אפשר לרגל. הוא נוגע במסך ומעלה מפה גדולה שמציגה את כל 83 הערים בעולם שבהן פועלת WeWork. מכאן אפשר לקפוץ לכל מיקום כזה. סיבוב בעולם ב־80 ננו־שניות.
"לכל חפץ או עצם יהיה הפוטנציאל להיות מחשב", מוסיף דיוויד פאנו, מנהל חטיבת הצמיחה של WeWork, שממונה על פיתוח הטכנולוגיה הזו, "אנחנו רוצים לראות איך ייראה העולם כשהמשרד הוא ישות אינטליגנטית ומחוברת".

זו הסיבה לכך שסון משקיע מיליארדי דולרים ב־WeWork. נכון לאמצע דצמבר, הסכום המצטבר היה 8.65 מיליארד דולר (כולל חוב ומימון חברות בת), כששווי חברת הנדל"ן מוערך ב־45 מיליארד דולר (בתחילת ינואר 2019, סופטבנק השקיעה עוד 2 מיליארד דולר).

כדי לעמוד בציפיות האדירות של סון, WeWork משקיעה מהר ככל שהיא יכולה ומגדילה את טביעת הרגל שלה. מספר מרחבי WeWork יותר מהוכפל ב־15 החודשים מאז ההשקעה הראשונה של סופטבנק, והחברה רכשה שש חברות אחרות והשקיעה בעוד שש. היא רכשה כל-כך הרבה שטחים משרדיים, שהיא כעת הדיירת המסחרית הגדולה ביותר בניו יורק, בוושינגטון ובלונדון, והיא התרחבה לברזיל ולהודו. ברבעון הרביעי של 2018 החברה תכננה להוסיף 100,000 שולחנות עבודה. הקצב הזה יכול רק להתגבר: סופטבנק נמצאת במשא ומתן להגדיל את האחזקה שלה ב־WeWork תמורת 20 מיליארד דולר, לפי מקור שמכיר את שתי החברות.

המהלכים הללו הגדילו את הכנסות WeWork, אבל גם את הפסדיה. מינואר עד ספטמבר 2018 היא הפסידה 1.22 מיליארד דולר, אף שהכנסתה הגיעה ל־1.25 מיליארד דולר. הסיבה לכך היא שהחברה חייבת 18 מיליארד דולר בדמי שכירות של המשרדים שהיא חכרה. כשהיא הנפיקה אג"ח בספטמבר וגייסה עוד 700 מיליון דולר, סוכנויות הדירוג דירגו אותן כאג"ח באיכות נמוכה, כלומר אג"ח זבל.

"אנחנו לא יכולים להרגיש נוח במצבה הכספי והתפעולי של החברה הזו, שכולל פער מסיבי בין הנכסים להתחייבויות, שהוא בדרך כלל מתכון לאסון, לשריפת מזומנים משמעותית, למודל עסקי נדל"ן שלא נבחן במחזוריות, ולמסלול לא ודאי לרווחיות", כתב ג’סי רוזנטל, אנליסט של CreditSights. המחיר של האג"ח ירד בכמעט 5% מתחת לערכן הנקוב בחמשת ימי המסחר הראשונים, מה שמשקף את ספקנות המשקיעים.

כתוצאה מצמיחת הבזק של WeWork, הפיזית והטכנולוגית, החברה רואה את עצמה פחות כחברת נדל"ן ויותר כ"פלטפורמה מרחבית", שמסייעת לחיבור בני אדם ומכונות אינטליגנטיות. מצגת פנימית של WeWork מהשנה שעברה תיארה את השאיפות של החברה כסדרה של מעגלים קונצנטריים. על המעגל החיצוני יושבות יחידות העסקים בפועל, מבתי הספר עד לחדרי הכושר והאירועים (כמו מחנה הקיץ למבוגרים, שהוא שילוב של פסטיבל יוגה, פסטיבל מוזיקה וברנינג מן). המעגל הפנימי יותר הוא האלמנטים הבסיסיים של הקיום האנושי - חיים, אהבה, משחק, למידה ומפגשים - שהמוצרים במעגל החיצוני מנסים למלא. במרכז המעגלים מצויים "אנחנו" - We .

