התחשבו גם בחול: צריך עוד החלטות אמיצות כמו ההחלטה בעניין מגדלי חוף הכרמל

"מובן שאם היזמים ימצאו כי עולה בידם לתת מענה לנושאים שלטעמנו בלתם לא ניתן לבחון לעת עתה את התוכנית, הם יוכלו לשוב ולהגיש תוכנית חדשה לוועדה, שהרי סגירת התוכנית על ידי הוועדה המחוזית ודחייתה לא מונעת מהיזמים לשוב ולגבש תוכנית חדשה שאותה, אם ירצו, יוכלו להגיש למוסדות התכנון לבחינתם על בסיס תסקיר מלא ומקיף, והצגת תכלית ראויה" - במילים אלה סיכמה ועדת המשנה לעררים את החלטתה לדחות את המשך פרויקט מגדלי חוף הכרמל בחיפה, ואולם נראה כי מדובר באמירה תיאורטית: דלים הסיכויים שהמדינה תסכים להקים פרויקט גרנדיוזי בים, על בסיס תוכניות ישנות.

זוהי החלטה חשובה מאוד מבחינה ציבורית, שהרי שני מגדלי חוף הכרמל הקיימים, שנבנו על סמך תוכנית שאושרה באוקטובר 1978, מרכזים אליהם ביקורת ציבורית קשה כבר עשורים, הן מההיבט התכנוני והן מההיבט האסתטי.

אבל ההחלטה חשובה מבחינות נוספות: ההחלטה, שמשתרעת על 34 עמודים, מנסחת בצורה ברורה את מדיניות התכנון העכשווית הן מבחינת הקמת פרויקטים על החוף, הן מבחינת יישום תוכניות ישנות מאושרות, הן מבחינת הדרישות מתסקירי השפעה על הסביבה, ואפילו מבחינת מקורות כספיים שנדרשים ליישום תכניות גדולות ועתירות הון והקצאת משאבי טבע שנדרשים להן.

660 אלף מ"ק חול

התוכנית שאושרה לפני כ-40 שנים אישרה לחברת חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ, שנמצאת בשליטת יצחק תשובה, להקים על שטח של 100 דונם על החוף שישה מבנים בני 7-24 קומות למלונות, לדירות ולשטחי מסחר נלווים. שניים מהם נבנו, כאמור, ועל ארבעת המבנים האחרים נאסר להוציא היתרי בנייה, משום שחוף הים באזור זה צר מדי.

בתוכנית נקבע כי חוף הרחצה בחלק זה של התוכנית לא יקטן מרוחב של 100 מטרים בנוסף לטיילת שנמצאת במקום. לאור זאת, החברה קידמה החל מ-2001 תכנית לייבוש הים, וגיבשה תוכנית להקמת שלושה שוברי גלים והזנת חול בהיקף של 660 אלף מ"ק ברצועת הים שבין שוברי הגלים לחוף.

הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה חיפה דחתה את התוכנית עקב ליקויים שנמצאו בתסקיר ההשפעה על הסביבה, החברה הגישה ערר נגד החלטת הוועדה המחוזית לוועדת המשנה לעררים במועצה הארצית לתכנון ולבנייה, וזו החליטה בשבוע שעבר לדחות את הערר ולא לאשר את התוכנית.

בהחלטתה ערכה הוועדה המחוזית הפרדה בין זכויות הבנייה לארבעת המבנים שכבר אושרו בתכנית מ-1978, לבין ייבוש הים - שאמור להיות פעולה נפרדת לא רק מההיבט המעשי, אלא גם מההיבט התכנוני, מה שצוין גם בתוכנית המקורית. "העובדה שהעוררת רכשה קניין פרטי שהבנייה בו מותנית בייבוש הים, גם היא אינה מחייבת אותנו לאשר תוכנית לייבוש הים, אלא לבחון אם מהלך כזה הוא ראוי על בסיס מכלול השיקולים הצריכים לעניין", קבעה הוועדה.

