רוח גבית לעיריית ת"א ממנדלבליט במאבק מול "הבימה": "פעלה כפי שהייתה מחויבת"

האם יורד הווילון על הסכסוך המתמשך בין הנהלת התאטרון הלאומי "הבימה" לבין עיריית תל-אביב? לאור דרישת בית המשפט העליון - היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, הגיש הבוקר (ג') את עמדתו ביחס לסכסוך בין "הבימה" לעירייה, בקשר להחלטת העירייה לשנות את סיווג הארנונה של התאטרון.

בעקבות שינוי הסיווג, עלה באופן משמעותי הסכום שנדרש התאטרון לשלם. כך, החל משנת 2016 נדרש התאטרון לשלם לעיריית תל-אביב סכום של כ-800 אלף שקל לשנה - עלייה של כ-430% לעומת מה ששילם עד לקבלת ההחלטה המשנה את סיווג הארנונה.

מנדלבליט הודיע לבית המשפט העליון כי הוא סבור כי עיריית תל-אביב פעלה כדין כאשר ראתה עצמה מחויבת לתקן את סיווג הארנונה של התאטרון הלאומי "הבימה", לאחר שהסיווג בו סווג התאטרון במשך שנים התגלה כשגוי. עוד עולה מעמדת מנדלבליט כי העירייה אינה זקוקה לשם כך לאישור שרי האוצר והפנים, שכן הטעות בצו הארנונה עולה כדי אי-חוקיות.

עמדתו של היועמ"ש שהוגשה לבית המשפט העליון מהווה מערכה נוספת במאבק המתנהל מזה כ-3 שנים בין התאטרון לעירייה. לאחר ששונה סיווג הארנונה של התאטרון, הוגשה על-ידו עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב.

במסגרת עתירת התאטרון עמדו שתי שאלות עיקריות: שאלת סיווג התאטרון, ובפרט האם יש לסווגו תחת סיווג ראשי של "נכס אחר" או סיווג של "משרדים, שירותים ומסחר"; וכן האם היה צורך בקבלת אישור השרים לשינוי שערכה העירייה.

בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את עתירת התאטרון, תוך שהוא קובע שיש לסווג את נכסיה תחת סיווג ראשי של "משרדים, שירותים ומסחר", ובהמשך לכך קבע כי מאחר שהעירייה נדרשה לתקן את טעותה, אזי היא לא נדרשה לקבל את אישור השרים לכך.

התאטרון לא ויתר וערער על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בפני בית המשפט העליון. כעת, משהוגשה עמדת היועמ"ש התומכת למעשה בפעולותיה של עיריית תל-אביב ובהחלטת הערכאה הקודמת, קטנו הסיכויים שבית המשפט העליון יהפוך על פיה את החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים, על אף שבאופן עקרוני העליון אינו כבול כמובן לעמדתו של היועמ"ש.

שינוי אחרי יותר מ-30 שנה

החל משנת 1985 חייבה העירייה את התאטרון על-פי תת-סיווג של "אולמות המשמשים להצגות תאטרון, מחול וקונצרטים", שקבע תעריפים הדרגתיים לפי גודל הנכס.

זאת עד לשנת 2016, אז הסתבר, לטענת העירייה, כי חלק מהתעריפים הקבועים בתת-הסיווג נמוכים מהתעריף המזערי הקבוע לסיווג הראשי "משרדים, שירותים ומסחר" לפי תקנות הארנונה, ולפיכך היא ביקשה לתקן את תת-הסיווג כך שיתאם את התקנות.

לצורך תיקון תת-הסיווג פנתה העירייה לשרי האוצר והפנים בבקשה לאישור חריג, ואלה אישרו את ההפחתה ביחס ל-500 המ"ר הראשונים ולא הביעו עמדה לכאן או לכאן ביחס לשאר השטח, אלא ציינו רק כי על העירייה לפעול לפי הוראות הדין.

היועמ"ש אימץ את החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים

בעמדתו של היועמ"ש, שהוגשה באמצעות עו"ד רן רוזנברג, סגן בכיר במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, קבע היועמ"ש, לאחר קבלת עמדת משרד הפנים בנושא, כי סיווג הארנונה הראשי המתאים לתאטראות הוא "משרדים, שירותים ומסחר", ולא הסיווג השיורי "נכס אחר", שהוא למעשה סיווג היסטורי שנקבע בתקנות הארנונה בתקופה שבה מספר הסיווגים הראשיים היה מצומצם, ולא כיסה את כל סוגי הנכסים הקיימים.

עמדת היועמ"ש בעניין זה התבססה, בין היתר, על העובדה שהסיווג "משרד, שירותים ומסחר" (מש"מ) הקבוע בתקנות הארנונה כולל גם בתי קולנוע. "בהינתן הדמיון שבין בתי קולנוע לבין תאטראות, במובן זה שבשניהם הציבור צורך תרבות ופנאי, נראה כי לשון הגדרת מש"מ בתקנות אוצרת בקרבה חלל נורמטיבי מספק גם עבור תאטראות", נכתב בעמדת היועמ"ש.

עוד נכתב בעמדת היועמ"ש כי יישום פסיקת בית המשפט העליון בנסיבות מקרה זה מוביל למסקנה שרשות מקומית שמבקשת לתקן טעות שנפלה בצו הארנונה - מקום שבו התיקון נדרש ומחויב על-מנת לתקן ולהסיר אי-חוקיות מובהקת - אינה נדרשת לפנות ולקבל את אישור השרים למהלך.

לדברי היועמ"ש, "היגיון הדבר נעוץ בכך ששר הפנים ושר האוצר, כמו גם הרשויות המקומיות, מחויבים ונדרשים לפעולה בהתאם לדין, ועל כן מחויבים שניהם להסרת אי-חוקיות. על כן, תיקון הצו והתאמתו להוראות הדין אינם בבחינת אקט חקיקתי שיש שיקול-דעת בצדו, הטעון את בחינתם ואישורם של השרים".

לבסוף קבע היועמ"ש כי במקרה זה אכן דבק בטעות פגם מובהק של אי-חוקיות. "מקום שבו נכס המערערת סווג בעבר תחת סיווג ראשי של 'נכס אחר', חלף הסיווג הראשי הנכון שהיה לסווגו בהתאם להגדרות שנקבעו בתקנות הארנונה - 'מש"מ' - היא מסוג הטעויות שעניינן באי-חוקיות. במצב דברים זה, ניכר כי העירייה הייתה מחויבת בתיקון צו הארנונה ובהתאמת הסיווג הראשי של נכס המערערת לקבוע בתקנות הארנונה", נכתב בעמדת היועמ"ש.