נוימן תמיד היה יזם מהסוג שחשב על 100 בניינים כשהיו לו רק שלושה, אבל עם התמיכה של סון, ההתרחבות של WeWork יוצאת דופן. "לאדם ומסאיושי יש קשר מיוחד", אומר ארטי מינסון, סמנכ"ל הכספים של החברה. אלו שעובדים בצמוד אליהם אומרים שסון רואה בנוימן את הגרסה הצעירה שלו - רעב ומוכן לפעול במהירות גבוהה. ב־WeWork אומרים שההנחיה של סון היא קריטית.

"הוא עזר לנו לעבור מחשיבה מבוססת נכסים, כלומר איך בניין מתפקד, לחשיבה של איך חשבון (דייר משנה) מתפקד", אומר פאנו, שהצטרף ל־WeWork ב־2015 כשהחברה קנתה את הסטארט־אפ שלו לניהול בניינים. המטרה, הוא אומר, היא להשיל מעצמנו כל שריד למחשבה שאנחנו חברת נדל"ן רגילה".

 מסאיושי סון / איור: Se?or Salme

 מסאיושי סון / איור: Se?or Salme

הבית תמיד זוכה

לרבים, ההזמנה לטוקיו הגיעה כרעם ביום בהיר. זה היה גם המקרה של סטפן הק, מייסד ומנכ"ל Nauto, סטארט־אפ שמייצר מצלמות בינה מלאכותית שמאפשרות את נסיעת כלי הרכב האוטונומיים. הק התכונן לישיבת מועצת מנהלים ולא התלהב לבטל אותה, אבל אחד הדירקטורים שלו ייעץ לו לעלות על המטוס. "אנשים מעבירים את כל חייהם בניסיון להשיג פגישה עם מאסה", הוא הסביר להק.

כל יזם שמקבל כסף מקרן החזון, נפגש בסופו של דבר עם הבוס של סופטבנק. 11 השותפים של קרן החזון (בקליפורניה, בלונדון ובטוקיו) מחליטים יחד אילו יזמים מוכנים לפגישה החשובה עם סון, אחרי חודשים של למידת החברה ומייסדיה. בדרך כלל, המנכ"לים נלקחים לחדר ישיבות גדול במרומי מגדל שיודומה הנוצץ של סופטבנק בטוקיו, שמשקיף על הנמל ומעבר לו, כמטפורה לחיפוש הרחב יותר של סון אחר ההשקעות שלו, ביחס לכל יזם הון סיכון אחר. ג’פרי האוזנבולד, אחד מאנשי קרן החזון מטעמו של סון, המנכ"ל לשעבר של שירות הצילומים Shutterfly, מוביל מאמץ לבניית מערכת למעקב אחר סטארט־אפים. הוא מקווה שהמאמץ הזה יסייע לקרן לזהות את ההשקעות הבאות שלה באופן יעיל יותר.

סון הוא אדם קטן מידות ורך דיבור. אלו שמכירים אותו היטב אומרים שהוא מהיר מחשבה, צנוע ומלא הומור עצמי. כשחברים הקניטו אותו על הדמיון הכללי שלו לצ’רלי בראון, הוא הציב בובה של סנופי על שולחנו. פעם אחת, בוועידת משקיעים, הוא כינה את עצמו "פה גדול". הוא אוהב את סדרת סרטי מלחמות הכוכבים. "יודה אומר, תקשיבו ל’כוח’", הוא אמר למראיין ששאל אותו במאי 2018 איך הוא בוחר את ההשקעות שלו. הוא לובש חליפות רק לעיתים נדירות. כשהק מ־Nauto נפגש איתו בפעם הראשונה, סון לבש ג’ינס ונעל כפכפים. "ראיתי מייסדים צעירים נכנסים בחשש גדול לפגישה עם מאסה", אומר פישר, שנוכח לעיתים קרובות במפגשים הללו עם סון. "בסוף הפגישה הם מדברים איתו על החלומות שלהם".

העמיתים של סון אומרים שהרגעים השמחים ביותר שלו הם המפגשים עם מייסדי הסטארט־אפים - סיעור המוחות, האסטרטגיה, ההמצאה. "אם הוא היה יכול להעביר את כל היום בלעשות את מה שהוא אוהב, הוא היה מעביר אותו בפגישות עם יזמים", אומר מרסלו קלאורה, מנהל התפעול של סופטבנק ומנכ"ל ספרינט לשעבר.

