כשבנימין נתניהו אומר שלא ישב בממשלה עם בני גנץ, למה הוא מתכוון? התשובה: לכלום. הרי בסופן של מערכות בחירות מה שקובע הוא מספר המנדטים והאופציות שהן יוצרות להקמת קואליציה. כלומר, נתניהו לא באמת אומר שהוא לא ישב עם גנץ. הוא אומר לבוחרים שלא יבנו ציפיות לקואליציה בין השניים. אם הם רוצים אותו, הם צריכים להימנע מלהצביע לרמטכ"ל לשעבר.
ירצה - יקיים; ירצה - יטעה
נתניהו אמר את הדברים לראשונה אתמול (ב'), אבל הם ייאמרו עוד פעמים רבות עד הבחירות. כי הבחירות בשביל נתניהו הן קרקע פוריה לומר כל מה שלדעתו צריך לומר כדי להשיג את המטרה, מבלי להתחבט בשאלה אם יקיים את אמירותיו. ירצה - יקיים, לא ירצה - לא יקיים. ירצה - יאמר אמת; ירצה - יטעה. הכול פתוח, והכול נתון לשיקולים של מניפולציות.
מה חושב מנדלבליט
נתניהו אינו היחיד שנוהג כך, אבל הוא כן היחיד שגורלו אינו נתון באופן מוחלט בידי הבוחר, אלא בעיקר בידיו של היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט. מסקרן אותי ברמות גבוהות מה חושב מנדלבליט כשהוא רואה ושומע את נתניהו מדבר על הרכבת הממשלה לאחר הבחירות.
האם מנדלבליט שומע את מה שאוזניי קולטות?: "אני, בנימין נתניהו, לא חושש מכתב אישום אף שיש המלצת משטרה. אני סומך יותר על מנדלבליט".
"לא יהיה כלום"
כל יום שעובר בלי שמנדלבליט מגיש את כתב האישום, מגביר את ביטחונו של נתניהו ש"לא יהיה כלום". הוא כבר לא אומר ש"לא היה כלום". אבל בהתנהלותו ותוכניותיו אפשר לאתר את אמונתו ש"לא יהיה כלום".
וזה נשמע הגיוני כאשר מנגד שומעים בתגובה את הדקלום השחוק ש"הפרקליטות פועלת באופן מקצועי" וכו'. כמה זמן אפשר לשמוע זאת ולהאמין שאכן זה כך?
ערימה של עורכי דין
נתניהו בכל אופן לא סומך על האמונה. ליתר בטחון הוא צובר ערימה של עורכי דין להגנתו. כולם כמובן נחשבים לטופ שבטופ, כי הוא יכול להרשות זאת לעצמו. אחר הכול, הוא מצפה ודורש מהממשלה לאשר לו לקבל מימון מטייקונים כדי לא לפגוע ולו בשקל אחד מכספו הפרטי הרב מאד.
הצירוף האחרון הוא של עו"ד פיני רובין. זה צירוף טבעי, כי רובין ידוע כפרקליטם של הטייקונים - ונתניהו, עם הכסף של הטייקונים שלו, בהחלט יכול להיכלל בקטגוריה זו.
הסקר החסר
המצב משונה מאוד: בכל מקום עושים בחירות - מקדימות ועוד מעט כלליות - בעוד שהמהלך החשוב ביותר די נדחק הצידה, נעול בכספת של מנדלבליט. בתקופה של סקרים הייתי מוסיף סקר כזה: מי מאמין שמנדלבליט יעשה בסופו של דבר את חובתו - לפני הבחירות. לא הקרובות, אלא אלה שיבואו אחריהן, בעוד כמה שנים.