"יצירה ללא מחבר" הוא סרט ארוך. מאוד ארוך. שלוש ורבע שעות ארוך

לפני 13 שנים, סרט גרמני אחד טלטל את העולם, וגם את ישראל. שמו היה "חיים של אחרים", שהביא את סיפורו של סוכן שטאזי העוקב אחר סופר בגרמניה של שנות ה-80. הסרט היה ללהיט ענק, זכה באוסקר ונחשב מאז לאחד הסרטים הטובים ביותר של האלף החדש. מאחוריו עמד פלוריאן הנקל פון דונרסמרק, בחור צעיר בן 33 אז בסך הכול, שזה היה סרטו הראשון, ולאחר האוסקר שבו זכה כל הדלתות נפתחו בשבילו.

פון דונרסמרק הלך בעקבות החלום ועלה על המטוס הראשון להוליווד, שם קיבל לידיו הפקה נוצצת עם הכוכבים הגדולים ביותר של התקופה, אנג'לינה ג'ולי וג'וני דפ. אבל משהו השתבש, וכש"התייר" יצא לבתי הקולנוע ב-2010 הוא נבלם על-ידי חומות של ביקורות איומות והקהל הפך אותו לכישלון קופתי. כנראה שהבמאי הגרמני לקח את העניין די קשה, כי הוא נמנע מעשייה קולנועית במשך שמונה שנים. תקפה שהסתיימה ממש עכשיו עם סרטו החדש שאותו ביים בגרמניה, "יצירה ללא מחבר", שהוקרן בפסטיבל ונציה וקיבל לא פחות משתי מועמדויות לאוסקר הקרוב, על הסרט בשפה זרה ועל הצילום הטובים ביותר.

עלילת "יצירה ללא מחבר" מתחילה בימי השלטון הנאצי ומתרכזת בילד קטן בעל משיכה לאמנות וציור, שרואה איך אחותו הגדולה והאהובה מאושפזת בכפייה מכיוון שהתגלתה כלוקה בנפשה, משהו שתורת הגזע הארית לא הייתה סבלנית אליו. הנערה נופלת לידיו של מנהל המוסד הרפואי שהוא, נאמר זאת בעדינות, ממש נאצי (סבסטיאן קוך, כוכב "חיים של אחרים"), וגורלה נחתם. כאשר גרמניה נוחלת תבוסה במלחמה, מנהל המוסד מצליח לחמוק מהמשפט הבינלאומי ובונה לעצמו חיים תחת שם בדוי, בזמן שאותו הילד הקטן שאיבד את אחותו, הופך לבחור צעיר ששואף ללמוד אמנות, ובבית הספר מתאהב בנערה מכיתתו. היא, לחלוטין במקרה, לא אחרת מבתו של אותו מנהל המוסד הרשע, ודרכם בונה פון דונרסמארק את סיפורה של ברלין המחולקת והמתאוששת מצלקות המלחמה.

נדמה ששמונה השנים שבהן שתק הבמאי בהחלט הצטברו אצלו, וכך יצא ש"יצירה ללא מחבר" הוא סרט ארוך. מאוד ארוך. שלוש ורבע שעות ארוך. ואין מה לעשות, כאשר במאי מחליט להוציא החוצה לקהל הרחב סרט מנופח שכזה, הוא יודע שזה יהפוך לעניין, ובאמת שאפשר להבין מדוע. שלוש ורבע שעות זה משהו שצריך להצדיק, ולמרבה הצער, הסרט הזה איננו מצליח בזאת. אין שום סיבה לאורך המוגזם, בטח כאשר העלילה איננה מפותלת במיוחד, או מורכבת באיזשהו אופן. אפילו שעתיים היו יותר מדי בשבילו, אבל הסצנות ממשיכות להגיע ואפילו לא באמת מותירות תחושה של סיפוק בסוף.

"יצירה ללא מחבר" הוא סרט שיש בו רעיונות נהדרים, דמויות מעניינות והוא נראה נפלא, אבל מתיחתו האינסופית מדללת את כל אלו, ובמקום הסרט המרגש שמסתתר שם, קיבלנו יצירה ללא סוף.