סון לא מתמקד בשולי רווח בפגישות הללו. מה שהוא רוצה לדעת זה כמה מהר החברה יכולה לצמוח, ולגישה הזו יש אפקט היפנוטי על מנכ"לי החברות שלו. "מאסה אמר לי, ‘השאפתנות של היזם היא המגבלה היחידה על פוטנציאל של חברה’", נזכר רוברט רפקין, מייסד ומנכ"ל סוכנות הנדל"ן המקוונת קומפאס, שאומר שסון שאל גם אותו מה הוא יעשה אם הכסף לא יהיה מוגבל. סם זאיד, מנכ"ל חברת שיתוף המכוניות Getaround, זוכר את סון שואל אותו "איך אנחנו יכולים לעזור לכם לגדול פי מאה?", לפני שהוא נתן לו 300 מיליון דולר באוגוסט 2018. אפילו מנצחים מוכחים אינם אדישים למתנות העידוד של סון.

"אנשים כמוהו יכולים להאיץ את העולם", אומר מנכ"ל אובּר דארה קוסרשאהי, שסון הוא המשקיע הגדול ביותר שלו. קוסרשאהי אומר שהגיבוי של סון הכרחי למהלך של הפיכת אובּר ל"אמזון של התחבורה". כאשר האוזנבולד נפגש לראשונה עם סון, יו"ר סופטבנק אמר לשותפו לעתיד בקרן החזון: "אנחנו הולכים לשנות את העולם".

דייב גראנן, מייסד ומנכ"ל לייט, עוד סטארט־אפ שמייצר מצלמות תלת ממד שיהיו ה"עיניים" של כלי רכב אוטונומיים, נפגש עם הבוס של סופטבנק בטוקיו באביב שעבר (האסטרטגיה של סון היא להמר על כמה חברות באותה קטגוריה, כך הבית תמיד זוכה). בזמן שגראנן הציג את הטכנולוגיה שלו, סון לקח לידיו את אחת המצלמות, כיוון את העדשה אל תמונה על הקיר, פורטרט של מישהו שנראה כמו לוחם סמוראי מימים עברו, והחזיר את המצלמה לגראנן בלי לומר מילה. מאוחר יותר, גראנן התעניין בדמות הסמוראי שסון בחר לצלם, וגילה שמדובר בסקמוטו ריומה, רונין (לוחם שכיר) מפורסם שבא מרקע צנוע, הדיח את השוגונים הפאודליים של תופת טוקוגאווה ואחראי לכניסתה של יפן אל העידן המודרני. זהו גיבור הילדות של סון.

"בכל בוקר כשאני מגיע לעבודה, התמונה הזו מזכירה לי לקבל החלטות שריומה יעריך", אמר פעם סון בהרצאה. "ריומה הוא נקודת ההתחלה של חיי".

 מסאיושי סון / איור: Se?or Salme

 מסאיושי סון / איור: Se?or Salme

לחלק מודמים ברחוב

סון גדל כילד עני באי קיושו בדרום יפן. משפחתו היגרה מקוריאה בשנות ה־60, כששנאת הזרים ביפן הייתה בשיאה. הוריו קראו לו מסאיושי, המילה היפנית שמשמעותה צדק, כי הם קיוו ששם מכובד יעזור לו להתגבר על הדעות הקדומות שראו בקוריאנים נוכלים, רמאים וגנבים. זה לא עבד: בבית הספר הציקו לו.

הוא שאב כוח מיחסיו עם אביו, שהיה משוכנע שבנו נועד לגדולה. בבית הספר היסודי אמר סון לאביו מיצונורי שהוא רוצה להיות מורה. מיצונורי, כיום בן 82, השיב לו שהוא חושב בקטן מדי. "אני מאמין שאתה גאון, אתה פשוט עדיין לא יודע מה הייעוד שלך", הוא אמר, לפי הביוגרף היפני אינואוה בספרו מ־2004, "מכוון גבוה". כשמיצונורי פתח בית קפה, הוא ביקש מבנו לעזור לו להביא לקוחות. סון ייעץ לו להציע קפה בחינם כדי למשוך אותם להיכנס למקום. הם חילקו שוברי שתייה בחינם ברחוב, ובתוך זמן קצר הקפה התמלא לקוחות.

