איוב קרא כנראה לא יחזור למשרד התקשורת, האם שר חדש יצליח להוביל מדיניות הפוכה?

בעיתוי מעט מוזר, פרסם משרד התקשורת בשבוע שעבר שימוע בעניין הקלות בחובת ההפרדה המבנית של חברת הוט. במסגרת השימוע מבקש המשרד להקל על הוט בשיווק סלי שירותים משותפים למגזר העסקי בישראל. שינוי המדיניות המוצע בעניין יאפשר להוט לשוק חבילות שירותים המשלבות את כלל השירותים המוצעים עי" החברות בקבוצת הוט - שירותי תקשורת נייחת, שירותי מב"ל (שיחות לחו"ל) ותקשורת סלולרית.

מדוע העיתוי המוזר? רק לפני כחודשיים התנהל דיון בבג"ץ על אוזלת ידו של משרד התקשורת בכל הנוגע לטיפול בהפרות הרישיון החמורות של הוט. למרות חובה מפורשת, ואחרי אין סוף המלצות, לרבות, של ועדות ציבוריות הדורשות לחייב את הוט בפרישה אוניברסלית, העניין טרם הוסדר. עד היום הוט אינה מגיעה למאות ישובים שכוללים למעלה מ-400 אלף משקי בית.

השאלה הגדולה היא מדוע הוט זוכה ליחס אחר מאשר בזק. כשבזק מבקשת הקלות רגולטוריות, מייד מזכירים לה את עוולות העבר, בעיקר את אי-היישום של רפורמת הטלפוניה הסיטונאית. אבל כשמדובר בהוט, לא מזכירים לה את אי עמידתה בחובת הפרישה האוניברסלית. ממה נובע ההבדל?

"לשכת הסעד" של חברות התקשורת

לא היינו נדרשים לסוגיה הזו אם לא היה מדובר במהלך שמשקף את העובדה שמשרד התקשורת הפך להיות מעין "לשכת סעד". המשרד היום לא מתפקד כמשרד שמוביל מדיניות וקובע כללי תחרות המעודדים השקעות, אלא הפך להיות שמקשיב ופותר את הבעיות של החברות בשוק התקשורת.

יש היגיון רב בהקלות שהוט מקבלת. אין שום הצדקה בהפרדות המבניות בהוט ובבזק, לפחות באופן שמשרד התקשורת מיישם אותן. המצב הנוכחי שבו קיימות הפרדות מבניות בבזק ובהוט אינו משרת אף אחד, לא את החברות ולא את הצרכנים. שוק התקשורת נמצא תחת משבר, והרגולטור צריך להגיב.

הרגולציה הנוכחית גורמת לחוסר כדאיות כלכלית בקרב השחקנים בשוק, מייצרת עיוותים לאורך כל השרשרת ומתחזקת באופן מלאכותי שחקנים ושווקים שלא היו מתקיימים אלמלא המשרד היה מייצר אותם באופן מלאכותי.

כך פועל שוק הסלולר, כך פועל שוק הטלוויזיה, וכך פועל שוק הסיבים האופטיים. בשורה התחתונה, משרד התקשורת מנהיג מדיניות מיקרו רגולציה שגורמת למיליארדי שקלים לרדת לטמיון, במקום מדיניות סדורה ואחידה.

הסיבים האופטיים כמשל לשוק כולו

ניקח לדוגמה את שוק הסיבים האופטיים. בנוסף לבזק ולמיזם הסיבים של חברת חשמל ל-IBC, גם פרטנר וסלקום פורשות סיבים, והגיעו על פי דיווחיהם לכמות נכבדה של בתי אב. מישהו בדק בכלל האם מדינת ישראל צריכה ארבע רשתות סיבים אופטיים והאם יש לזה בכלל תקדים בעולם? אחרי שהרכבת כבר יצאה מהתחנה, המשרד פרסם קול קורא לקביעת מדיניות סיבים.

גם בסוגיה זו המשרד קבע רגולציה נקודתית. הוא העניק לסלקום הקלות נרחבות במסגרת השתלטותה על IBC. זו השיטה. קודם קובעים תנאים בשוק לחברה ספציפית, ואחר כך, על מנת להצדיק את המדיניות שקבעו עבור חברה אחת, גוזרים מדיניות לכלל השוק.