26 שנים לאחר אישור התוכנית המקורית, אושר חוק שמירת הסביבה החופית, שמטרתו היא שמירה על הסביבה החופית ולהתגבר על הבנייה המואצת לאורך קן החוף.

האם תוכנית ששורשיה בתוכנית ישנה צריכה להיות כפופה לחוק חדש? שאלה הוועדה וענתה חד משמעית בחיוב. "התוכנית המאושרת אושרה לפני 40 שנים, הרבה לפני חקיקתו של חוק השמירה החופית, וברי שמאז אישורה חלו תמורות רבות בראייה התכנונית הכוללת בישראל, בפרט בכל הנוגע לחופי הים. האמירה בדבר תכנית לייבוש החוף נאמרה אפוא בעת אחרת. ואולם, התכנית הנדונה בפנינו כפופה לעקרונות חוק שמירת הסביבה החופית ומחייבת אותנו להידרש אליו ולבחון את התכנית לאורו".

ולאור החוק, הוועדה הגיעה למסקנה, כי לא רק שהתכנית אינה משמרת את הסביבה, כפי שטענה החברה היזמית, אלא פוגעת בה.

נספח של 308 עמודים כתובים אנגלית

ועדת הערר הצטרפה לביקורת של הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה על תסקיר ההשפעה על הסביבה. ראשית, ניכר היה, כי התסקיר נוסח בצורה שמכבידה על הקורא. אחד הנספחים המשמעותיים ביותר לו, היה של חברה בינלאומית, שמשתרע על 308 כתובים אנגלית, שההפניות אליו מהתסקיר היו כלליות ללא ציון מספרי עמודים, ללא סכמה או דיאגרמה, וזאת בניגוד להנחיות לעריכת תסקירים שקובעות כי פורמט התסקירים יקל על הקריאה וההבנה.

התסקיר עצמו נמצא לקוי. אוזכרו בו 15 חלופות, נדונו שלוש שנבחרו כמוצלחות ביותר, ואולם לא בוצעה כל השוואה ל"מצב האפס", כלומר להשארת המצב הנוכחי, שהוא מצב הבסיס, שממנו צריך לצאת ולבדוק את ההשלכות הסביבתיות. הבחירה נעשתה על סמך ניתוח שאותו מגדירה הוועדה "דל".

החול מהרכבת הקלה לא יתאים

ועדת הערר לא הסתפקה בהיבטים הללו, אלא נכנסה גם להיבטים שבעבר לא נבחנו בוועדות תכנון ובנייה: מהיכן יילקח החול למימוש התכנית, ומי אמור לממן אותה. לגבי המימון, נציגי החברה הפתיעו באומרם, כי עיריית חיפה צריכה להשתתף במימון ייבוש הים, משום שהוא אמור להוסיף חופי רחצה לתושבי העיר. העירייה כמובן דחתה את הדרישה על הסף.

מקורות החול הן סוגיה גדולה בפני עצמה, ובעניין זה הסיקה הוועדה כי כל מקורות החול שהחברה ציינה הם לא מתאימים לחול שנמצא בחוף הכרמל (למשל מהחול שנחפר במסגרת עבודות הרכבת הקלה) או שלא פורטה לגביהם שום היתכנות סביבתית (למשל חול שיוצא ממפרץ חיפה).

לאור זאת סיכמו חברי ועדת הערר: "על בסיס האמור לעיל, הגענו פה אחד לכלל הבנה כי לא ניתן לאשר את המשך קידומה של התוכנית. כאמור, לא ניתן לקבל את התסקיר, מעבר לכך קיימים נושאים שבדיקתם היא תנאי מקדמי לקידום התכנית הסדרת מקור החול, המימון וכיוצא בזה. חשוב מכך: איננו מקבלים את הנחת הבסיס של התוכנית. לטעמנו, לא נמצאה כל הצדקה לפגיעה בסביבה החופית כמפורט בהרחבה לעיל".