אחרי שעשה תואר ראשון בכלכלה ומדעי המחשב באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, סון שב ליפן והשיק את סופטבנק ב־1981. היו לו רק שני עובדים במשרה חלקית ואפס לקוחות, אבל הוא גיבש מפת דרכים של 50 שנה לחברה, והתחיל במכירת תוכנה. באותן שנים, למעט מאוד אנשים היו מחשבים, ולא היו למעשה עסקי תוכנה. כשהוא אמר לשני עובדיו "בעוד חמש שנים יהיו לי 75 מיליון דולר במכירות", הם מיהרו להתפטר.

במרוץ אחר הפרנסה, סון הלך בעקבות העצה שהוא נתן לאביו בעבר: הוא הציע מודמים בחינם ברחוב. פעם אחת הוא שכר את תא התצוגה הגדול ביותר ביריד אלקטרוניקה, והוציא את כל הכסף שלו על עלונים, מצגות ושלט שעליו נכתב "המהפכה הגיעה". התא משך אליו מבקרים, אבל עדיין לא היו מכירות. סון לא ויתר, ובאמצע שנות ה־90 סופטבנק הייתה מפיצת התוכנה הגדולה ביותר ביפן, והמייסד שלה הנפיק אותה בבורסת טוקיו.

סון נמשך לעסקי האינטרנט הפורחים של התקופה, ותשומת לבו הופנתה לארה"ב. השקעות מוצלחות ביאהו ובאי־טרייד הובילו את סופטבנק להשקעות נוספות, וב־1997 תיאר מקומון בעמק הסיליקון את סופטבנק כמשקיעה הפעילה ביותר באינטרנט. "אסטרטגיית העל שלנו היא למשוך את המבטים של כולם, אחר כך את כספם ואחר כך חתיכה מכל מה שהם עושים", אמר אחד מאנשי ההון סיכון של החברה לפורבס. בינואר 2000, חודשיים לפני שיא בועת הדוט קום, סון טען שהוא מחזיק ביותר מ־7% מסך שווי חברות האינטרנט הבורסאיות בעולם, באמצעות יותר מ־100 השקעות. לפי סון, בשלב מסוים השווי האישי שלו עלה ב־10 מיליארד דולר בשבוע, ובמשך שלושה ימים הוא היה עשיר יותר מביל גייטס. אבל מניית סופטבנק איבדה גובה כשהמשקיעים החלו לפקפק בקצב המטורף שבו סון עשה עסקאות, ובייחוד בהחלטתו לקנות בנק ולהביא את בורסת נאסד"ק ליפן באמצעות מיזם משותף.

יריבים וספקנים האמינו שהמהלכים הללו ישמשו בהתאמה למימון השקעות של סופטבנק ולהוצאה שלהן לבורסה. ואז הגיעה קריסת השווקים בארה"ב, באפריל 2000, ומניות של חברות בתיק של סופטבנק כמו Buy.com, Webvan ואפילו יאהו, התמוטטו. סון לא הפסיק להאמין ורק הגביר את קצב ההשקעות שלו בימי אפוקליפסת הדוט קום. במארס 2001, הוול סטריט ג’ורנל דיווח שסופטבנק הימרה על 600 חברות אינטרנט. לפי הנתון הזה, סון שילש, ויותר, את חשיפתו לאינטרנט בתוך 14 חודשים. באותה תקופה קרסה מניית סופטבנק ב־90% ו־70 מיליארד דולר מהונו של סון נמחקו.

"רוב בני האדם שהיה להם ניסיון כזה הפכו להיות זהירים", אומר מיכאל רונן, שעובד עם סון כבר 20 שנה, תחילה כבנקאי בגולדמן סאקס וכעת כשותף בקרן החזון. אבל סון, אומרים כל מכריו, פורח במצבים קיצוניים. "לא נתקלת במישהו כה חסר פחד", אומר רונן.

גם כשהאימפריה שלו שקעה, הוא השקיע 20 מיליון דולר תמורת 34% באתר אי־קומרס סיני עלום שם שניהל מורה לשעבר. כעבור 14 שנים, כשהאתר הזה, עליבאבא, הונפק, ההחזקה הזו הייתה שווה 50 מיליארד דולר.

