דרום אמריקה בסטיישן: הרגשתי שאני מתחיל להתנתק

"ברוכים הבאים לפטגוניה", אמר הקברניט, והמטוס החל להנמיך. בעוד השלישית מוציאה הכול אל שקית ההקאה, ניסיתי להתבונן אל הארץ המובטחת. שעה וחצי מבואנוס, 168 שעות מתחילת הטיול, כאן, כך קיוויתי, נתחיל להתנתק. מהטלפון, מהאייפד, מהטוויטר ומהאינסטוש. מההתמכרות לחיבור. כל אחד והחיבור שלו. להתנתק כדי להתחבר.

בשדה התעופה הקטן והחמוד של ברילוצ'ה חיכתה לנו הסניורה עם שלט: "עמית פמילייה". העמסנו את מטלטלינו על הגגון הרעוע ויצאנו לדרך. שני קילומטר מהשדה, הדרך הפכה כורכר והתיקים הפכו לבנים. ניחא. אלא שאז החלו העליות. גם טסט רביעי בזינוק בעליות של חיפה לא הכין אותי לזה: הקנגו קפצה כמו משוגעת שמנסה להיאחז בקרקע. לשווא. האוטו החל להידרדר ובפנים החלה הידרדרות במעמדי: אבא, לאן הבאת אותנו.

בסוף הגענו. לוסיה, בעלת הבית שמריחה כל הזמן משום, כבר חיכתה לנו בחוץ. אחרי דקה הצטרף גם בעלה רחמו, ירחם השם. "שלום חברים שלי", הוא הפעים בעברית והחל מספר על שורשיו היהודיים מחאלב. כן, ממש התחשק לנו לשמוע עכשיו את הסיפורים שלו. תן כבר לשים ת'ראש על דיונה.

אלא שאז נכנסנו לבית ושכחנו מהכול. בעיקר מההבטחה להתנתק. הנוף המרהיב גרם לגברת הראשונה להיכנס לשגעת צילום באייפון. היא אפילו לא הספיקה לראות את האגם בעין השטופה. השנייה דרשה שאברר - ומהר - מהי הסיסמה לוויי-פיי. השלישית לחצה בטירוף חושים על הריפרש באייפד בניסיון נואש לטעון את הפרק של "ילדי בית העץ". ניסיתי להראות לה שאנחנו בעצם גרים עכשיו בבית מעץ. זה לא דיבר אליה משום מה.

אלא שאז עשיתי מעשה אל חזור: הבטתי לרגע בנייד שלי. ווטסאפ קצר שהגיע מהר מדי מהעורך ביזראעל (חדשות 13, מקום עבודתי) ביקש שאצלם בדחיפות דיווח על שתי ישראליות שנעלמו בארגנטינה. עדיף על רקע תחנת המשטרה המקומית. גם מזה עוד נצטרך להיגמל, אבל נכנסתי לאוטו ונסעתי לשם. ברילוצ'ה, בלה מיה.

בבוקר למחרת הכול נראה אחרת. בפנדריה (המאפייה) המקומית הבנות עשו תחרות מי יודעת יותר מילים בספרדית. התברר שאוצר המילים שלהן מסתכם במנעד שבין פאן צ'וקולד (קרואסון שוקולד) למילנסה דה פויו (שניצל עוף). אני, לעומתן, ידעתי כבר איך מבקשים פינטה סרווסה (פיינט בירה). ספרדית שפה קלה, כשהגברת הראשונה מדברת בשביל כולנו.

תיכנסו כבר לאוטו וניסע, צווחתי עליהן לפתע. כמה אפשר לשבת במסעדות? רק אוכל כל היום, בשביל זה באנו לפה? אז נסענו לאגם הרחוק מביתך. כי הקרוב היה קפוא. לא יודע מה גרם לי לחשוב שאם נרחיק המצב ישתפר. אומנם ההרים המושלגים מסביב לא הפריעו למוצ'צ'וס לשחות כאילו מדובר במימדיון - אבל הרביעית שלנו נגעה במים והתחילה לבכות. על החוף בדיוק עבר בחור שצעק צ'ורוס, אז קניתי לה אחד כדי להרגיע אותה ועוד חמישה בשביל הנשמה של כולנו. בשביל זה באנו לכאן.

ישבנו על שני כיסאות שרחמו נתן לנו למרגלות אגם חימנז. השעה הייתה שמונה בערב, השמש שעמדה לרדת אל מעבר להרים צבעה את השלג באדום, הבנות שכבו על מגבות שני מטר מאיתנו ושיחקו בחול. הרמקול הקטן שהבאנו ניגן לשם שינוי לא את פריסטייל פסטיגל. הסתכלתי על הגברת הראשונה ופתאום הדמעות התחילו לרדת. איזה בני מזל אנחנו, אמרתי לה, על זה בדיוק חלמתי. סוף-סוף הרגשתי שאני מתחיל להתנתק מהלחץ, מהריצה, מהג'ינגול המטורף שבו חיינו בשנים האחרונות. שהנה, אני נכנס למוד טיול. עצמתי את העיניים לרגע ועשיתי אוג'אי (תרגול נשימה ביוגה).
כשפקחתי אותן, עמדה מולי הראשונה זועפת: אבא, נמאס לי כבר מהאינטרנט הדפוק הזה שלך. הסטורי לא נפתח לי. אי אפשר להמשיך ככה את הטיול.

 עומר ועידן / צילום: פרטי

דברים לדעת

דרך שבעת האגמים. הטיול הפופולרי שיוצא מברילוצ'ה הוא נסיעה של 200 ק"מ עד לעיירה סן מרטין, שבמהלכה עוברים על פני עשרות אגמים בצבעים מרהיבים - מתוכם שבעה אגמי ענק.

אטרקציה לכל המשפחה. תשעה ק"מ מברילוצ'ה נמצא פארק אקסטרים ובו חמישה מסלולי הליכה על חבלים בין צמרות העצים שיאתגרו גם את האמיצים שבילדים. אומגת שכיבה (סופרמן) מראש ההר באורך קילומטר וחצי היא החוויה המפחידה והיפה ביותר שחווינו עד כה.

 נועם הקטנה / צילום: פרטי

המדד השבועי

פאן צ'וקולד (קרואסון שוקולד). 4.5 שקל

צ'ורוס הום מייד. שקל וחצי

מילנסה דה פויו (שניצל עוף). 15 שקל

פינטה סרווסה (בירה). 11 שקל

מספר מסכים: 4 טלפונים, 2 אייפדים, 1 מחשב נייד

חבילת אינטרנט משפחתית שכוללת 4 כרטיסי סים מקומיים עם שלושה ג'יגה - 45 שקל לחודש לכל אחד

טמפרטורה: עד 32 מעלות ביום, בין 3 ל־7 בלילה