לא ברור מדוע זו ההתנהלות של קברניטי משרד התקשורת. הם צריכים לספק הסבר איך מנהיגים מדיניות שבמסגרתה שלושה-ארבעה שחקנים פורשים סיבים אופטיים וגם מרוויחים מהפרויקט. בנוסף, משרד התקשורת גם לא כפה על פרטנר וסלקום לפרוש תשתיות סיבים אופטיים באזורי הפריפריה. למה את IBC מחייבים להגיע (עם הקלות חשובות והכרחיות, אבל נניח לזה כעת) לפריפריה במקביל לאזורי הביקוש, אבל את פרטנר לא מחייבים בכלום? התשובות אצל משרד התקשורת.

הטענה כאן היא לא נגד פרטנר ספציפית, ואנו לא קוראים להקשות עליה חלילה, כי היא נאבקת על שרידותה כמו כל החברות, אבל זו רק דוגמה לאופן שבו מתנהל משרד ממשלתי שאמון על אחד הנושאים הכי קריטיים של התשתיות בישראל. במקום להנהיג מדיניות סדורה, אנשי המשרד פותרים בעיות ספציפיות של החברות. זה כמו לשים פלסתר על פצע פתוח ולקוות שהבעיה תיפתר מעצמה.

מעבר לוודאות שנדרשת בכל תחום, ובתחום התקשורת בפרט, העובדה היא שהמשרד קפוא בתפיסת עולם מיושנת, המתחזה לוודאות. ודאות היא לא שמירה על כללים לא רלוונטיים. מה שנדרש הוא לחשוב אחרת - איך מוציאים את העגלה מהבוץ. זה מה שצריך לקרות אחרי הבחירות, אז כנראה ייכנס למשרד שר חדש במקומו של איוב קרא.

במקום הפרדות, צריך ליצור חיבורים

איך עושים את זה? ניקח למשל את מצבה של הוט. היא אמורה להיות חברת התשתית השנייה בגודלה בישראל (אחרי בזק), אך היא לא מסוגלת להיות כזאת. במצבה הנוכחי החברה תתקשה מאוד לשדרג את התשתיות שלה ולעמוד בסטנדרטים הנדרשים. מצבה הקשה הוביל את קברניטי החברה לחפש שותף אסטרטגי. מנגד סלקום משוועת לשותפים במיזם הסיבים IBC, אך המשרד אוסר על הוט להיות חלק מהמיזם.

הטענה היא שרוצים כאן שלוש תשתיות סיבים אופטיים. בואו ננתח את זה רגע. אם לבזק אין כדאיות כלכלית לפרוש סיבים אופטיים במדיניות המונהגת כיום בפרישה אוניברסלית, ולהוט בטח ובטח שאין, ולא לאף אחת מהשחקניות, מדוע לא לאפשר להוט להיות חלק ממיזם IBC? למה לא לייצר הזדמנות להקים כאן רשת סיבים שתתחרה בבזק ותורכב מפרטנר, סלקום, IBC והוט - שתהיה מופרדת, פתוחה ושוויונית, ומנוהלת עצמאית?

ובכלל, לא ברור מדוע במשרד התקשורת מתעקשים על יותר מאשר שתי רשתות של סיבים אופטיים שפרושות בכל הארץ בפרישה אוניברסלית. בניגוד לטכנולוגיות ישנות כמו, הסיבים האופטיים הם משאב לא מוגבל, הם מאפשרים שירותים כמעט ללא הגבלה. אין צורך ביותר מסיב אחד בכל בניין.

אבל במדיניות הנוכחית, התוצאה היא שפרטנר פורשת לבד, וכך גם סלקום והוט. זאת לצד בזק שכבר הניחה סיבים אופטיים ב-60% מהיישובים במדינה. ככה לא מייצרים תחרות אמיתית לבזק. מה שצריך לעשות זה לאפשר לכל מתחרותיה של בזק בשיתוף פעולה וככוח חזק אחד.

זוהי רק דוגמה אחת, ויש עוד פתרונות לבעיות הקשות בשוק, אילו רק רצו לשמוע. אבל הסיכוי לשינוי הוא קלוש. התקווה היחידה היא שיבוא שר חדש ויטלטל את המשרד, אבל הניסיון עם מרבית שרי התקשורת, למעט בודדים שהוכיחו שהם לא שבויים של הפקידות, לא מרנין.