"לפני 20 שנה האינטרנט שינה הכול, וכעת הבינה המלאכותית תעשה את אותו הדבר", אמר סון למשקיעים ואנליסטים בנובמבר, כשהוא דיווח על התוצאות של סופטבנק ברבעון השני שלה. על במה בטוקיו הוא הציג את המספרים שתומכים בחזון שלו. מאחוריו, שקופית הראתה עשרות חברות בפורטפוליו של קרן החזון, רבות מהן שוות כבר עכשיו יותר ממיליארד דולר. התשואות של קרן החזון, אחרי מכירת ההחזקה בחברת האי־קומרס ההודית פליפקרט לוול מארט במאי 2018, העלו את הרווח התפעולי של סופטבנק ב־62%.

סון ועמיתיו משתמשים בביטוי היפני "גוּן סנריאקוּ" - שפירושו להקת ציפורים שעפה במבנה - כדי להגדיר את האסטרטגיה שלו (סון מתייחס להשקעותיו גם כ"אשכול של מספרי 1"). ביחד, החברות הללו נעות מהר יותר ובעוצמה רבה יותר מאשר לחוד. אלו שבפנים אומרים שהקצב מהיר אפילו יותר מכפי שהוא נראה מבחוץ. בקיץ שעבר, סון ביקש ממנהל התפעול הראשי שלו, קלאורה, להקים חטיבה חדשה, של "יצירת ערך". המטרה היא לסייע ליזמים של קרן החזון לקבל גישה למשאבים האדירים של סופטבנק. קלאורה מעסיק כעת 100 עובדים בחטיבה הזו, שנקראת SoftBank Operating Group, ומתכנן להגדיל את מצבת כוח האדם ל־250 עובדים בשנה הבאה.

אלמנט חשוב ביצירת הערך הזו הוא חיבור החברות כך שיעזרו זו לזו לצמוח. סון מארח ארוחות ערב ואירועים כדי להפגיש אנשים, והוא מציע להם להשתמש בשירותים של האחרים (אסטרטגיה שהוא נקט גם בשנות ה־90). לדוגמה, קומפאס ואובּר שוכרות שטחי עבודה מ־WeWork. Mapbox, מערכת ניווט של בינה מלאכותית, חתמה על עסקה עם אובּר בסתיו. Nauto נפגשה עם נציגים של GM Cruise, התוכנה לנהיגה עצמית שסופטבנק השקיעה בה 2.25 מיליארד דולר באביב האחרון. השידוכים של סון בין היזמים עוזרים להם גם להרגיש מחוברים יותר למטרה גדולה יותר. "התחושה המשפחתית באמת עובדת", אומר מנכ"ל נאוטו, סטפן הק. "יש הרבה אמון בינינו, כי כולנו משתתפים בבניית החזון הזה".

לא מוותר על הסעודים

בסתיו שעבר, סון ארגן ארוחה בביתו לצוות ההשקעות הבכיר שלו וסביב השולחן החבורה דנה בעתיד החברה. סון דיבר על כמה חברות שהוא נפגש איתן באסיה שמצאו דרכים חדשות ליישום בינה מלאכותית. הוא הסביר למה הוא מאמין שבינה מלאכותית תוכל לחדור לכל-כך הרבה ענפים שונים. התעורר דיון תוסס סביב השולחן על ההזדמנויות החדשות. הייתה תחושה של מומנטום אדיר, של חשיבה קדימה.

אבל לפעמים העולם מציב עיקוף לא צפוי. בערך בשעה שבה התקיימה ארוחת הערב, החלו הדיווחים על כך שסוכנים של ממשלת סעודיה, המשקיעה הגדולה ביותר בסופטבנק, הרגו את העיתונאי הסעודי תושב ארה"ב ג’מאל חשוקג’י. כמעט מיד, סון הושלך אל עין סערה גיאופוליטית. מניית סופטבנק צנחה כאשר המשקיעים חששו מהשלכות יחסיו הקרובים של סון עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן, שה־CIA מעריך שהורה אישית לרצוח את חשוקג’י. רק חודש לפני כן, אחרי שהתחייב להעניק 45 מיליארד דולר לקרן, אמר בן סלמן לבלומברג כי בלי הגיבוי הסעודי "לא תהיה קרן חזון".

כאשר התפרסמו הפרטים המזוויעים על הרצח וביתור הגופה, הלחץ על סון גבר. "כל מנכ"ל שייקח עכשיו כסף מסופטבנק יעמיד את עצמו בסכנה של התקוממות העובדים שלו", אמר לי משקיע בכיר בעמק הסיליקון שבוע אחרי הרצח. "אף אחד לא רוצה להיות מקושר לכספי דמים". כמה מהחברות של קרן החזון ניסו אפילו להרחיק את עצמן מסעודיה (רפקין מקומפאס פרסם הודעה שלפיה "מותו של ג’מאל חשוקג’י הוא מטריד במיוחד מפני שהחופש והביטחון של עיתונאים הוא דבר חשוב מאוד בעיניי").

מנכ"ל אובר קוסרשאהי וסיגרס מ־Arm ביטלו את השתתפותם בכנס השקעות חשוב בריאד באוקטובר. גם סון נהג כך, אבל שותף אחר בקרן החזון השתתף בכנס - וסון נפגש באופן פרטי עם בן סלמן באותו שבוע בריאד. לא נמסר על מה הם דיברו, אבל היה ברור שסון נרגע בעקבות הדברים. בנובמבר הוא הכריז על פרויקט לרשת חשמל סולרית בהשקעה של 1.2 מיליארד דולר מחוץ לבירה הסעודית.

"עד כמה שהאירוע הזה היה מזוויע, איננו יכולים להפנות גב לסעודים כשאנחנו עובדים איתם על רפורמה ומודרניזציה של החברה שלהם", נאמר בהודעה שפרסם סון. קארן יאנג, חוקרת
במכון היזמות האמריקאי, העריכה כי "מוחמד בן סלמן הצליח לצאת בשלום מהמחלוקת", וכי כל מי שרוצה לעשות עסקים במזרח התיכון אינו יכול להתעלם מסעודיה. "סון הוא איש עסקים, והוא לא הולך להפנות גב ל־45 מיליארד דולר", היא הוסיפה.

רשת הקשרים העולמית שסון בנה במהלך קריירה של 40 שנה, עצומה וחשובה לו לא פחות מערימת המזומנים, אומרים מכריו. היא כוללת את ראשי עולם העסקים דוגמת ביל גייטס, וורן באפט וג’ק מא (עליבאבא), כמו גם מנהיגים בסדר גודל של נשיא סין שי ג’ינפינג, ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי ודונלד טראמפ. "אתה צריך תמיד לזכור מי עזר לך לאורך הדרך, ואת הנאמנות של השותפים שלך בזמנים טובים ורעים", אומר מקורב אחד לסון.

סון עובד קשה כדי לוודא שקרן החזון שלו תשרוד, עם או בלי ההון הסעודי: סופטבנק הבטיחה לעצמה אשראי בסך 13 מיליארד דולר מבנקים בסתיו שעבר. סון גם הכריז על מבול עסקאות חדשות, כולל רכישת יצרנית החלונות החכמים View ב־1.1 מיליארד דולר, 375 מיליון דולר שהושקעו ב־Zume, יצרנית רובוטים שיודעים לבשל, וההשקעה הגדולה ב־ByteDance. "זו רק ההתחלה", אמר לי ראג’יב מיסרה בדצמבר. השנה מתכננת קרן החזון להשקיע בעשרות סטארט־אפים נוספים של בינה מלאכותית.

אין כרגע בעולם אדם שיכול להשפיע יותר מסון על הגל הבא של הטכנולוגיה. לא ג’ף בזוס, לא מארק צוקרברג, לא אילון מאסק. להם יש אולי את הכסף, אבל לא את השילוב של האמביציה, הדמיון, התעוזה והרוח של סון. החברות של קרן החזון, אם הן יצליחו, יעצבו מחדש חלקים משמעותיים מהכלכלה העולמית: את שוק הנדל"ן שהיקפו 228 טריליון דולר, את שוק התחבורה בהיקף 5.9 טריליון דולר ואת עסקי הקמעונאות בהיקף 25 טריליון דולר. לא נוכל לכבות את השירותים והטכנולוגיות של קרן החזון כפי שמכבים מחשבים או טלפונים. יהיו להם, בסופו של דבר, מוחות ומחשבות משלהם.

סון אינו כוח בלתי ניתן לעצירה, כמובן. כל שילוב של גורמים - האטה כלכלית, משבר גיאופוליטי, רגולציה ממשלתית - עלול לערער את תוכניותיו הטובות ביותר. ישנה תמיד האפשרות שהוא מהמר על החברות הלא נכונות, אבל לסון אין פנאי לפקפק בעצמו. "יש זמנים טובים וזמנים רעים", הוא הצהיר כשהשיק את קרן החזון. "סופטבנק תמיד תהיה שם".